שתהיה לך אפשרות לפעול/להיות במצב/בתנאים של הדמות.

(ד''א, זכורני שפורים של שנה שעברה היה די יבש כאן בפורום)

לפורום ובפורים יש הרבה דברים לעשות.. הגברים שותים, הנשים שומרות עליהן, ונגעלות מהן וכו'... 

אם כבר, בתענית אסתר צריך להיות פה שמח...  

גם אני ביום הפורים לא כאן

ול)

לשחק קווידיץ' וללמוד בהוגוורטס 

בחיים לא אבין הורים ששולחים את ילדיהם להוגוורטס.
זה כמו שישראלי ישלח את הבן שלו לבית ספר בעזה.
תחסכו לעצמכם את כל הצרות ותשלחו את הילד לבית ספר של מוגלגים, שם הסכנה הכי גדולה תהיה שהוא ילך מכות עם מישהו. בבית ספר של מוגלגים לא מזהירים את התלמידים שמי שיכנס לקומה מסויימת ימצא את מותו במיתות משונות ולא מציבים כאבטחה יצורים ששואבים ממך את כל השמחה ואין שם מפלצת שכל מי שמסתכל בעיניה מת או כלב ענק עם שלושה ראשים או עכבישים מפלצתיים או עץ שמחטיף מכות ואין שם תחרות ספורטיבית בה נלחמים בדרקונים יורקי אש והמנהל אף פעם לא ייקח תלמיד שלו למאורת רשע שורצת יצורים מפלצתיים חצי מתים.
הדבר היחיד שצריך יהיה להתמודד איתו זה עם מבול התנשמות שלא יפסיקו להביא מכתבים ואולי גם עם איזה ענק מפחיד שיבוא לחטוף את הילד להוגוורטס בצורה לא חוקית לחלוטין.

דתי - שמה הוא יהיה מחוייב לכללים הרבה יותר מחמירים מאשר שהוא ילך לסתם בית ספר של חילוניים רגילים...

קוסם זה קוסם זה קוסם, בדם. ומבחינתו ללמוד בבית ספר של מוגלגים זה עלבון. הוא חלק מעולם הקוסמים לטוב ולרע, עד טיפת הדם האחרונה (או עד שאחרונת התמונות המתנועעות שלו תיהרס ) . 

חוץ מזה שזה כמובן טיפשי לחשוב שהוגוורטס הוא מקום מסוכן. למעשה, מלבד חלק קטן מהספר השישי, והספר השביעי - הוגוורטס היה המקום הבטוח ביותר לתלמידי קוסמים שיש. (ולמעשה, גם בשביעי, ניתן להתפלפל שלמעשה סנייפ דאג לשמור על התלמידים שלא יפגעו, כל עוד היה ביכולתו, כמנהל...). תזכור שלפגוע בקוסם ניתן בכל מקום, גם בבית ספר מוגלגי- ולכן שם יהיה לו פי כמה מסוכן, נניח, אוכל מוות יכול להתעתק לשם בקלות רבה מאוד ולחטוף אותו ישר... בניגוד להוגוורטס שבגדול מוגן מפני התעתקות. ועוד ועוד.

קיצור - שלחו את ילדיכם להוגוורטס! בטח עכשיו כשנוויל מלמד שם תורת הצמחים שזה מגניב לגמרי!  

ושמעתי שבעונת הקיץ יהיה משחק מיוחד בקווידיץ' בהוגוורטס, של נבחרת בית הספר נגד הנבחרת הלאומית של בריטניה, שכוללת בין היתר את הארי, את ג'ורג ואשתו אנג'לינה ג'ונסון, את רון ואפילו יש שמועות על כך שאוליבר ווד האגדי, גם הוא יצטרף לנבחרת הלאומית כחלק ממשחק הידידות המיוחד. יהיה מעניין, בטח כאשר טדי לופין (בנם של רמוס ונימפדורה הי"ד ) יהיה הקריין והפרשן הרשמי של המשחק. אם לא תצליחו להגיע למשחק, מוזמנים להאזין ברדיו-קסם. הודעה על מועדי השידור ישלחו בהקדם על ידי תנשמות לכלל הבתים. אנא בדקו את החלונות בימים הקרובים. תודה רבה.

עד כאן הייתי אני, המשועמם הרשמי והער המבוהל שקלט מה השעה עכשיו. לילה טוב.  

אחד כזה שלא מכניס את הסכנות במודע לתוך בית הספר?
יש את בובאטון ואת דורמשטרג וסביר להניח שיש עוד.
אני די בטוח שאם מחפשים ניתן למצוא בית ספר לקוסמים שלא משוטטת בו מפלצת קטלנית שהורגת את כל מי שמסתכל לה בעיניים ושמי שהכניס אותה לשם עוד היה אחד המייסדים.
אני די בטוח שיש בית ספר לקוסמים בלי ערבה מפליקה או עכבישי ענק ובלי בית שכל מי שמסווג אליו הופך להיות רוצח אכזר (מה הייתה התגובה שלך אם היו אומרים לך שהבן שלך נבחר לסלית'רין? הידיעה שבית הספר הולך להפוך את הבן שלך לפושע אכזר ורוצח סאדיסט, זה נורא. יש מישהו טוב שיצא מהבית הזה?)
בקיצור, כל מה שצריך זה קצת לחפש, אני בטוח שיש בתי ספר הרבה יותר טובים לקוסמים.
שהרי ידוע שג'יי קיי רולינג קיבלה מימון מהוגוורטס לצורך כתיבת ספריה ולכן האדירה אותו כאילו כביכול זה בית הספר הטוב בעולם לקוסמים.

