כתוב גם על הכריכה "מחשבת החינוך התורתי"

ספר מדהים מדהים מדהים

שעוזר מנותן תובנות והנחיות מאוד בהירות ויפות על החינוך ועל המשמעת

של הרב יחיאל יעקובסון

בעיקרון, להשתדל להקשיב למה שהיא רוצה, "לשקף" - את רוצה...?  לומר מה אפשר ללכת לקראתה, ולהסביר מה בכ"ז חייבים ולמה. ולא להתפעל מידי. זה יעבור..

סיפרת על הוויכוחים המתישים, וסיפרת על האלרגיה והמשקפיים. איך הם משתלבים בתמונה? למה הם קשורים? אולי הזכרת אותם כי אלו נושאי ויכוח תכופים איתה? או כי את כל כך סחוטה מהאחריות לשני הדברים האלה שלא נשאר לך כוח לוויכוחים שצצים על כל דבר קטן? או קשר אחר?

תפרטי, שנראה תמונה שלמה. זה יעזור למקד את התשובות

בקשר לאלרגיה יש לי לחץ מזה, בכל זאת חיים/מוות, אבל ב"ה יש טיפול שעוזר.

והרטיה של העין- מזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.

ואין לי על זה איתה שום וויכוח. בקטע הזה היא ילדה מדהימה!!!! היא לוקחת אחריות על החלבי שואלת כל אחד אם מותר לה, מזכירה לי להרכיב לה משקפיים ולא מתלוננת כשאני שמה לה את הרטיה.

אתן דוגמא ממה שהיה היום.

היה לנו כיף מאוד אחרי הצהריים שיחקנו ונהננו. הגיע ארוחת ערב והיא התחילה לבכות שהיא לא מסדרת (לארוחת ערב הכנו ביחד פוקצות). הבהרתי לה בצורה ברורה שהאחריות שלה זה הטושים אז היא אספה ובכתה...

בארוחת ערב היה בסדר גמור הבעיה הגיעה בכוס מים.

יש אצלנו מבצע שכל ארוחה שותים כוס כי אחרת היא לא שותה במשך כל היום וביום שישי מקבלים פרס על כל השבוע.

היא פשוט לא הסכימה לשתות והתחילה לבכות ולנסות לשחק על המצפון שלי. אבל שוב הצבתי לה גבול שאם היא לא שותה אז אין סיפור. בסוף היא לא שתתה לבד והלכה לישון עם הבגדים כי אני אמרתי לה שאם היא רוצה שאני אעזור לה היא צריכה לשתות והיא לא הסכימה.

מבאס שהיה אחרי צהריים נחמד וזה הרס...

שה"סידור" הפך אצלה לעול.

נניח שהיית אומרת לה, "בסדר. את לא רוצה לסדר את..? טוב. אני מרשה לך לסדר את הטושים", "לא רוצה טושים, אז מה את בוחרת לעזור לאמא לסדר"?..  היא היתה בוכה?

כך גם עם כוס המים. כדאי להשתדל לעקוף את העימות. הרי ילד שצמא, שותה. אולי המים לא טעימים לה? אפשר לתת משהו עם טעם. ברגע שדבר הופך לעימות, ראש-בראש, אז יותר קשה לקבל. והיא אינה יודעת איך לצאת מהפלונטר, ואיך לגרום שאמא תעזור לה עם הבגדים..

יתכן שצריך קצת שינוי בגישה. לא להתמקד כ"כ בזה שהיא "תעמוד ביעד". לא כ"כ ב"גבול". יותר בהסכמה, בעידוד הרצון. אז גם יותר קל לעמוד על המינימום שרוצים, מתוך קרבה.

אין לי עצות חכמות מדי, גם אני מתמודדת עם חיכוכים אינסופיים מול ילדה בת חמש וחצי.

הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו, זה שאולי כדאי לך מראש לחשוב על כל מיני דרכים שיגרמו לה לעשות דברים בכיף.

נניח- תחרויות, מול השעון, מול עצמה, מול החביתה. העיקר תחרות.

למשל- "בא נראה מי מוכן ראשון- את או החביתה". (מבטיחה שעזר לי פעם )

"את חושבת שתצליחי לאסוף את הטושים עד שהמחוג יגיע לחמש?" \

"אני שותה יותר ממך, אני שותה יותר ממך!," ואז היא תרצה לשתות הכי הרבה. וכו'- כיד הדמיון וחוש ההומור.

עוד- לאסוף דברים במשחק (עכשיו טושים כחולים, עכשיו, צהובים)

וגם- להשתמש בחוש הומור ולהאניש חפצים :" אוי ואבוי, המים נעלבו כל כך! לעשות כאילו המים אומרים לך משהו, ואת מנסה להקשיב "מה? מה? אתם צודקים, זה באמת לא נעים להישאר כל כך הרבה זמן בכוס, אני אדבר עם X ואם היא לא תרצה אז אני מבטיחה שאני אשתה אתכם כדי שלא תהיו עצובים".                     או :" טושים! טושים! מי רוצה לבוא לX? אוי, תראי הטוש הצהוב בורח! מהר מהר תתפסי אותו שלא יעלם לך"

אני כ"כ מבינה אותך. זה יכול לבאס מאוד ולהתיש, להתיש, להתיש. מקווה שמה שכתבתי לך יעזור לך קצת.

אם כל היום היה בסדר אז אפשר קצת להעלים עין בערב. או כמו שבת 30 אמרה למצוא שיטות.

