תנסו לתאר את השמות האלה לפני שאתם קוראים את כל התגובות,
כאילו לפי השם.. מה שיעלה לכם..![]()
בנים:
*יצחק
*מעיין
*אופק
*דוב
בנות:
*טוהר
*הללי
*שיר
*נסיה
יאללה שוטו..
תנסו לתאר את השמות האלה לפני שאתם קוראים את כל התגובות,
כאילו לפי השם.. מה שיעלה לכם..![]()
בנים:
*יצחק
*מעיין
*אופק
*דוב
בנות:
*טוהר
*הללי
*שיר
*נסיה
יאללה שוטו..
אבל נזרום..
יצחק - יחסית שקט, מתמיד, לא-גבוה-לא-נמוך, ילד טוב ירושלים כזה...
מעיין - היפר, חברמן, קצת גבוה.
אופק - נמוך, בלי בטחון עצמי, צולר, לומד מלא ולא הולך לו.
דוב - (@די"מ), ענק בכל קנה מידה, פרובוקטור גדול, חברותי, אמיתי ואידיאלסט.
אממממ... לא בקטע לתאר בנות....
הבנת נכון..יש לי סיכוייצחק- גאון ושקט.
מעיין- חולמני ואוהב טיולים
אופק- אחד שבועט בכל מה שהוא מכיר.
דוב- (קשה בלי זה נכון?.. @די"מ) אדם גדול קצת שקט וקצת מגמגם אבל מלא בתוכן פנימי.
בנות- אין לי מושג...
טוהר- מישי כזאת צדקת ועדינה
הללי- ילדותית משו
שיר- קצת חולמנית
נסיה- בנאדם מעניין
יצחק- גבוה ושקט
מעיין- בנאדם עם המון עומק
אופק- מעניין וחרוץ
דוב- שובב
אבל תכלס שונאת את זה, השם לא אומר כלום
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)