ואגב, על בית הספר הישראלי לקוסמים כבר שמעת?
אתה יודע, הכור בדימונה הוא לא באמת כור גרעיני.
בשעתו היו מספר קוסמים אנטישמים שזממו לחשוף את בית הספר הזה לעולם המוגלגים, מזל שהספיקו מהר בעזרת קסמי זיכרון להשכיח את זה מהם וכדי שזה לא יקרה אף פעם ביימו את כל הסיפור של מרדכי ואנונו. בחור אמיץ, ואנונו, הסכים לשבת במשך 18 שנה בבידוד בכלא ואפילו לשבור שיא גינס כאדם שישב הכי הרבה זמן בבידוד רק כדי לגרום לעולם לחשוב שזה באמת כור גרעיני. והתרגיל הזה השתלם. אף אחד לא חושד שהכור בדימונה הוא בעצם בית ספר לקוסמים.

לפחות בהוגוורטס מציידים כל תלמיד בשרביט ובצרור לחשים מועיל.

חלום שלי מאז שקראתי עליו לראשונה.. אח.. |מבט מזוגג|

ואחרי שעות של טרחה וחיפושים. בכל השאר גם אחרי החיפושים לא מצאתי.. 

אציו אחד וזה היה עובר (ומה תגיד על מישהו\י שאיבדו טבעת יהלום או רישיון נהיגה ברחוב? פה גם אמר רבי בנימין לא עוזר)

על הורקרוקסים, לדוגמא, הוא לא עובד.
כמה היה יכול להיחסך אם אפשר היה לזמן את ההורקרוקסים באציו...

כן, אני יודע למה התכוונת במילה האחרונה, אבל חודש אדר, אז מותר לי
בסדר, אדר א', שיהיה. אבל זה עדיין אדר (במיוחד בשרשור הזה).
אוקי, נראה לי שאני כבר  

אבל מה לעשות שלא רואים ניקוד בכותרת..

ושובר לישמעאל את הצורה

פולש. - צעירים מעל עשרים

לזכות לשרת בבית ה' (לצערעי אני ישראל ולא אזכה בזה לעולם)

לא).

אל תצחקו, אבל הייתי מתה להיות כזאת.

אולי בעלי

נטשה ממלחמה ושלום

סקרלט אוהרה [חלף עם הרוח..]

מיכאל בלומקוייסט מנערה עם קעקע דרקון

ויש עוד...

חוצמזה קשה לבחור בין נטשה לסקרלט, לקורט....

[על מיכאל מוכנה לוותר..]

וכולם בקטע שלי...

אולי נטשה יותר טובה באופי...

אבל קורט וג'ימי יותר נהנו...

וסקרלט? גם אני רוצה רט בטלר משלי...

את יודעת שמי שמשחקת את אליזבת ב"גאווה ודעה קדומה וזומבים", משחקת גם את נטשה בהפקה של הBBC...

והיא גם הייתה סינדרלה....

בחורה ברת מזל....

ועדיין, בחורה ברת מזל שגילמה את שלושת הדמויות האלה....

בטח צופה לה עתיד מזהיר

הבאסה היחידה בנטשה זה שאחרי שלל החתיכים[אנוטל, אנדריי, בוריס וכו'], היא בסוף עם פייר, אבל ככה זה טולסטיי שאוהב לחנך להבדל בין תשוקה לאהבה...[ראו קטי ולוין באנה קרנינה לעומת אנה וורונסקי]....

וBH קוסמטיקס הוציאו קולקציית איפור בהשראת גאווה ודעה קדומה וזומבים, מבדר...

[מדובר בלילי ג'יימס..]

בואי נגיד שאשתו הראשונה והמגעילה של פייר[הלנה] מהממת באמת....

האחרון זה הסרט שיצא בשנה שעברה...

[שמאק הוציאו לו קולקציית איפור הורסת!!!! שמתי את ידיי על כמעט כולה!!! ]

את גווה ודעה קדומה וזומבים טרם ראיתי, אבל בכלל לא ידעתי שיצא....

דווקא הוא אחד הספרים עם המון תובנות, כתיבה ברמה גבוהה+, ובהחלט מרתק.

היחס לחטא/ המעשה של רסקולוניקוב אמנם מבוסס על השקפות נוצריות, אבל בהחלט אפשר לקבל ממנו תובנות, כי בכל זאת הוא נכנס למעמקי הנפש....

אולי באיזשהו מקום יזכיר לחלק את התפוז המכני[מבחינת זה שלרגע עלולים להזדהות עם הרע, ואז להזדעזע מעצמך שאתה קולט את זה], רק שזה הרבה יותר טוב.

בס"ד

ביום מן הימים אני כנראה אקנה את זה.

בבית שלי זה יהיה בע"ה

חלף עם הרוח קראתי.

ואת ספר ההמשך שלו יש לי בבית.

את האחרון אם אני לא טועה..

ואני קוראת גם ספרות כזאת וגם כזאת, תלוי במוזה באותו רגע.

אני מסוגלת גם לקרוא הרלן קובן כשממש לא באלי לחשוב.

אני צריכה זמן שיש לי את המוזה לדברים כאלה..

לאחרונה אין לי כי דברים מעסיקים לי את הראש ולרוב אני מנסה להסיח את דעתי מהם..

בס"ד

קראתי ספרים בוגרים לגילי אבל לאלה לא נחשפתי בכלל..

אני לא באה מחברה שיותר מדי מעריכה את הספרים האלה.

אפילו ג'יין אוסטן זה די מפתיע שנחשפתי אליה..

בטח ובטח "חלף עם הרוח".

בכל אופן,

מקווה להשלים את העניין ביום מן הימים

האחים קראמזוב -יותר מתוחכם ומאד עכשוי...

למרות שזה מרגיש כמו "חילול הקודש" מלחמה ושלום דומה מאד לג'יין אוסטין מבחינות מסוימות.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם