שיעור חמישי.
מבחן בהיסטוריה בכיתה ריקה.
גמרתי את המבחן.
בדיקה זריזה, ולעוף החוצה.
מוריה גמרה והיא יוצאת.
מוריה חוזרת.
פרצוף חצי המום-חצי עומד לבכות.
היא מסתכלת עלי.
"אמא שלה נפטרה.
בנות מכיתה ט' קיבלו עכשיו ווצאפ"
אני מסתכלת עליה בהלם.
כל הבנות שבכיתה החצי ריקה מסתובבות ועוקבות אחרינו בהלם.
אני מסתכלת בפרצוף המום על המדריכה שיושבת לידי,
"אפשר להתקשר לאמא שלי?"
אמא עונה.
"את בטח מתקשרת לשאול אם זה נכון.
כן, זה נכון.
אסור לפרסם עדיין,
לא כל הילדים יודעים."
אני מנתקת.
כולם מסתכלות עלי,
"מה היא אמרה?"
"זה נכון",
אני אומרת בקול רועד,
"אסור לפרסם עדיין לא כל הילדים יודעים"
תמה מסתכלת עלי,
"את רועדת"
היא אומרת,
אני מרגישה את זה,
אני פשוט רועדת.
ולא כל כך קר לי דווקא.
אני ומוריה יושבות קצת המומות.
והדמעות.
אני כולאת אותן בעיניים.
לא כאן.
רק לא כאן.
יפעת נכנסת.
היא מסתכלת עלי ועל מוריה.
"נעמה (המנהלת שלנו) קוראת לכם לחדר שלה"
אנחנו באות אחריה.
אנחנו יורדות במדרגות,
אני עוצרת את הדמעות בכוח.
אנחנו מגיעות לחדר של נעמה,
ואני רואה את רעות ממש בוכה.
נעמה אומרת לנו ש"יש שיחה בבית מדרש עם הרב של האולפנה.
אתם רוצות ללכת?"
אנחנו יוצאות אחריה.
הולכות לבית מדרש.
אני ורעות חוזרות בחזרה.
היא לא רוצה להיות שם,
אין לה כוח.
נעמה אומרת לנו שאם אנחנו רוצות,
יש לנו עכשיו טרמפ הביתה,
אנחנו מוותרות.
מנסים לקרוא ליפעת ומוריה שנמצאות הכי מאחורה בבית מדרש,
לשאול אותם אם הן רוצות לנסוע הביתה.
יפעת נוסעת.
מוריה הולכת לשיעור ספורט.
אני נשארת בכיתה עם רעות.
וכל הזמן היא בוכה לי.
אני לא יכולה לבכות,
אם אני יבכה,
היא תשבר לי לגמרי.
ואז הביתה.
סוף סוף.
אני מגיעה הביתה באותו זמן עם אמא.
היא מחבקת אותי,
ואני נשברת.
סוף סוף אני בוכה.
באמת.
וכשמתחילים זה לא נגמר.
כל רגע עוד פרץ בכי קצר.
ואנשים חופרים.
ולדבר עם אורטל.
היא לא באה היום.
ברור שהיא כבר יודעת על זה.
מבטלים את הערב סרט.
הקומונרית אומרת שנעשה מפגש של השבט.
נדבר איך מתקדמים הלאה...
מתי?
השד יודע.
והמחשבות.
איזה דבר נוראי זה,
להיות כלואה בתו המחשבות של עצמי.
הלוואי והיה כפתור כזה של pause מהמחשבות.
אווו זה גאוני.
אני לא רוצה ללכת להלויה.
כשאריאלה נפטרה קבעו לי שלא.
עכשיו אני קובעת.
שלא.
מחר ב2.
נראלי שאני לא ילך.
אבל לניחום אבלים כן.
חייבים ללכת.
כל השבט.
ואוף,
אין לי מצברוח לכלום.
צריך לחשוב על משהו בקשר לערב סרט.
אה, כן, גם בקשר לשוק פורים.
אוף נראה מה נעשה...
----
ברוך דיין האמת.
)
- לקראת נישואין וזוגיות