א. זה "דוסים קדומים".. "לפום צערא אגרא".

ב. כדי לא להתייאש ממה שלא מצליחים זמנית.. ולא להשתגע מעבר למה שאכן צריך. ולדעת שיש מי שמסייע כשעושים מה שצריך.

אבל ברור שאסור ש"השתדלות" (במלעיל..), תיהפך לתרגום של "בטלנות"..

אבל אפשר לזרוק עלייך עגבניות?

וברצינות, המושג השתדלות אמור לשקף את אחריות האדם לפעול , כך נראה לי, כך שזה ממש לא פוטר מאחריות..

מי יקבל את העגבניות????

הלב שלי ואת הכוונות שלי.

אז נכון שזה לא מספיק, אבל בתור אחת שבד"כ הולכת לקיצוניות של קונטרול-פריק מהסוג הגרוע - אני כל הזמן מזכירה לעצמי שאני לא יכולה לשלוט בכל וגם אם עכשיו לא הלך, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.

משתמשים בזה כדי לומר שאין לנו שליטה על התוצאות.

הגיע ערב סוכות.

ה"צדיקים" שמעו שצריך להקים סוכה - כולם נהיו פועלים. סגרו את הגמרא, שמעו שצריך "תשבו כעין תדורו", עשו דפנות מעץ, כל המשפחה מכינים קישוטים, העבירו את הכסאות, שולחן, כלים יפים לסוכה. הידרו עוד יותר - עשו שני חדרים, שכולם יוכלו לישון, "תשבו כעין תדורו"..

ה"רשעים" שמעו שצריך סוכה. קנו "סוכה לנצח", פרשו מהר בערב החג. כמה שרשראות שהגויים יִיצאו מהשאריות של ימי אידם.. וזהו.. כסא פלסטיק לשעת הצורך, שיהיה לילדים..

כשיודעים שמשהו הוא מצוה, ואתה צריך לעשות - אז מי שהמצוה חשובה לו - לא מתבטל..  אבל זה תלוי: אם השלמת המצוה אינה תלויה רק בך, אז גם ההשתגעות האובססיבית היתרה אינה טובה. עושים מה שצריך מצד האמת (המכונה "השתדלות"..), מתפללים - ממשיכים להשתדל באופן נורמלי ונמרץ - ומקווים לה'. "הווי לא-ל גומר עלי"...

מה שהבאת לגבי ישוב הארץ, זה גלגול של בדיחה של דרויאנוב, שהרצי"ה זצ"ל היה מספר, על מה שקרה כשפשטה שמועה בגלות שמשיח הגיע. היהודים הפשוטים, רצו מהר לנמל, לעלות עם המשיח לאוניה. היהודים ה"יפים" הלכו קודם כל למקווה, כוונות, לא כל יום מגיע משיח... כשיצאו הם רואים המון יהודים פשוטים בנמל, סביב דמות פטריארכלית. התחילו לרוץ ולצעוק: משיח, חכה לנו...  שואל המשיח את מי שסביביו, "מי אלו"?.. עונים לו, "גם הם יהודים".. טוב,אומר המשיח, יהודים, נחכה גם להם...

משמע... כשצריך לעשות משהו מעשי, כישוב הארץ, אז לא בכדי גלגל הקב"ה ע"י יהודים "מעשיים".. ואין לזלזל בהם. אבל זה עדיין לא אומר שלא צריך את בעלי הכוונות.. בביהמ"ד, דווקא הם אלו שיפעלו.

ולאידך, כאשר יש מצוה שהיא תפקידם-ממש (כמו השתדלות של כל יהודי/ה לשידוך) - אז הם ישתדלו, ולא ייכנסו ללחץ ולא יעשו שטויות, אם מתעכב למרות זה...  וגם יזכרו - וזה חשוב מאד - שעם כל מאמצינו, לא הכל תלוי בנו. ענוה, וידעו שגם מעשינו, "כל מעשינו פעלת לנו".

אבל אכן - לא להתבטל כלל..

[אגב, המושג "השתדלות" הוא במקורו בכמה וכמה ספרים, לגבי ענייני פרנסה. ובזה מובא שאכן האדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו - וזה כל אחד לפי עניינו - ולבטוח בקב"ה]

גם בפרנסה צריך להפסיק להשתדל להתפרנס ולהתחיל להתפרנס.

(ועכשיו תבוא @יעל מהדרום ותגיד אמממ...?!)

למשל, חובות הלבבות, מאד בכיוון של השתדלותו הבסיסית, כי כך ה' גזר, והשאר יבטח בה'.

ויש עוד מקורות רבים, עם דגשים בכמה כיוונים.

אבל דווקא בנושא הזה, מצויה ההסברה שהצורך של האדם להשתדל על פרנסתו, הוא סוג של "גזירה" אלוקית, ואחרי שעשה את שלו, הקב"ה ישלח משם או בדרך אחרת.

לעומת זאת, מיצוי כשרונותיו - נניח עניינו הוא לעסוק במקצוע מסויים כי זה מה שמתאים לתפקידו בעולם - אז שם הוא צריך ממש "לעשות את שלו". כמובן, גם על זה צריך תפילה. כך גם ישוב הארץ. ובוודאי פרטי מצוות ועבודת המידות (אמנם גם  פרנסה היא מצוה, אבל בגלל ההסברה שלהם על "צרכי העולם", אז מסבירים בכיוון כזה).

נושא חשוב ומענין.

אני אומרת, לשמוע הצעות (גם כשיש אלף כאלו ביום) לברר עליהן ככה בחפיף רק כדי לראות אם זה נשמע משהו טוב או לא (בעיקר בשביל לשמוע את הלא)

אם העקרונות וההשקפה הבסיסית לא תואמת, מייד לדלג.

אבל אם כן, אז פה לא לזלזל אחרי הבירור בקטנה. בשלב הזה תעברי לבירורים יותר רציניים

והעיקר בעיני הוא לא לזלזל בהצעות..

זו ה-השתדלות בעיני

שיהיה לך בהצלחה!

ולגבי ההודעה שלך בסוף,

אין לך מה להתנצל זה לגיטימי אצלכן..  

לא נקראת השתדלות ע"פ ההגדרה

(השתדלות -בדרך הטבע , תפילה-מעל הטבע)

אבל זה הכי טוב...

תפילה זה יותר טוב מלהתחיל ... 

אבל מצד שני גם שיש מציאה צריך לתפוס ולא לחכות .. (: 

בידיעה ברורה שברוב מוחלט שהוא מציע מישהו שנשמע מדהים... זה יסתיים ב"טוב, אז תמצאי מישהו שיקשר ביניכם. בהצלחה!!" מה משפיע על ההשתדלות? כשמציעים לך בפעם ה... (תשלימו בעצמכם) את ההוא שלא סבלתם אף פעם או שאומרים לך בפנים-ת'כלס, החלטת לא להתחתן, זה ברור... אז למה לטרוח בשבילך??

איש ריק ופוחז

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"