אומרים שעכשיו שעלת יותר שכיחה ...

ממש אין כמעט תופעות לוואי, זה רק כאב מקומי ביד. תופעות יותר חמורות אמורות להיות נדירות...

לענ"ד זה ממש חשוב כי השעלת היום יותר נפוצה וזו מחלה נוראית ועד גיל חודשיים התינוק לא מחוסן אם בהיריון האמא לא מתחסנת...

בשביל מה סתם לסכן את התינוק?

לי האחות אמרה שמי שרגישה לביצים יש סיכוי גבוה יותר לתופעות לוואי נדירות, אבל מי שלא זה נדיר מאוווד, יש רק כאב בזרוע כמה ימים לאחר החיסון. לדעתי זה לא נורא.

אז אני לא עשיתי.

למה? כי ממה שבדקתי הבנתי שזה די חדש שנותנים לנשים בהריון את החיסון הזה, לא מספיק זמן כדי לוודא שאין תופעות לוואי שקשורות לעובר. וזה קצת הפחיד אותי.

נכון ששעלת היום נפוצה יותר (אגב, לא בגלל מי שלא מחסן אלא כי החיסון עצמו הוא לא חיסון הרמטי), אבל באיזור שלנו לא שמעתי על אף מקרה בזמן שהייתי בהריון.

מה שכן- הקפדתי לתת לתינוקת את חיסון השעלת בדיוק בזמן- בגיל 8 שבועות, וגם הייתי מאוד מודעת לכל צינון או שיעול שהיה לה, טיפלתי מיד ועקבתי בתשומת לב שלא מתפתח שיעול שנשמע כמו שעלת.

למיטב הבנתי החיסון הוא כדי שהעובר לא יחלה. אם האמא חולה זה אכן לא נעים (גהנום..) אבל לא מסוכן. גם לשאר הילדים זה לא מסוכן. זה רק מעצבן וסיוטי, אבל לא מסוכן.

ואגב, מזל טוב!

וגם אני יכולה להגדיר זאת כגהינום אמיתי...

שיעול נוראי במהלך היום ללא הפסקה, ובלילות הייתי מתעוררת מהתקף שיעול ונחנקת. ממש נחנקת. לא הייתי מצליחה להכניס אויר, והייתי נכנסת לפאניקה. ומקיאה על המיטה ועל עצמי... מים לא עזר, נשימות עמוקות לא עזר.. וזה היה במשך כמה שבועות טובים.

אם יש אופציה להתחסן, באמת תעשו את זה כמה שיותר מהר. רק לחשוב על תינוק בן יומו סובל מהדבר הזה...

(חודש שישי)

כמו החיסון נגד שפעת- דעתי נשארה אותו דבר.

לא שוכנעתי שזה מעבר לכסת"ח של כל מיני מקומות + למזער מספר ימי מחלה ממקומות העבודה...

קיצר, הקשר בין החיסון לבריאות שלנו מקרי בהחלט.... (מוכנה לכל העגבניות האפשריות)

אני חושבת את זה גם על החיסון נגד שפעת.

אתן זורקות עגבניות בלי להסביר למה?! חח

בכיף... הלכתי להתקלח

שעלת- לא נראה לי שחזר בגלל הלא מחסנים. שמעתי על הרבה מאוד ילדים שחלו בשעלת למרות שחוסנו, ולא, לא חלו בצורה קלה יותר ממי שלא חוסן.

חיסון שעלת, מסתבר הוא לא הרמטי, כלומר הוא לא כמו טטנוס למשל שמחסן ב100%.

יכול מאוד להיות שמה שהתחיל את הגל העכשוי של השעלת זה שילוב של חיסון לא הרמטי, המון עובדים זרים ומסתננים ממדינות עולם שלישי וגם, אולי קצת, לא מחוסנים.

בכל אופן- גם שעלת וגם חצבת הן לא מחלות כמו טטנוס או פוליו. הן לא מסוכנות לילד החולה (חוץ משעלת עד גיל חצי שנה). ולזה יש משמעות גדולה כשבאים לשקול אם לחסן או לא.

ודבר נוסף- ג'נדס כתבה משהו שנראה נכון- מחלה אחת שמוגרה- מחלה אחרת תתפוס את מקומה. ביום שיהיה חיסון לסרטן בע"ה- ברור שנתחסן, כולנו. אבל אז, אם יותר לי לנחש, תגיע מחלה אחרת שעולם הרפואה ישבור עליה את הראש עוד כמה עשרות שנים.

ברגע שנכנס חיסון דלקת קרום המוח לשגרת החיסונים- אמנם תמותת ילדים ממחלה זו ירדה, אבל באופן כללי- תמותת ילדים ממחלות לא ירדה. למה? כי אחוזי ההדבקות במחלה אחרת קפצו ב600%!! (לא זוכרת עכשיו איזו מחלה). כנראה יש איזשהו מאזן בעולם המחלות והחיידקים, ולעולם לא נוכל להישמר מהכל.

שרק נהיה בריאים..

פשוט כי זה מסוכן לתינוק אם ח"ו הוא יחלה בזה. רק בשנים האחרונות ל"ע היו כמה תינוקות שנפטרו משעלת.

המחלה הזאת לא ממש נדירה והיא נמצאת ברחובותינו ותינוק ממש פצפון מאד מתקשה להסתדר עם התקף שיעולים ברמה כזאת.

אמא שלי נדבקה בשעלת ממש אחרי הלידה ואח שלי התינוק נדבק ממנה, וזה היה ממש סיוט ומפחיד.  הוא היה מאושפז במשך לפחות שבועיים והיה בהשגחה צמודה, כל פעם שהוא רק התחיל להאדים מהשיעולים מיד הזעקנו רופא... ממש חוויה מלחיצה ומסוכנת.

בקיצור, לדעתי ממש כדאי להימנע מהלחץ המיותר הזה...

לפני שהם התחילו להמליץ על חיסון שעלת בהריון האחיין שלי נדבק בזה כשהוא היה בן 6 שבועות- זה מחלה שכיחה היום, ולמה לא לנסות ולמנוע אותו אצל תינוקות?

תינוק בן חודש שהיה מאושפז יותר מחודש במצב של סכנת חיים כי האמא לא התחסנה בשעלת והילד נדבק מאיפה שהוא..

ולא התחסנה כי הרופא אמר לה שזה הכי פחות חשוב ועדיף לסיים קודם את מה שממש חשוב.בקיצור מה שקרה זה שהתאומים חטפו שעלת בגיל חודש בערך וסחבו את זה כמעט 3 חודשים עם אנטיביוטיקה אינהלציות והמון המון לילות ללא שינה וחרדות של ההורים. גם אחותי ושאר הילדים שבבית חטפו את זה-אמנם בצורה קלה יותר אבל בשביל אמא אחרי לידה של תאומים ועם עוד ילדים בבית זה היה סיוט ארוך ומיותר. בקיצור,לעניות דעתי כדאי להתחסן.

זה היה נראה לי מיותר ואני שונאת חיסונים. ואז בשבוע 37 הייתי באיזה מקום ליד הבית ומישהי שבאתי להתיישב לידה אמרה שלא כדאי שאשב לידה, כי יש לה שעלת ואני בהריון....

מייד הלכתי להתחסן, כמובן

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר