מישי' מאפושו' (לא לבעלי לב חלש!!>>)מקום אחר"אנחנו שנינו מאותה שקית
גירדו אותנו באותה כפית
זיהו אותנו רק לפי דיסקית
כן, אנחנו הנדסה קרבית.."
"ובלילות של אש
כשמתפוצץ מוקש
וחתיכות בשר עפות
למסדר לזיהוי גופות.."
יש לי סיכויבשדה מוקשים הנדסה קרבית צועדת
בשדה מוקשים צועדת כל היום
או אוו עפה לי הרגל
אוו אוו עפה גם היד
אוו אוו עף לי כל השכל
אוו אוו בוא ניברח מכאן!
צנחן צונח מהשמיים ולפתע הוא רואה חייל מגיע אליו מלמטה.
הצנחן שואל: " מאיזה יחידה אתה?"
עונה לו החייל: "מהנדסה קרבית"
בן-ציוןבן-ציוןאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
