שלום,
יש לי ילדה בת 4 וחצי שלאחרונה חזרה להתנהגויות שכבר נגמלה מהם.
היא ילדה שניה, ואחרונה התחילה להתווכח על כל דבר קטן, כאילו היא אומרת "אני מחליטה פה מה לעשות..."
ועל כל דבר קטן היא מתווכחת שזה משגע!!!
היא גם אלרגית לחלב ברמה של סכנת חיים ולפני חודש התחילה להרכיב משקפיים ושמים לה רטיה על העין 3 פעמים ביום.
מרגישה שאין לי כוח לוויכוחים איתה.
לפעמים אני כן מנסה להתחמק מהווכוחים האלו ומצליחה. אבל לא יכולה לעשות את זה כל פעם.
אשמח לעזרה
כתוב גם על הכריכה "מחשבת החינוך התורתי"
ספר מדהים מדהים מדהים
שעוזר מנותן תובנות והנחיות מאוד בהירות ויפות על החינוך ועל המשמעת
של הרב יחיאל יעקובסון
בעיקרון, להשתדל להקשיב למה שהיא רוצה, "לשקף" - את רוצה...? לומר מה אפשר ללכת לקראתה, ולהסביר מה בכ"ז חייבים ולמה. ולא להתפעל מידי. זה יעבור..
סיפרת על הוויכוחים המתישים, וסיפרת על האלרגיה והמשקפיים. איך הם משתלבים בתמונה? למה הם קשורים? אולי הזכרת אותם כי אלו נושאי ויכוח תכופים איתה? או כי את כל כך סחוטה מהאחריות לשני הדברים האלה שלא נשאר לך כוח לוויכוחים שצצים על כל דבר קטן? או קשר אחר?
תפרטי, שנראה תמונה שלמה. זה יעזור למקד את התשובות 
בקשר לאלרגיה יש לי לחץ מזה, בכל זאת חיים/מוות, אבל ב"ה יש טיפול שעוזר.
והרטיה של העין- מזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.
ואין לי על זה איתה שום וויכוח. בקטע הזה היא ילדה מדהימה!!!! היא לוקחת אחריות על החלבי שואלת כל אחד אם מותר לה, מזכירה לי להרכיב לה משקפיים ולא מתלוננת כשאני שמה לה את הרטיה.
אתן דוגמא ממה שהיה היום.
היה לנו כיף מאוד אחרי הצהריים שיחקנו ונהננו. הגיע ארוחת ערב והיא התחילה לבכות שהיא לא מסדרת (לארוחת ערב הכנו ביחד פוקצות). הבהרתי לה בצורה ברורה שהאחריות שלה זה הטושים אז היא אספה ובכתה...
בארוחת ערב היה בסדר גמור הבעיה הגיעה בכוס מים.
יש אצלנו מבצע שכל ארוחה שותים כוס כי אחרת היא לא שותה במשך כל היום וביום שישי מקבלים פרס על כל השבוע.
היא פשוט לא הסכימה לשתות והתחילה לבכות ולנסות לשחק על המצפון שלי. אבל שוב הצבתי לה גבול שאם היא לא שותה אז אין סיפור. בסוף היא לא שתתה לבד והלכה לישון עם הבגדים כי אני אמרתי לה שאם היא רוצה שאני אעזור לה היא צריכה לשתות והיא לא הסכימה.
מבאס שהיה אחרי צהריים נחמד וזה הרס...
שה"סידור" הפך אצלה לעול.
נניח שהיית אומרת לה, "בסדר. את לא רוצה לסדר את..? טוב. אני מרשה לך לסדר את הטושים", "לא רוצה טושים, אז מה את בוחרת לעזור לאמא לסדר"?.. היא היתה בוכה?
כך גם עם כוס המים. כדאי להשתדל לעקוף את העימות. הרי ילד שצמא, שותה. אולי המים לא טעימים לה? אפשר לתת משהו עם טעם. ברגע שדבר הופך לעימות, ראש-בראש, אז יותר קשה לקבל. והיא אינה יודעת איך לצאת מהפלונטר, ואיך לגרום שאמא תעזור לה עם הבגדים..
יתכן שצריך קצת שינוי בגישה. לא להתמקד כ"כ בזה שהיא "תעמוד ביעד". לא כ"כ ב"גבול". יותר בהסכמה, בעידוד הרצון. אז גם יותר קל לעמוד על המינימום שרוצים, מתוך קרבה.
אין לי עצות חכמות מדי, גם אני מתמודדת עם חיכוכים אינסופיים מול ילדה בת חמש וחצי.
הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו, זה שאולי כדאי לך מראש לחשוב על כל מיני דרכים שיגרמו לה לעשות דברים בכיף.
נניח- תחרויות, מול השעון, מול עצמה, מול החביתה. העיקר תחרות.
למשל- "בא נראה מי מוכן ראשון- את או החביתה". (מבטיחה שעזר לי פעם 
)
"את חושבת שתצליחי לאסוף את הטושים עד שהמחוג יגיע לחמש?" \
"אני שותה יותר ממך, אני שותה יותר ממך!," ואז היא תרצה לשתות הכי הרבה. וכו'- כיד הדמיון וחוש ההומור.
עוד- לאסוף דברים במשחק (עכשיו טושים כחולים, עכשיו, צהובים)
וגם- להשתמש בחוש הומור ולהאניש חפצים :" אוי ואבוי, המים נעלבו כל כך! לעשות כאילו המים אומרים לך משהו, ואת מנסה להקשיב "מה? מה? אתם צודקים, זה באמת לא נעים להישאר כל כך הרבה זמן בכוס, אני אדבר עם X ואם היא לא תרצה אז אני מבטיחה שאני אשתה אתכם כדי שלא תהיו עצובים". או :" טושים! טושים! מי רוצה לבוא לX? אוי, תראי הטוש הצהוב בורח! מהר מהר תתפסי אותו שלא יעלם לך"
אני כ"כ מבינה אותך. זה יכול לבאס מאוד ולהתיש, להתיש, להתיש. מקווה שמה שכתבתי לך יעזור לך קצת.
אם כל היום היה בסדר אז אפשר קצת להעלים עין בערב. או כמו שבת 30 אמרה למצוא שיטות.
לגבי שתיה גם כדאי שלא תרכזי את זה בערב. אולי אפשר אחרי צהריים לתת לה לשתות עם מזרק. זה משחק שילדים מאוד אוהבים.
כך שצריך לקבל את הדברים בנחת.אני יכולה לומר בלב שלם: הייתי שם.
"הילד" ההוא כבר בן 30, איש מקסים ומדהים. אינני יודעת איך הוא שרד את העצבנות שלי על הרטייה, המשקפיים, האוכל וכל הדברים הקטנים והגדולים. קיבלת כאן עצות טובות, ובסך הכל אני בטוחה שאת יודעת את התשובה: השגיחי על עצמך. תאהבי את עצמך ותזכרי שהיא רק בת ארבע וחצי ואת האמא האוהבת והכי טובה שלה.
היא נכנסת לסיטואציה מייגעת של ווכחנות שמלווה בבכי ובצעקות ומלמולים לא ברורים שאמורים לבטא מה שהיא רוצה/מה שמפריע לה, הכי עוזר זה פשוט לחבק אותה חיבוק עוטף וללטף אותה וזה איכשהו מאפס אותה ואז יותר קל להבין ממנה מה היא רוצה ולנסות להסביר לה שאי אפשר במקרה הזה למלא את מבוקשה .
מותר האדם - הבחירה החופשית וזה נהדר שהשריר הזה מתפתח. עכשיו צריך לכוון אותו נכון. ההצעה שלי: כשאת חשה שבעצם מה שהילדה רוצה זה להחליט, אז תאפשרי לה ליישם בחירה חופשית בתוך הגבול, לדוגמא:
-עכשיו שותים כוס מים. איזה כוס את בוחרת,הצהובה או האדומה?
