כתוב גם על הכריכה "מחשבת החינוך התורתי"

ספר מדהים מדהים מדהים

שעוזר מנותן תובנות והנחיות מאוד בהירות ויפות על החינוך ועל המשמעת

של הרב יחיאל יעקובסון

בעיקרון, להשתדל להקשיב למה שהיא רוצה, "לשקף" - את רוצה...?  לומר מה אפשר ללכת לקראתה, ולהסביר מה בכ"ז חייבים ולמה. ולא להתפעל מידי. זה יעבור..

סיפרת על הוויכוחים המתישים, וסיפרת על האלרגיה והמשקפיים. איך הם משתלבים בתמונה? למה הם קשורים? אולי הזכרת אותם כי אלו נושאי ויכוח תכופים איתה? או כי את כל כך סחוטה מהאחריות לשני הדברים האלה שלא נשאר לך כוח לוויכוחים שצצים על כל דבר קטן? או קשר אחר?

תפרטי, שנראה תמונה שלמה. זה יעזור למקד את התשובות

בקשר לאלרגיה יש לי לחץ מזה, בכל זאת חיים/מוות, אבל ב"ה יש טיפול שעוזר.

והרטיה של העין- מזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.

ואין לי על זה איתה שום וויכוח. בקטע הזה היא ילדה מדהימה!!!! היא לוקחת אחריות על החלבי שואלת כל אחד אם מותר לה, מזכירה לי להרכיב לה משקפיים ולא מתלוננת כשאני שמה לה את הרטיה.

אתן דוגמא ממה שהיה היום.

היה לנו כיף מאוד אחרי הצהריים שיחקנו ונהננו. הגיע ארוחת ערב והיא התחילה לבכות שהיא לא מסדרת (לארוחת ערב הכנו ביחד פוקצות). הבהרתי לה בצורה ברורה שהאחריות שלה זה הטושים אז היא אספה ובכתה...

בארוחת ערב היה בסדר גמור הבעיה הגיעה בכוס מים.

יש אצלנו מבצע שכל ארוחה שותים כוס כי אחרת היא לא שותה במשך כל היום וביום שישי מקבלים פרס על כל השבוע.

היא פשוט לא הסכימה לשתות והתחילה לבכות ולנסות לשחק על המצפון שלי. אבל שוב הצבתי לה גבול שאם היא לא שותה אז אין סיפור. בסוף היא לא שתתה לבד והלכה לישון עם הבגדים כי אני אמרתי לה שאם היא רוצה שאני אעזור לה היא צריכה לשתות והיא לא הסכימה.

מבאס שהיה אחרי צהריים נחמד וזה הרס...

שה"סידור" הפך אצלה לעול.

נניח שהיית אומרת לה, "בסדר. את לא רוצה לסדר את..? טוב. אני מרשה לך לסדר את הטושים", "לא רוצה טושים, אז מה את בוחרת לעזור לאמא לסדר"?..  היא היתה בוכה?

כך גם עם כוס המים. כדאי להשתדל לעקוף את העימות. הרי ילד שצמא, שותה. אולי המים לא טעימים לה? אפשר לתת משהו עם טעם. ברגע שדבר הופך לעימות, ראש-בראש, אז יותר קשה לקבל. והיא אינה יודעת איך לצאת מהפלונטר, ואיך לגרום שאמא תעזור לה עם הבגדים..

יתכן שצריך קצת שינוי בגישה. לא להתמקד כ"כ בזה שהיא "תעמוד ביעד". לא כ"כ ב"גבול". יותר בהסכמה, בעידוד הרצון. אז גם יותר קל לעמוד על המינימום שרוצים, מתוך קרבה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם כל היום היה בסדר אז אפשר קצת להעלים עין בערב. או כמו שבת 30 אמרה למצוא שיטות.

לגבי שתיה גם כדאי שלא תרכזי את זה בערב. אולי אפשר אחרי צהריים לתת לה לשתות עם מזרק. זה משחק שילדים מאוד אוהבים.

אני יכולה לומר בלב שלם: הייתי שם.

