ומציע, עם כל הכבוד להורים, להוציא אותם מהענין, בזריזות.

הם לא צריכים "להתווכח ביניהם", זה לא ענין שלהם. ואת לא צריכה "להרגיע", אלא פשוט להחליט מה שטוב לכם - ולהוציא את כולם באדיבות מהתמונה.  זה יהיה צרי להיות גם בנישואין בעז"ה - ההבדל בין היחס האוהב והמכבד, לבין "התערבות" בענייניכם האישיים.

הרב שמעביר את השיעור אצלנו הוא דיין.

שאלתי אותו הערב על ההסכם והוא אמר לי לא לעשות.

ביחד. הסכם כזה יכול לעקר את הכתובה ,ובלי כתובה אסור לחיות יחד. לכן את צריכה לשאול את הגאון הרב ליאור או דיין אחר לפני חתימה.

מי זה רוב הפוסקים?

עשית סקר בין כל הפוסקים, בני זמננו מה הם אומרים על הסכם זה?

מה זה הקישקוש הזה, מי שניסח את ההסכם הם תלמידי חכמים ודיינים אז בטח לא כל הפוסקים.

חוץ מזה כדאי לך באמת לשאול רב רוני.

השאלה היא מה נכון לכם, מה שלא נכון זה שההורים לוחצים ומתווכחים. אם אתם מספיק מבוגרים כדי להתחתן אז אתם מספיק מבוגרים כדי להחליט אם לעשות הסכם או לא.

לגופו של עניין - אישית אני לא בעד כי הנזק גדול מהתועלת. היתרון העיקרי של ההסכם זה שהוא מונע את רוב המריבות והקשיים כאשר פונים לגירושין אבל מצד האמת זה נראה לי חיסרון כי זה מקל את תהליך הגירושין והופך אותו לאפשרות יותר קלה וזמינה במקרים של משבר בזוגיות (בדיוק הפוך מהכוונה של הכתובה שתוקנה בעצם כדי להקשות על הבעל את הגירושין ולמנוע ממנו לרצות לגרש את אשתו).

החיסרון העיקרי של ההסכם זה שנראה כביכול מלכתחילה שמתחתנים על מנת להתגרש, 'למה לדבר על גירושין מראש?'. אבל בעצם מה שמרתיע זה השם שלו, אז אם אתם רוצים לעשות ורק ההורים מתנגדים פשוט תקראו לזה 'נספח כתובה' (כי זה מה שזה באמת).

בהצלחה והחלטות טובות

והכי חשוב - שלא תצטרכו את זה...

תוכלו לדון בעניין בראש נקי יותר

הם רוצים כמובן בטובתכם, אבל זה לחלוטין לא עניינם.

וסליחה על הבורות, אבל איזה הסכם זה אם זה לא הסכם ממון?

אנחנו לפני הנישואים עשינו הסכם בע"פ על מסגרות החינוך של הילדים, גודל כיסוי הראש שלי וכו',

לא שום דבר כתוב..

וכן, מצטרפת לדעות שהשלב הראשוני בחיי הנישואים זה להוציא את ההורים מהתמונה.

אתם יכולים להקשיב לדעות שלהם ולנימוקים למה כדאי או לא כדאי אבל את ההחלטה הסופית אתם מקבלים בהתאם לשיקולים שלכם, ובטח שלא על מנת לרצות שום צד. וזה נכון לגבי כל דבר שקשור אליכם בערך..

מזל טוב 

שטויות במחילה.

ועם כל הכבוד, אם אמא שלך תמשיך - בגלל איזו חברה "מסורבת גט" - "להתעקש" עבורכם שתחליטו שתוכלו להתגרש בקלות חלילה, היא עוד תביא את זה ח"ו......

הרי אין לדבר סוף: אם היתה לה חברה שבעלה לא הסכים לשלם על טיפול רפואי יקר פרטי, אז גם את זה היה צריך להכניס בהסכם?..

אם תמשיכו כ"כ הרבה להתעסק ב"גירושין", אתם עלולים לקלקל את הנישואין.

די עם זה - אתם מתכוונים להתחתן, ובעז"ה תישארו נשואים בשמחה. אל תחשבו על "מה יהיה אם".. ח"ו - אלא איך יהיה בנין טוב ומשמח ואוהב. 

אולי.. שלאמא שלך יש איזושהי חוויה מהחברה הזאת

ובתור אמא שלך, את הדבר הכי חשוב לה בעולם והיא מנסה בכל כוחה לגונן עלייך שלא תיקלעי לסיטואציות קשות

ומשם הכל נובע

אני לא יודעת כמה זה נכון או לא, אנחנו לא עשינו שום דבר כזה באמת כדי לא לפתוח פתח לדברים

בכל אופן אני לא חושבת שצריך להעלב ממנה או לכעוס עליה, היא בסה"כ מנסה להגן עלייך, כמו שכולנו מנסים להגן על ילדינו

ולפעמים זה חיבוק שמביא תועלת ולפעמים זה חיבוק דוב שעלול להמיט אסון

זה העניין בהורות, למידה מתמדת (אומרת את זה מ"מרום" 3 שנותיי כהורה )

אז נראה לי שכדאי לשמוע את הצדדים ולהחליט את ההחלטה שלכם שנכונה לכם (ובכלל- למה הם חייבים לדעת מה החלטתם בסוף?)

אבל בכל אופן לכבד ולהעריך את הדאגה.. בטוחה שהיא מגיעה מהמקום הכי נקי שיש אצל אמא..

לוקח זמן להורים להבין שהגוזל הקטן שהם גידלו בקן כבר פורש כנפיים ועף ויש לו (לה) דעות משלו

אני רואה את זה גם אצל ההורים שלי. ואני אישית חושבת שאני אשתגע כשהילדים שלי יקבלו החלטה שהיא לא טובה לדעתי ולא יהיה לי מה לעשות בנידון. למזלי יש לי עוד קצת זמן לעבוד על זה..

אפשר אולי להעמיד במקום בצורה עדינה, כי אלה עדיין ההורים..

ואיך שלא יהיה, ברור שההחלטה צריכה להיות של בני הזוג.

עד לא מזמן עבדתי בצהר, ולמדתי קצת על הנושא.

לדעתי ההסכם הוא חשוב מאוד, ברור לגמרי שכשאתם מתחתנים אתם לא חושבים לרגע שתתגרשו, אבל אם תחשבי על זה לרגע.. אף זוג שמתחתן לא חושב על זה, ולצערנו הרב יש מקרים. וגירושין לרוב זה לא משהו שמסתיים יפה, לכן כדאי שיהיה את המסמך, זה עוזר מאוווד למי שמגיע למצב כזה. (בע"ה שלא תגיעו אף פעם למצב הזה)

המסמך הוא מסמך משפטי לכל דבר וחותם עליו עורך דין. לאחר שאתם חותמים עליו הוא נמצא בתיק הנישואין שלכם ואתם לא רואים אותו יותר.

לדעתי זה לא קשור למיליונרים או לא, גם למי שיש קצת כסף, ובמיוחד אנשים כאלו, צריכים יותר לשמור על הממון שלהם.

אגב, חברה טובה שלי בתהליכי גירושין, כשהתחתנה כמובן לא חלמה על זה שתגיע למקום הזה. ועכשיו היא מסורבת גט, אם היה לה את ההסכם החיים שלה היו הרבה יותר קלים.

אתם צריכים לשבת יחד ולחשוב על זה ברוגע, אל תתנו להורים להתערב יותר מידי, בטוח שהם רוצים לעזור ויש להם כוונות טובות, אבל הורים מתערבים זה מתכון לבעיות בזוגיות.

לדעתי, בכלליות, דבר כזה "על ההתחלה", גורם שזה כבר בתודעה. הרסני. כך לא מתחילים נישואין (ולא דומה לכתובה, שזה כבר בכל ישראל כחלק מהטקס החגיגי. חבל להשלות,  לא דומה).

[ועדיין אין נסיון שאכן זה עושה את החיים "קלים יותר" למי שחלילה נזקק. יתכן שזה רק יגרום לרמת תיחכום חדשה למי שרוצים כך..]

זה, מעבר למקרה הספציפי, שכבר התייחסנו לעיל.

ממה שאני יודעת, כולל בתוכו הסכם ממון שאומר בעצם שבמקרה של גירושין- כל הנכסים שהיו של האישה- חוזרים אליה, של האיש- חוזרים אליו, ומה שנוצר תוך כדי הנישואין יתחלק חצי חצי.

לא בטוחה שהוא פותר את עניין מסורבות הגט.

הסכם מאהבה של רבני צהר, דומה להסכם קדם נישואין,  אך אני לא בטוחה שהוא עונה על עניין מסורבות הגט, את בטוחה?

מעבר לזה- ממה שידוע לי יש לו הרבה מחלוקות והוא לא מאושר על ידי כל הפוסקים.

כך שאם זה העניין, אולי כדאי להבהיר להורים שלעניין מסורבות הגט- אין נוסח של הסכם שמקובל או שעונה על העניין הזה.

לעניין דעתי,

אני כן חושבת שההסכם חשוב

אבל לא עשיתי אותו,

לדעתי יש בכך ענייו תודעתי שמשפיע. עוד לפני שמתחתנים, חושבים על גירושים?

ואולי זה דווקא מאפשר יד קלה יותר על ההדק?

בכ"א לא יצא לי לבחון את זה לעומק..

מאחלת לך החלטות טובות!!

בזמנו, חלק מהעניין של הכתובה היה כדי שלא יהיה לבעל קל לגרש את אשתו ושבמקרה של גירושין היא לא תישאר חסרת כול אלא הוא ייתן לה סכום כסף סביר ולא יזרוק אותה לרחוב.

כיום הסכום שכתוב בכתובה בכלל לא רלוונטי ולפי מטבע שכבר לא קיים הבעיה שיותר נפוצה כיום היא גברים (ויש גם נשים) שמעגנים את נשותיהם ולא מוכנים לתת גט.

אני חתמתי על הסכם קדם נישואין מאותה סיבה שאני בעד לעשות ביטוח לדברים- יכול להיות שדברים ישתבשו בחיים עוד שנה עשר או חמישים ולהיות מסורבת גט זה פשוט נורא. חוץ מזה, אני גם מכירה כמה סיפורים מקרוב שהיו להיגמר הרבה יותר טוב אם היה איזשהו הסכם ככה שזה לא כזה נדיר וכדאי שזה יהפוך לנורמה. אף אחד לא מתפלא על אנשים עם ביטוח רפואי וחושב שהם מפחדים לחלות מחר או מביאים את זה על עצמם.

תכל'ס- לא זוכרת את כל הסעיפים בהסכם אבל מבחינתי העיקר היה שבמקרה שאחד מבני הזוג רוצה להתגרש יש פרק זמן כלשהו שחייבים לנסות גישור או ייעוץ ואחר כך אם אחד מבני הזוג ממשיך לסרב להתגרש מופעלות עליו סנקציות כלכליות רציניות (מה שמשפטית מסובך יותר בסרבני גט שלא חתמו על הסכם)    

מדברים שאני שמעתי מאנשים שמבינים בנושא- 

ההסכם הזה בעל תוקף הלכתי וחוקי, 

והוא יעיל בהחלט בנושא של סרבנות גט- באמריקה מאוד מקובל בקהילות האורטודוקסיות שחותמים על הסכם כזה- ואין כמעט מקרים של מסורבות גט, אין הליך של עינוי שנמשך ומריבות וכו' (יש להם בעיה אחרת של אחוזי גירושין גבוהים, אבל זה בעיה אחרת, חינוכית, של בניית זוגיות נכונה ועבודה. ושום מסמך לא ישנה את זה...)

המצב המשפטי וההלכתי היום במדינת ישראל - כתובה לא מספיקה כדי לממש את כל היעדים שמתקני הכתובה התכוונו אליהם. 

מבחינת התנועה הנפשית הזוגית-

לחתום על דבר כזה זה לומר-

אני ככ אוהב ומעריך אותך שאפילו אילו יהיה מצב שאני ארצה להיפרד ממך- אני לא רוצה לפגוע בך ולמרר לך אם החיים. 

אני חושבת שאחרי שמוציאים את ההורים מהזוגיות שלכם-

יש מה להקשיב לדברים שהם אומרים, לעשות ביניכם דיון משמעותי, ללכת לשמוע דעת מקצוענית/ רבנית בנושא (ולא מהפורום, עם כל הכבוד לו....) 

אגב- אפשר לחתום על הסכם ממון גם בתוך הנישואין, זה לא אבוד אם לא חתמתם לפני הנישואין. 

לא צריך הסכם בשביל זה

אז יפה אם האוהבים יצטרפו ויחתמו לא בשביל עצמם אלא בתור אג'נדה חברתית לגרום להסכמים להיות יותר פופולריים למען אלו שלא זכו לאהבה כמו שלהם..

התכוונתי לומר שאי אפשר להגיד:

אנחנו אוהבים,

אז הבה נקבע איך להפרד נכון

זה לא עובד ביחד. סתירה של ממש

אני לא הייתי מתחתנת עם מי שהיה מגיש לי הסכם כזה אם מה שמניע אותו היה שיקול קר שאולי ניפרד יום אחד.

אבל זאת בדיוק המשמעות של הכתובה, וכולם עושים אותה בלי שזה פוגע להם בשום רומנטיקה,

מהסיבה שזה מוכתב להם.

בלי להיכנס לפרטים, שזה לא "כמו כתובה"...

מי ישכב על הגדר בינתיים?....

[יש עוד חילוקים, בין מה שבכתובה, לבין מה שמוצע שם]

אבל יש מקום מסויים שזה כן עובד בנפש... 

לפחות ככה מרגיש לי.

מותר לך להרגיש או לחשוב אחרת 

אני אשמח להתעשר עם עוד כיוון איך הסכמי זוגיות מסודרים מעשירים ומחזקים את הקשר הזוגי 

(בין אם אלו הסכמים משפטיים או הסכמי ציפיות והתנהלות בבית שאומרים בעפ כזוג...) 

כמו למשל-

זה שבעלי עשה ביטוח חיים

זה מבחינתי מביע אלי המון אהבה, דואג לי אם ח"ו 

אומר:

בגלל שאנחנו דואגים אחד לשני, נבטח את עצמנו למקרה שנצטרך

הסכם קדם נישואין אומר לגישתך:

בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני,

נחשוב מעכשיו איך להפרד נכון??

זה פשוט אחרת לחלוטין

ועצם היות הסכם כזה ברקע מאפשר, הן מנטאלית והן משפטית, יד קלה יותר על ההדק

לפחות מצד האישה

אני לא יכולה לומר אם זה קשור או לא

אני כן יכולה לומר שחינוך ולימוד והכוונה שזוגיות וחתונה זה דבר קדוש, שיש בו פלא מיוחד מאת השם, 

שיש שם נק' של חיבור סגולי מעבר לכל הבחירות

שיש הרבה מה לעבוד ולעשות וללמוד להיות זוג, כמו כל מקצוע בחיים גם פה צריך להתמקצע, שלפעמים זה שונה מצורת החשיבה הרגילה, ש... ואז לא מתייאשים מהר מהזוגיות.  

אני לא חושבת שלנשים יש יד קלה על השבירת לבבות, איכשהו.... 

אבל בגדול הרעיון של הסכם ממון הוא טוב,

וחבל שאין חובת חתימה אוטומטית על כל הזוגות הבאים להנשא, כמו הכתובה.

במקום להשאיר את זה לשיקול דעתם של אוהבים בתחילת דרכם שעצם העלאת אפשרות של פרידה יכולה להרוס להם הרבה מאד מהבטחון בקשר.

ב"ה

זו לא מלה אלא אחותה. 

את כותבת על עצמך שאת באמצע, אני לא נמצאת במקום שלך ולמרות זאת מקווה שאוכל לעזור. אני באופן אישי נחשפתי לסיפורים רבים (רבים מדי!) בשנה האחרונה והלכתי ללמוד את הנושא. לשמחתי הרבה למדתי אז במדרשה (מסכת גיטין) וערכו לנו יום עיון מיוחד לסוגיה זו. מבחינה הלכתית יש צדדים לכאן ולכאן (בציבור החרדי - הרב המוחלט נגד, בציבור הדתי לאומי - גם לא חסרים מתנגדים) - אבל אני מניחה שאם העלית את השאלה לפורום לא באת לחפש פסיקה הלכתית אלא לשמוע חוות דעת אנושיות.

אני באופן אישי באה מקהילה חסידית (ברור שהם מתנגדים להסכם. הייתי יודעת שהם מתנגדים להסכם, אם הייתי שומעת בכלל שיש דבר כזה בשיעורי בית יהודי שלנו..), למרות זאת במשך הרבה מאוד זמן חששתי שלא אוכל בכלל להתחתן כדת משה וישראל. לעבור את הגיהינום שנחשפתי אליו בשנה האחרונה לא היה ו(ולא יהיה בע"ה!) כלל אופציה עבורי. עד שראיתי שאפשר גם אחרת.

את הזכרת את ההסכם של צוהר. זהו הסכם קדם נישואים שיכול לעזור רק במקרים של חוסר רצון של אחד הצדדים להתגרש מטעמי נקמה. הוא פחות עוזר במקרים אחרים - לשם כך יש את ההסכם החוט משולש (שעליו שמעתי הרצאה של רחל לב מור, מצרפת קישור

לגבי טענות הרומנטיקה - כל מוסד הנישואין נועד לעגן את הקשר. כאשר זוג מאוהב הוא גם לא צריך להיות נשוי כדי להיות טוטלי ובלעדי עם בן הזוג, כך שעצם מוסד הנישואין הוא לא ממש רומנטי לפי טענות אלו.. (ממה נפשך, אם זוג בטוח שיהיה מאוהב עד אחרון ימיו מדוע עליו ליצור קשר חוקי - ואני כמובן לא מדבר על נישואין כדת משה וישראל אלא באופן כללי על נישואין). בנוסף, באופן אישי, נראה לי שזוג שמוכן לדון באופן מפוכח על גבולות הקשר - ולדעת שגם בימים הכי קשים הם שומרים גם על כבוד ולא רק אמונים - הם זוג בריא שמתנהל בצורה בוגרת ואחראית. כל המשמעות של כריתת ברית (ולא רק ברית נישואים) היא עיגון המצב / החברות/ הקשר הנוכחי גם בימים קשים. סליחה אם הארכתי מדי.

מזל טוב לכם. חיים מאושרים וטוב נראה ונגלה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.