@@עוגי פלצת
@@די"מ
@@לשם שבו ואחלמה
@@ימ''ל
 

לא צריך לשמוע אותך

@מושיקו
@אן_שרלי
@אלעד
@מרדכי
@אריק מהדרום

יאללה בלאגאן

צריך לשלב את הדברים!

הרי בזה שקנית כרטיס, מה קנית?
כרטיס נסיעה או כרטיס ישיבה?

חוץ מזה מה החבר שלך עדיף על פני זה שכבר עלה ושילם!
או יותר נכון איך אתה יכול לזכות לחבר שלך בזמן שהוא עוד לא יכול לזכות ומישהו אחר כן זכה?

שהרי אתה לא רשאי לתפוס לעצמך עוד מקום נסיעה, ככה שהמיגו לא תופס.

וגם אם נניח ואתה צודק, והמיגו כן תופס, כל זה שייך דווקא במציאה (נסיעה ללא תשלום). אך בנסיעה בתשלום בוודאי שחב לאחריני.

אתה שילמת - מגיע לך כיסא אחד. כל אחד ששילם מגיע לו כיסא אחד.

איך בדיוק אתה זוכה לחבר שלך בדבר ששייך למישהו אחר?

במקרה ששילמת על שני כסאות מראש
ואז מכיוון שלכל אחד יש זכות רדומה ופוטנציאל קנייה על החפץ
אין את סברת "חב לאחריני" בעיקר לא על פי דברי הרא"ש אם זכור לי בסימן כז על בבא מציעא

ויש מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי חבריה 

ונראה לי שפשוט שמבחינת דין פשוט ניתן להתחמק ולעשות אוקימתות וכו'
אבל.....דיני אדם ואנושיות פשוטה

שילמת על מקום אחד, ברור לחלוטין שאסור לך סתם לשבת על שתי מקומות.

באיזו זכות אתה מונע מאדם ששילם על כרטיס לשבת בכיסא למשך שתי תחנות?!

כל הדיון הזה מפתיע אותי.

אני דווקא שרשרתי נכון.

אז יש את הקטע הזה שלפני הבחירות אמרת שתשקול להסביר איזו החלטה ובסוף לא הסברת?

אז זהו.

אני יכול להגיד מסברא...

מי שנמצא כבר באוטובוס שילם כסף ומגיע לו לשבת, והחבר עוד לא שילם.

מההיא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים (ב"מ י.).

וראה הרבה חילוקים בנידון השאלה ועוד, כאן:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49708&st=&pgnum=57

אחד בשבילך ואחד בשביל החבר שלך!

עכשיו האם מותר לך לתפוס לו מקום או לא?

על האבא והילדים הגדולים שמעמיסים חצי מהבית בתא מטען? . זה בהחלט קורה וראיתי את זה לא מעט פעמים - משלמים מראש על מי שעוד שנייה עולה, וכשהוא עולה הוא רק אומר לנהג: אשתי כבר שילמה עלי ועליהם...וזהו.

לשאלה הזאת יש תשובה ברורה מדברי הגר"א אינשטיין וז"ל:

"לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, 
תראו איך היא תופסת את כל הספסלים: 

על ספסל אחד - סל עם לחמניות, 
על ספסל אחר - סל עם עגבניות, 
על ספסל אחד - סל עם גרעינים, 
על ספסל אחר - סל עם מלפפונים, 
על ספסל אחד - סל עם מרגרינה, 
על ספסל אחר - סל עם חומוס טחינה, 
על ספסל אחד - סל עם כל מיני, 
על ספסל אחר - סל עם עיתוני. 

ילד - 
מה פתאום אתה יושב - 
בבקשה תקום מייד! 
הלא גם הגברת 
צריכה ספסל אחד!"

מבואר מדבריו שאפילו שאדם קונה כרטיס אחד מותר לו לשמור מקום נוסף ואף יותר, ואין כאן 'חב לאחריני'. ובמקום שיש "והדרת פני זקן" יכול אותו אדם אף להקים ילד בשעת הדחק ובמקום צורך.

*נכתב ברוח חודש אדר... 

נראה שלא שייך פה עניין "מיגו דזכי לנפשי זכי נמי לחבריה" כי לא מדובר בזכייה מההפקר אלא בקניה של זכות לתפוס מקום (נראה שזה דומה לשכירות מקום בחצר, וכמו בכל מכירה/שכירות המתקיימת ע"פ תנאי המוכר/משכיר), כי המקום שייך לחברת האוטובוסים וכמו שזה גזל לעלות בלי לשלם (כמו שימוש בחצר ללא רשות הבעלים. ראה רמב"ם הלכות שכירות פרק ז) כך זה גזל לשמור מקום נוסף כשיש עוד אנשים וזה לא 'זה נהנה וזה לא חסר'. יש קוים מסוימים (כמו הקו מאילת) שאגד מאפשרים שמירת מקום בתשלום מראש אבל כל שאר קניית הכרטיסים נעשית על בסיס מקום פנוי לפי התקנון.

ברור שאם אדם משלם על מקום הוא יכול לשמור עליו (אם הוא רוצה לשבת בספסל לבד למשל, או לצורך העניין אם הוא רוצה שהאוטובוס/המונית יצאו מוקדם יותר כמו שחז"ל מפרשים על יונה הנביא). אבל הוא לא יכול לקנות לעוד כמה תחנות ולמנוע ממישהו שעולה לפני אותה תחנה לתפוס את המקום (כי הוא עוד לא זכה במקום עד אותה תחנה).

[הערה - היה מקום לדון אם יש דין גזל בחברה ציבורית שכן הרכוש לא שייך לאדם מסוים אבל זה כבר דיון אחר...]

עלה אדם וביקש לשבת שם. אמרתי לו: עוד מעט חברה שלי צריכה לעלות עם ילד. 

אמר לי: אז מה.

אמרתי לו: צודק, אבל אודה לך אם תתיישב במקום אחר.

לא רצה.

עלתה החברה, ורצתה להתיישב ליד אותו אדם. קם האדם ועבר לשבת ליד בן מינו...

יצא דפוק.

מזכיר לי כמה כמה פעמים שישבתי לבד, וביקשו ממני זוג אם אני יכול בבקשה לעבור מקום אחד כדי שיוכלו לשבת ביחד - וכמובן שהסכמתי (או שאפילו הצעתי את זה מיוזמתי כשראיתי שהם מתביישים לבקש אבל רוצים בכך).

באוטובוס גם שווה להיות בנאדם  

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..