יש שתיקות שאומרות
יותר ממילים.
יש רגעים שהם הוא העדיף
שיצעקו עליו, שיגידו לו כמה שהוא רע ואכזר
שיתנו לו את העונש הנורא בעולם
אבל הם- הם רק הביטו בו במבט שכולו אכזבה
וזה היה לו נורא יותר מכל עונש.
הוא התחנן שהם לא יוותרו, שיתנו לו אפילו מכה ולא ימחלו, הוא רצה כל כך שפעם אחת ימחל לו העונש בזכות ולא בחסד, אבל זה מעולם לא קרה.
יותר מכל הוא שנא את הרחמים שלהם, את המבטים של "עברת כל כך הרבה בחיים שאין לנו שום זכות להעניש אותך"
והוא- הוא רק רצה שיתייחסו אליו כמו לכולם.
הוא רצה כל כך להרגיש שייך, להיות חלק מהם, מהעולם,
אך בכל מקום בו היה תמיד היה אותו
ואותם.
זה מעולם לא עבד,
החיבור בניהם.
גם כשרצה והתאמץ מאוד
ואפילו שניסה לקנות אותם בכסף ובמתנות
זה היה שורד יום- יומיים
ולפעמים אפילו חודש- חודשיים
ובדיוק ברגע שהיה נראה שסופסוף הוא הצליח
שהינה אוטוטו הוא עולה על דרך המלך ומצליח לשבור את מסך הברזל האינסופי,
באה המציאות וטפחה על פניו באחת.
הוא יכל לסבול הכל, הוא התרגל כל חייו לאכזב אנשים אבל אם יש דבר אחד שאיתו לא למד להתמודד מעולם זה לאכזב אנשים שחשובים לך.
והוא רצה, הוא כל כך רצה...









   הוא היה משוגע
                       שרק רצה
                               לראות את הכוכבים...


















הוא לא נולד רחוק מכאן
הוא לא גדל בכפר קטן
הוא לא דובר שפה זרה
ועדיין, הוא שונה מכולם.

אין לו כנפיים של מלאך
אין לו דמיון פורה כל כך
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס לשמיים
מתגשם וחוזר.

אז הוא נותן הכל
זה המעט שהוא יכול
ובינתיים, זה חוזר

אין לו כנפיים של ציפור
אין לו הילה יפה של אור
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר...

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?