כתבה דמגוגיתon
הקושי לענות על הטענות המוצגות בכתבה, בצורה שתתיישב ותניח את דעתם של הצופים, היא בעצם מחויבות העו"ס לסודיות.
ההורים/ הילדים יכולים להתראיין חופשי ולספר לעולם מה שבא להם.
לעומת, הפק"ס שמנוע מלחשוף כל פרט מחיי המשפחה!
חבל שהמשתתפים בכתבה לא הביאו את המסמכים שבהם נומקו הסיבות לצעד הקיצוני הזה של הוצאת הילד.
לא ממעיטה מהכאב של אמא שלא מגדלת את ילדיה, שלא נדע. אבל יכולתי לעשות כתבת נגד עם המון ילדים, וגם אימהות!!! שיטענו בדיוק ההיפך. המניעה מלהוציא לאור כתבה כזו, היא כאמור, השמירה על סודיות.
ת'כלס, כמו הכל בתקשורת...
הוא לא אומר שמאה אחוז מהמקרים לא ראוייםנשואים פלוס
ולא יודעת אם יצא לך להתקל בסיטואציות מול הממסד.. לי כן (חינוך ומשפט לא רווחה) והם לחלוטין לא טהורי לב
יש שם נערה שהוציאו מהבית ובסוף היא דווקא גדלה יפה מאוד עם אבl666
אני גם מכירה מקרים לכאן ולכאן
יש לי חברה שהיא יתומה האבא והציעו לה פנימיה
וזה כמעט הרס אותה, והכרתי אותה טוב מאוד לפני ואחרי
ברור שזה מאוד מנופח בארץ, במצב נורמלי הוצאת ילדים מהבית אמורה להיות משהו נדיר ולא נושא לשיחה שכולם מודעים לו
ושכל שכנה שוקלת האם לפנות לרווחה או לא לפנות לרווחה
עדיין חשוב שתהיה ערנות סביבתית.זהירות קשה לקריאה.כוחות שמימיים
אז אני לא מתלוננת ולא כועסת למרות שהשקעתי את מיטב כספי וזהבי בטיפול טראומטי, וכרגע אני בהפסקה כדי "לנשום" בין הוצאה להוצאה ולא יודעת מתי שוב אמשיך,
אך מה את חושבת- לאמא נגרם קצת צער אבל הילד סוחב את הצער הזה כל ימי חייו- הילדות זה מה שהכי משפיע על כל החיים של בנדם.
כבר השלמתי עם התיקון שלי ועם זה שהשם שם אותי במציאות כזו ושכנראה יישארו לי סימנים לכל ימי חיי וזו ההתמודדות שלי, אבל בתור אחת שחווה את זה אני אומרת שוב שמי שלא עבר את זה לא יכול להבין, פשוט לא יכול להבין כמה כוחות נפש זה שואב מהבנדם, ילד שגזלו ממנו את ילדותו וחווה שואה בילדותו במקום ילדות נורמלית
( אפילו לא ילדות טובה ) אינו שווה (=בהדגשה) לאמא שלקחו ממנה את בנה ( במיוחד לאחר שהתעללה ).
ואת יודעת? אז אני לא כועסת על האישה הזאת שבמקרה היא קרוייה אמי, ולפי החוק הייתה יושבת מאחורי סורג ובריח, כי אני יודעת שהיא חולה ופגועה .
אבל את יודעת על מי יש לי עדיין כעס? על אדם אחר שהיה שם ולא הציל אותי מציפרני ה-----.
לא אין לי כעס על השכנים, לא אין לי כעס על המורות שראו הכל, לא אין לי כעס.
יש לי רק תמיהה,
ויש לי כאב שאף אחד לא יכול להבין מה שילד אחד יכול לעבור.
וכאב שאף אחד לא מבין מה הילד הזה יעבור בימי חייו.
אנשים חושבים- "הא, לא נורא עוד מעט יגדל ויעזוב את הבית וכבר לא יכאב לו" .
ומי שהיה שם- יודע, שכשהוא בבית הוא לא מרגיש כבר כלום. כלווום ! הוא אטום ! אם ירגיש יצא מדעתו!
מתי הוא ירגיש ? כעבור שנים, כשיחליט להתמודד שוב מול הכאב והרוע, כדי לנקות ולהוציא הההככככלללל, כי יש לזה השלכות על חייו,
אז- יוכל להרגיש שוב את כאב הסטירות בלחיים,
כעבור יותר מ12 שנה הוא ירגיש שוב את כאב האזניים הבלתי נסבל, ישמע את הצלצולים מחרישי האזניים שנגרמו מהטחת היד ללא רחם. יבקש מבן זוגו שידבר בקול כי אינו שומע( "אין דבר, זה חולף") ושינמיך את המוזיקה כי זה מכאיב,
שוב ייתפסו השרירים בעורף וירגיש כחיה נרדפת ללא מחסה והגנה.
שוב יבכה ויבכה ולא יגמרו הדמעות כי אין סוף לכאב הבלתי נתפס הזה.
שוב ירגיש את המכות והפחד האימתי הזה ויתעורר בצרחות בלילה.