-לא בוחרת שום כוס
-זאת לא היתה אחת האפשרויות. את בוחרת את הצהובה או האדומה?
לא לשנות את הטון,לא בקוצר רוח.פשוט להתמיד ולחזור על עצמך.
אם היא ילדה מאד דעתנית לפעמים אפשר להרחיב קצת,לדוגמא אחרי כמה פעמים כאלה אם עדיין לא בוחרת כוס:
-בואי ניגש יחד למדף של הכוסות ואת תבחרי כוס אחרת/ תראי לי באיזו כוס את רוצה לשתות.
תבדקי איך פועל עלייך ועליה השינוי בין השימוש במילים רוצה/מחליטה/בוחרת ותבחרי
את המינוח שעושה לכם הכי טוב.
בהצלחה!
היכנסי לאתר הכירי את עצמך עם ספר התניא אשת חיל.
מהים וכל בקלילות ומתיקות
הייתה לי בת עם התנהגות דומה. גם לה היה כאילו דגל והיא הניפה אותו מול הפרצוף שלי, "אני מחליטה"... בגללה הלכתי לחוג הורים בגישת שפר, ושם למדתי על הדינמיקה בין ילדים והורים. כשהבנתי מה קורה בינינו, למדתי להגיב אחרת לדגל האדום שהיא מניפה לי מול הפנים, וההתנהגות פחתה מאוד. "שפר" פקחה לי את העיניים, וקירבה מאוד מאוד ביני לבין ילדיי. למדתי "לקרוא" את ההתנהגות המפריעה, להבין אותה, איך היא עובדת עליי, ואיך אני משפיעה עליה. מומלץ. יש בכל הארץ. יש להם גם אתר, וגם ספר בשם אמון, של מנחה בשם דקלה יוספברג.
חוץ מהספר שמאוד עזר,
יש כמה דברים שאופייניים לפעוטות:ארבע וחצי זה גיל מאוד צעיר-
- עומס מטלות- לפעמים המטלה שאפשרית בארבע אחה"צ, בלתי אפשרית בשבע. יש ילדים שמתקשים להתמודד עם מטלות. מתאימים מטלות יכולת.
- עייף מידי/רעב מידי - הסיפור שתארת נשמע בדיוק כזה. ילדים מאבדים את זה (גם מבוגרים) כשהם עייפים מידי/רעבים מידי. ילדים מגיעים לאיבוד היכולת לחשוב בהגיון/לתפקד ולפעמים מאבדים עשתונות לחלוטין.
- תיעדוף- את ההמלצה הזו קראתי בספר העוסק בטיפול התנהגותי לילדים עם בעיות קשב, היפר וכו' אבל היא ישימה מאוד לכל ילד. יש לנו 'סל' פעולות, משימות שנרצה שהילד יעשה. אם אנו מגיעים למצב שכל היום אנו מתעסקים בסל הזה, גם אנחנו וגם ובעיקר הילד מתוסכלים מאוד. אז נתעדף. נכין 3 סלים ו'נשים' בהם את כל הדברים שאנו מצפים מהילד:
1 סל 'יהרג ובל יעבור'- נניח להרביץ לאח קטן
2. סל: 'אנחנו ממש לא אוהבים את זה, אבל נוכל לדחות את העניין באופן זמני - נניח לא לצחצח שיניים בבוקר
3. סל: 'אפשר לותר על הדרישה בשנה הקרובה- למשל - להחזיר את האופניים למקום.
מלאו את הסלים שלכם. נדאג שבסל הראשון יהיו מעט מאוד דברים בשלב הראשון. ורק כאשר הילד נרגע והשמחה שבה למעוננו, נוכל להעביר בהדרגה דברים מהסל השני. עם הזמן וההצלחות נבין גם אנחנו שיש דברים שנוותר עליהם לחלוטין. לדוגמא- אני ויתרתי על מקלחות במוצ"ש (אלא אם מישהו מהילדים רוצה מעצמו) איזה כיף.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
