הציבור החרדי לוקה בשנאה לציונות הדתית, לפעמים מוצדקת לפעמים לא... 

לא כדאי לחפש תירוצי אשמה לציונות הדתית, בישיבות החרדיות הליטאיות לא מכניסים אפילו את הרב עובדיה (אולי היום זה משתנה) קו"ח לא את הרב עוזיאל, הרב קוק וכו'.

רוב הספרים שנכתבים היום חבל שהם יוצאים לאור. כל ר"מ, רב קהילה, ראש ישיבה וכו' בציבור החרדי חייב מטעם תפקידו להוציא ספרים - ובד"כ זה שיעורים שהם מעבירים או חידושים שלהם.

99% מהם לא נוגעים בהם, לבד מפעמים ממש נדירות. ספרים כאלה בד"כ צוברים אבק (בעיקר בגלל שהם כמעט כולם על אותם המסכתות - ב"ק, ב"מ, ב"ב, קידושין, שבת, ברכות) ולא חסר. 

אני לא בטוח שזה חיסרון שאין תפוצה גדולה לספרים כאלה בציבור הדתי לאומי.

[אגב - אתה בשבי שומרון?]

ולחלבן יש ספרי קודש ועוד לרבים אחרים,

יש ספרים על התנך (הרב סמט), הרב רימון, הרב מלמד  ויש עוד.

הבעיה בציבור שלנו, שהציבור מזלזל ברבנים שלו ולכן הוא חושב שאין ספרים ואין כלום.

כי ברוב הציבור הדתי לאומי לא רואים ערך בלימוד בשביל לימוד, ולכן גם לא בהוצאת ספרים רק בשביל הוצאת ספרים.

יש לנו בישיבה ספריה עצומה, באמת עצומה, בין ספריות הקודש הגדולות שישנן (וגם אחלה של ספריית חול ) יצא לי לעיין לא מעט בספרים חדשים שנכנסים לספרייה, לעבור בין המדפים ולהציץ בספרי עיון שכותביהם חרדיים.
אני יודע שהדעה הזאת לא ממש פופולארית, אבל אני לא ראיתי בספרים הללו יותר מדי ערך. נו, עוד קצת פלפולים. היה אפשר להגיע לשם לבד, ואם לא, לא נורא. שיא הלימוד החרדי היום לא קשור כלל לעולם הדתי הממשי, ואין לו שום השפעה על שום דבר מלבד עצמו.

בין הציבור הדת"לי לחרדי יש הבדלי תפיסות עמוקים. גם, אולי אפילו בעיקר, בכל הקשור ללימוד תורה. התוצאה הברורה של הדבר הזה היא לימוד תורה שונה ולכן גם תוצרים - ספרים - שונים.

כיום, כדי להיות רב מוביל בציבור הדת"לי לא מספיק להיות פלפלן. כדי שהציבור ילך אחריך אתה צריך להציע תוכן אמוני ומחשבתי. זה מה שהציבור מחפש, וזה מה שהציבור מכתיר על עצמו כמובילים. לא סתם אם תשאל דת"לי נורמטיבי מי הם מובילי הציבור הוא יגיד בעיקר שמות של רבנים שמתעסקים בעיקר בהגות (הרבנים טאו, שרקי, מלמד או אבינר) או בפסיקת הלכה (הרבנים שרלו, לבנון, ליאור או אריאל).

השלב הבא, לדעתי, הוא שינוי של הישיבות עצמן. קרן הפלפול כבר יורדת, זה עניין של זמן עד שהעיון ישנה כיוון ויאלץ למצוא כיוון מציאותי יותר ופחות בריסקאי או מפולפל. פתרונות כאלה כבר קיימים בשוק - במקומות כמו קרנ"ש (אליבא דהלכתא), מעלות (תורת א"י) ועתניאל (לימוד קיומי).

וכמובן, כתוצאה ממה שתארתי, ההשקה בין התורה הדת"לית לזו החרדית הולכת וקטנה. אין סיבה שאני אלמד את חידושי רבינו ירוחם ממיר (ברח לי שם הספר) או את סוכת דוד. באותה מידה, אני גם לא מצפה מבחור חרדי ללמוד את יד פשוטה או את ספרי העיון של הרב שג"ר.

מובן גם שיש יוצאים מן הכלל, וחרדי שמחרים את חידושי הרב ליכטנשטיין כי הוא היה מזרוחניק הוא טיפש כמו מדרשיסטית שתחרים את נתיבות שלום כי הוא היה חרדי.

יש הבדל בין בתי המדרש, לפחות בסדרי העדיפויות והחשיבות.

