מעשה ברץ מרתון
הוא רץ כבר שעות ארוכות. הוא מותש, קרוב לאפיסת כוחות, הוא מרגיש שאינו יכול יותר ואומר לעצמו:
זהו, אני לא יכול יותר, אני פורש.
ואז בוקע קול מתוכו: עכשיו להישבר??
אתה לא זוכר שבמהלך הריצה המייגעת נחבלת, נפלת, ירקו לך בפרצוף, אמרו לך שאתה סתם מתאמץ, שאתה "משיחי". אבל אתה לא ויתרת, אמרת: אני ממשיך.
היו מצבים שחשבת שאיבדת את הדרך, שטעית בניווט, ואחרי שהתקדמת עוד קצת התברר לך שלא כך, אתה בדרך הנכונה.
היו רגעי משבר, חושך, גיששת באפילה, אבל תמיד ידעת שאם תאמץ את העיניים ותנגב את הזעה הניגרת ממצחך, תמצא את עלומת האור שמורה לך את הדרך.
גם כשנפגעת וחשבת שלא תוכל לקום, גם כשנפלו לידך חברים שלא שבו, הרגשת את ריבונו של עולם מרים אותך ואומר: לא מחשבותיי מחשבותיכם, אני מנסה את מי שיכול לעמוד הניסיון, אני מקדים רפואה למכה. "מחצתי ואני ארפא".
ועכשיו להישבר ולפרוש מהמרוץ רגע לפני קו הסיום??
מה תספר לנכדים? שרצת והתאמצת ועברת את כל המשברים ורק ברגע האחרון נפלת?
בקו הגמר מחכה לך אליהו הנביא, הוא ייתן לך מדליה, ינשק אותך בראשך ויאמר לך: אשריכם ישראל שאתם עושים רצונו של מקום.
אוהב את כולכם.
הרב נח וז'ונסקי.
רב היישוב קטיף
מתוך שבועון של המושב קטיף
בצ"ל אריאל!