"הילד" ההוא כבר בן 30, איש מקסים ומדהים. אינני יודעת איך הוא שרד את העצבנות שלי על הרטייה, המשקפיים, האוכל וכל הדברים הקטנים והגדולים. קיבלת כאן עצות טובות, ובסך הכל אני בטוחה שאת יודעת את התשובה: השגיחי על עצמך. תאהבי את עצמך ותזכרי שהיא רק בת ארבע וחצי ואת האמא האוהבת והכי טובה שלה.

היא נכנסת לסיטואציה מייגעת של ווכחנות שמלווה בבכי ובצעקות ומלמולים לא ברורים שאמורים לבטא מה שהיא רוצה/מה שמפריע לה, הכי עוזר זה פשוט לחבק אותה חיבוק עוטף וללטף אותה וזה איכשהו מאפס אותה ואז יותר קל להבין ממנה מה היא רוצה ולנסות להסביר לה שאי אפשר במקרה הזה למלא את מבוקשה .

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

היכנסי לאתר הכירי את עצמך עם ספר התניא אשת חיל.

 מהים וכל בקלילות ומתיקות

הייתה לי בת עם התנהגות דומה. גם לה היה כאילו דגל והיא הניפה אותו מול הפרצוף שלי, "אני מחליטה"... בגללה הלכתי לחוג הורים בגישת שפר, ושם למדתי על הדינמיקה בין ילדים והורים. כשהבנתי מה קורה בינינו, למדתי להגיב אחרת לדגל האדום שהיא מניפה לי מול הפנים, וההתנהגות פחתה מאוד. "שפר" פקחה לי את העיניים, וקירבה מאוד מאוד ביני לבין ילדיי. למדתי "לקרוא" את ההתנהגות המפריעה, להבין אותה, איך היא עובדת עליי, ואיך אני משפיעה עליה. מומלץ. יש בכל הארץ. יש להם גם אתר, וגם ספר בשם אמון, של מנחה בשם דקלה יוספברג.

חוץ מהספר שמאוד עזר,
יש כמה דברים שאופייניים לפעוטות:ארבע וחצי זה גיל מאוד צעיר- 
- עומס מטלות- לפעמים המטלה שאפשרית בארבע אחה"צ, בלתי אפשרית בשבע. יש ילדים שמתקשים להתמודד עם מטלות. מתאימים מטלות יכולת. 
- עייף מידי/רעב מידי - הסיפור שתארת נשמע בדיוק כזה. ילדים מאבדים את זה (גם מבוגרים) כשהם עייפים מידי/רעבים מידי. ילדים מגיעים לאיבוד היכולת לחשוב בהגיון/לתפקד ולפעמים מאבדים עשתונות לחלוטין.
- תיעדוף- את ההמלצה הזו קראתי בספר העוסק בטיפול התנהגותי לילדים עם בעיות קשב, היפר וכו' אבל היא ישימה מאוד לכל ילד. יש לנו 'סל' פעולות, משימות שנרצה שהילד יעשה. אם אנו מגיעים למצב שכל היום אנו מתעסקים בסל הזה, גם אנחנו וגם ובעיקר הילד מתוסכלים מאוד. אז נתעדף. נכין 3 סלים ו'נשים' בהם את כל הדברים שאנו מצפים מהילד:
1 סל 'יהרג ובל יעבור'- נניח להרביץ לאח קטן
2. סל: 'אנחנו ממש לא אוהבים את זה, אבל נוכל לדחות את העניין באופן זמני - נניח לא לצחצח שיניים בבוקר
3. סל: 'אפשר לותר על הדרישה בשנה הקרובה- למשל - להחזיר את האופניים למקום.
מלאו את הסלים שלכם. נדאג שבסל הראשון יהיו מעט מאוד דברים בשלב הראשון. ורק כאשר הילד נרגע והשמחה שבה למעוננו, נוכל להעביר בהדרגה דברים מהסל השני. עם הזמן וההצלחות נבין גם אנחנו שיש דברים שנוותר עליהם לחלוטין. לדוגמא- אני ויתרתי על מקלחות במוצ"ש (אלא אם מישהו מהילדים רוצה מעצמו) איזה כיף. 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...