מכירים את הרגעים האלה שאתם פשוט לא רוצים להיות טובים?
קודם התנהגתי מאוד לא בסדר, ואני מודעת לזה. גם באותו רגע הייתי מודעת לחלוטין, זה היה על גבול המזוכיסטי.
אפילו שאני לא אדם רע, ובאופן כללי בחיים כן מחפשת להשתפר, זה כמעט ולא הזיז לי באותו רגע.
הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לשמור יותר בבטן והתפרצתי.
שכלית ברור לי שזה נורא, אבל רגשית אני לא מוצאת שום דרך אחרת.
מישהו מכיר? למישהו יש הסבר?
אוף. מתסכל.
אם אתם לא מכירים מוזמנים לדפדף הלאה.
מוכר מאוד מאוד מאוד.
ההסבר היחיד שעולה לי עכשיו בראש זה שכנראה תמיד נשאר בני אדם,
וככאלו חייב להיות שנטעה לפעמים.
וכן, גם אם אנחנו יודעים שזו טעות
אני לא מנסה לפטור את עצמי מאשמה,
אבל מנסה להבין מה גורם לבנאדם להגיע למצב כזה... (לעשות דברים על אף הידיעה שהם טעות גמורה).
סה"כ אני בד"כ שולטת בעצמי.
הדבר הכי מוזר זה שאפילו עכשיו רגשות האשם שלי לא בשמיים 
אני לא חושבת שאני צודקת, אבל גם לא מרגישה שהייתה לי ברירה.
אני שואלת בעיקר כדי להבין מה עבר לי בנפש באותו רגע.. אולי זה יעזור להימנע ממצבים כאלה 
מרגיש לי שזה מאיזה מקום כואב לא ברור, כמו בלון שלא מסוגל יותר לעמוד בכמות האוויר שבתוכו ומתפוצץ.
נראלי כי לפעמים פשוט דיי..אממ נמאס כזה.ליות טובים כל הזמן..
ל המשוגע היחידיפי מאה....
אבל כן, מערכון נחמד .....
זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...
תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
