המ, @מישי' מאפושו'
מצאת בסוף חוטים?
המ, @מישי' מאפושו'
מצאת בסוף חוטים?
מי אמר לך שאת מוזרה
ומי לחץ
אותך
לקיר
לשמוע
איזה שיר
לא תחשוב עוד
עליך
אתה שומע
זאת אני (בום בום)
שרה אליך
נשמעים הצעדים. בום בום
ועוד כמה כאלו

ואולי הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם
מישי' מאפושו'מצאתי את החנויות.
המבחר דיי מצומצם [בשניה פחות.]
לא היה את הצבע שהייתי צריכה.
שויין..
העיר הזאת מעייפת.
זאת הסיבה היחידה שלא באתי לעזור לך לחפש.
באסה. נראה לי שלא הבנת לאיזו חנות אני מתכוונת,
כי אחרי זה נזכרתי שהיא טיפונת יותר רחוקה מאיפה שאמרתי לך.
פעם הבאה אטרח להתלבש.
מעייפת מאד. זאת עיר-אוטובוס.
תמיד עמוסה באותם אנשים בדיוק המגובבים זה על זה,
ונראה כי לכולם אין מה לעשות בה חוץ מלנעוץ בך עיניים.
אני דיי בטוחה שמצאתי את המקום אלייו הכוונת אותי מהסיבה הפשוטה שעברתי כמה פעמים על קטעי הרחוב שם ובחנתי כל חנות וחנות
משמים. זה יהיה מוכן בעתיד.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)