שוב יזכה להרגיש את גופו כי בעצם לפני שנים עבר נתק מגופו כדי להשאר שפוי ולא להרגיש ולשמוע ולראות את החבטות וכוסות התה והסכינים המתעופפות והצרחות .
כן גברתי היקרה, כתבתי דברים מזעזעים ברעד רב, ועדיין זה רק קצה קוצו של המזלג.
בלי הכאב התמידי והחוסר הנורא.
בלי השנאה העצמית והגילוי הכואב של האני הטוב והתזכורות להאמין בטוב הפנימי..
בלי הלחץ הנפשי שמתעורר כשהשכנה צועקת ומחטיפה לילדיה. ( ולא, אין צורך להתקשר לרווחה אל תדאגי, הם כבר היו שם מן הסתם חוץ מזה שאי אפשר כי זה חוויית פלשבק )
והעבודה החזקה הזאת על הנפש שנהייתה רגישה ועדינה ככ....
בלי .... בלי הרבה דברים שנראים לא קשורים אבל בעצם כל כך כן.
יש דברים שהורה לא יספר גם לאנשים הקרובים ביותר אליו- למשל כמה התעלל בילד.
הכי הרבה יספר שעשה "סדרת חינוך" לילד "המופרע והנוראי הזה". שכל האנשים מסביב מתפלאים מעדינותו.רק הוא ואמו לא.
הוא לא ,כי "מי שמכיר אותו באמת זו אמו"והיא הדמות שממנה מנסה לינוק ולשאוב,
והיא -פשוט לא- --
ולצערי הרב אני יודעת על מה אני מדברת ורוצה שלכל הילדים בעולם יהיה טוב.
מי כמוני יודעת כמה כוחות נפש צריכים בשביל זה, וכמה חשוב למנוע דברים איומים שכאלה.
ואני מקווה שבזכות מה שכתבתי עכשיו ברעד רב,
תתווסף עוד ק צ ת מודעות לנושא החשוב הזה.
ולא אכפת לי מאינטרסים, רבנן, לפעמים ילד עובר תופת וצריך להוציא אותו משם נקודה.
ו1666 זה לא היה ספציפית אלייך .
יקרה חיבוק.אנונימי (3)
(צריך גם סמיילי מחבק עצוב).
הכאב שלך הוא ללא נשוא כמעט. אני מזדהה למרות שעברתי רק מעט מן המעט ממה שאת חווית.
ברור שצריך להציל ילד מילדות עשוקה תחת חסות הורה אלים.
והלוואי והגורמים היו מתנהלים מתוך יראת שמים וכל עניינם היה לראות את טובת הילד באמת.
לו כך היה, יכולנו בלב שקט לדווח לרווחה על חשדות לכאורה.
חזקי ואמצי. ה' יתן לך כוח.
הלוואי, באמת.כוחות שמימיים
אני גם לא סומכת בעיניים עצומות על הרווחה, גם לי יש חששות להתקשר.
אבל אני גם יודעת מה יכולות להיות התוצאות הקשות. אז מה כבר נותר לעשות? לא לעשות אינו הפתרון ויש מקרים ששיחות ועזרה להורים לא מספיקים וצריך להציל את הילדים, שגם אם חלק מילדותם נפגע לפחות שהחלק שנשאר יינצל...או יהיה פחות גרוע.
וגם כמו שכתבתי יש דברים שאף אחד לא יכול לנחש מה הולך.
זאת העמדה שלי בכל אופן.
תודה על החיבוק, אני לא יודעת מאיפה מגיע הכח.
מלמעלה. תודה !!!!
מצטרפתזקנת השבט
חזקי ואמצי . עצם זה שבנית בית -לא מובן מאליו. אכן כוחות שמימיים . מכירה מקרוב סיפורים קשים מאד.
זאת דילמה אמיתית.אנונימי (3)
אני מסכימה שלפעמים קשה מאוד לנחש מה הולך.
זאת דילמה גם בגלל שמי שחווה על בשרו, יש לו בדרך כלל חושים מחודדים ויכול לזהות מצבים דומים.
אבל מצד שני, כמבוגרים שחוו אלימות בילדותם, לפעמים יש לנו נטיה לראות צל הרים כהרים.
אני חושבת שבמקרים של חשד, כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג, הרי יש הלכות מפורשות. מצד אחד אסור להתעלם ולעמוד על הדם, מצד שני אי אפשר להוציא שם רע או להלשין במקרה של חשש גרידא.
תראיl666אחרונה
את רואה את עצמך ואני רואה את החברה שלי שכמעט הרסו אותה בפנימיה וכשהיא ברחה משם הכניסו אותה לעוד פנימייה יותר קשה
ובסוף אחרי 3 שנים בפנימיה היא יצאה משם הרוסה בהריון בגיל 16 מבחור יותר גדול שאחרי שסיים פנימיה יוצא ונכנס לכלא
והיא הייתה ילדה טובה ושמחה וציונים בסדר אבל מה? היא הייתה עולה חדשה בלי אבא
ואני מניחה שהיא לא אחת כזאת
אז מי יודע מה היית עוברת אם כן היו מוציאים אותך מהבית
האמת שגם אימא שלי לא הייתה הכי עדינה בעולם וחלק ניכר מאמהות בסביבה שגדלתי גם.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות