הוא שהרושם שלהם כדמות בסיפור ההיסטורי הכללי נשאר להתקיים.

שים לב שככל שאנו מתרחקים מן ההיסטוריה היא הופכת להיות כללית יותר.

פשוט, קם נחרב, נהפך, נגמר.

מאה שנה, מיליארדי לבבות, במשפט אחד.

עולם שאנו מעדיפים, או אולי פשוט לא יכולים אחרת, לשכוח.

רק בגלל שלבני אדם אין מספיק כוח / ידע / זמן כדי לזכור את כל הפרטים שלה.

מוחה על חוסר הכוח / ידע / זמן שלנו,

המותיר אותה להימחק עם הזמן מליבנו.

(הרי במידה מסויימת, ממשות הדברים מתקיימת רק כשמבחינים בהם.)

אבל עבור האדם המסוים, דווקא לזכור את כולה, אפילו אם היה ניתן לו הכוח, היה מונע ממנו לפעול היטב את חלקו שלו, שהוא העיקר.
ההיסטוריה - מובחנת ועומדת, כל פעם מחדש.

דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.

🥺

אין ישר מסולם עקום 🪜

(רבו מנחם מנדל מקוצק)