לגבי שתיה גם כדאי שלא תרכזי את זה בערב. אולי אפשר אחרי צהריים לתת לה לשתות עם מזרק. זה משחק שילדים מאוד אוהבים.

אני יכולה לומר בלב שלם: הייתי שם.

"הילד" ההוא כבר בן 30, איש מקסים ומדהים. אינני יודעת איך הוא שרד את העצבנות שלי על הרטייה, המשקפיים, האוכל וכל הדברים הקטנים והגדולים. קיבלת כאן עצות טובות, ובסך הכל אני בטוחה שאת יודעת את התשובה: השגיחי על עצמך. תאהבי את עצמך ותזכרי שהיא רק בת ארבע וחצי ואת האמא האוהבת והכי טובה שלה.

היא נכנסת לסיטואציה מייגעת של ווכחנות שמלווה בבכי ובצעקות ומלמולים לא ברורים שאמורים לבטא מה שהיא רוצה/מה שמפריע לה, הכי עוזר זה פשוט לחבק אותה חיבוק עוטף וללטף אותה וזה איכשהו מאפס אותה ואז יותר קל להבין ממנה מה היא רוצה ולנסות להסביר לה שאי אפשר במקרה הזה למלא את מבוקשה .

מותר האדם - הבחירה החופשית וזה נהדר שהשריר הזה מתפתח. עכשיו צריך לכוון אותו נכון. ההצעה שלי: כשאת חשה שבעצם מה שהילדה רוצה זה להחליט, אז תאפשרי לה ליישם בחירה חופשית בתוך הגבול, לדוגמא:

-עכשיו שותים כוס מים. איזה כוס את בוחרת,הצהובה או האדומה?

-לא בוחרת שום כוס

-זאת לא היתה אחת האפשרויות. את בוחרת את הצהובה או האדומה?

לא לשנות את הטון,לא בקוצר רוח.פשוט להתמיד ולחזור על עצמך.

אם היא ילדה מאד דעתנית לפעמים אפשר להרחיב קצת,לדוגמא אחרי כמה פעמים כאלה אם עדיין לא בוחרת כוס:

-בואי ניגש יחד למדף של הכוסות ואת תבחרי כוס אחרת/ תראי לי באיזו כוס את רוצה לשתות.

תבדקי איך פועל עלייך ועליה השינוי בין השימוש במילים רוצה/מחליטה/בוחרת ותבחרי את המינוח שעושה לכם הכי טוב.

בהצלחה!

היכנסי לאתר הכירי את עצמך עם ספר התניא אשת חיל.

 מהים וכל בקלילות ומתיקות

הייתה לי בת עם התנהגות דומה. גם לה היה כאילו דגל והיא הניפה אותו מול הפרצוף שלי, "אני מחליטה"... בגללה הלכתי לחוג הורים בגישת שפר, ושם למדתי על הדינמיקה בין ילדים והורים. כשהבנתי מה קורה בינינו, למדתי להגיב אחרת לדגל האדום שהיא מניפה לי מול הפנים, וההתנהגות פחתה מאוד. "שפר" פקחה לי את העיניים, וקירבה מאוד מאוד ביני לבין ילדיי. למדתי "לקרוא" את ההתנהגות המפריעה, להבין אותה, איך היא עובדת עליי, ואיך אני משפיעה עליה. מומלץ. יש בכל הארץ. יש להם גם אתר, וגם ספר בשם אמון, של מנחה בשם דקלה יוספברג.

חוץ מהספר שמאוד עזר,
יש כמה דברים שאופייניים לפעוטות:ארבע וחצי זה גיל מאוד צעיר- 
- עומס מטלות- לפעמים המטלה שאפשרית בארבע אחה"צ, בלתי אפשרית בשבע. יש ילדים שמתקשים להתמודד עם מטלות. מתאימים מטלות יכולת. 
- עייף מידי/רעב מידי - הסיפור שתארת נשמע בדיוק כזה. ילדים מאבדים את זה (גם מבוגרים) כשהם עייפים מידי/רעבים מידי. ילדים מגיעים לאיבוד היכולת לחשוב בהגיון/לתפקד ולפעמים מאבדים עשתונות לחלוטין.
- תיעדוף- את ההמלצה הזו קראתי בספר העוסק בטיפול התנהגותי לילדים עם בעיות קשב, היפר וכו' אבל היא ישימה מאוד לכל ילד. יש לנו 'סל' פעולות, משימות שנרצה שהילד יעשה. אם אנו מגיעים למצב שכל היום אנו מתעסקים בסל הזה, גם אנחנו וגם ובעיקר הילד מתוסכלים מאוד. אז נתעדף. נכין 3 סלים ו'נשים' בהם את כל הדברים שאנו מצפים מהילד:
1 סל 'יהרג ובל יעבור'- נניח להרביץ לאח קטן
2. סל: 'אנחנו ממש לא אוהבים את זה, אבל נוכל לדחות את העניין באופן זמני - נניח לא לצחצח שיניים בבוקר
3. סל: 'אפשר לותר על הדרישה בשנה הקרובה- למשל - להחזיר את האופניים למקום.
מלאו את הסלים שלכם. נדאג שבסל הראשון יהיו מעט מאוד דברים בשלב הראשון. ורק כאשר הילד נרגע והשמחה שבה למעוננו, נוכל להעביר בהדרגה דברים מהסל השני. עם הזמן וההצלחות נבין גם אנחנו שיש דברים שנוותר עליהם לחלוטין. לדוגמא- אני ויתרתי על מקלחות במוצ"ש (אלא אם מישהו מהילדים רוצה מעצמו) איזה כיף. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....