שנית שהמדד הוא לא רק כמות הספרים אלא גם האיכות שלהם.

אם נסכם את הטענה שלך,התורה החרדי עוסק  בעיון ישיבתי למדני בריסקאי, ואילו עולם הישיבות הדת"ל שייך אידיאולוגית לדרכי לימוד אחרות, הלכה מחשבה ועוד, ולכן נקודות ההשקה ביניהם מעטות, וככל ששיטת הלימוד תלך ותתקדם בעקבות האידיאולוגיה, הם יתמעטו.

[יש כאן שתי נקודות חשובות שאדלג עליהן - תכלית הלימוד, והאם ועד כמה יש וצריך להיות חיבור בין עיון ישיבתי להלכה].

אבל, עולם התורה חרדי רחב הרבה יותר, ונקודות ההשקה הם רבות יותר. וגם למי שמטרתו בלימוד היא הדרכה מעשית ורוחנית לחיים, יש הרבה מה לקחת ממנו. הכוונת החיים על פי הדרכת התורה, דורשת התייחסות להרבה מאוד דברים מהלכות נטילת ידיים בבוקר, ועד שאלות של ריבית בהשקעות בנקאיות, נזקי שכנים על פי ההלכה, שאלות הלכתיות של אתיקה רפואית ועוד.

לכל הדברים האלה, יש התייחסות על ידי תלמידי חכמים הן מהציבור הדת"ל, והן מהציבור החרדי. 

יש הרבה מאוד עיסוק בהלכה, בוודאי בציבור החרדי הספרדי, שזהו מרכז לימוד התורה אצלו. [ספרים - ספרי הרב עובדיה, ילקוט יוסף, שו"ת שמע שלמה, מנוחת אהבה, שו"ת עטרת פז, ועוד ועוד].

וגם בציבור החרדי האשכנזי, יש הרבה מאוד עיסוק בהלכה, וגם שם יש הרבה מאוד ספרים, הן ספרים שמלקטים ומסדרים, והן ספרים שעוסקים בבירורים הלכתיים, במגוון גדול של נושאים. [דוגמאות - שש"כ, שו"ת שבט הלוי, פסקי תשובות, אורחות שבת, שו"ת מנחת אשר, דרך אמונה על רמב"ם זרעים].

גם בתחום המחשבה יש ספרים בציבור החרדי (אם כי, נראה לי שיחסית לציבור הדת"ל, התחום פחות פורח).

הרבה מגדולי התורה של הציבור החרדי הם פוסקי הלכה מובהקים (למשל הרב אלישיב, ויבדלו לחיים הרב קנייבסקי, והרב קרליץ).

ומאידך - האם העיסוק במציאת המקורות בחז"ל של דברי הרמב"ם, שנמצא בספר יד פשוטה, איננו נושא ששייך לציבור החרדי?

גם הרב קנייבסקי עסק בכך, (ויש לו ספר של ציוני מקורות כאלה - קריית ספר), וגם בכולל של חב"ד (הוציאו  ספר 'מראי מקומות לספר משנה תורה הוא היד החזקה'.). לדעתי, הספר יד פשוטה עשוי להועיל ללומדי סוגיות בעיון, המעוניינים להבין את שיטת הרמב"ם. וכן ספרים נוספים עשויים לשמש את הציבור החרדי, ובחלקם נעשה באמת שימוש, לפחות בחלק מהציבור החרדי. נניח, הרב עובדיה מזכיר רבות את ספרי הראי"ה והרב עוזיאל בהלכה, בכמה בתי מדרש חרדים ראיתי משניות עם ביאורו של הרב קהתי ועוד.

לא חסר ספרים שאפשר לפרוך אותם בקלות

ולא חסר ספרים מאוד עמוקים שמכניסים אותם בכל ישיבה בלי קשר לזהותה המגזרית (מכיר ישיבת חב"ד שמשתמשים בסרפי הרב אלישיב להכנת שיעורי גמרא עמוקים..)

יש אלפי ספרים לכל מגזר - כך שקשה כיום שתהיה ספריה מגוונת מכל הספרים שיש.

אבל כל ספר שאין בו דיעות מגזריות/פוליטיות הוא נמצא כמעט בכל בית מדרש (שספרי הרבעבדיה/אלישיב נטעי גבריאל וכו וכו)

בציבור החרדי רמת הלימוד יותר גבוהה, אין על כך חולק. גם בספרות הלכתית, עם כל הכבוד לרב מלמד והרב אריאל, שאני באמת לא מזלזל ברוחב ידיעתם ותורתם, אבל ברור לכולם שהם לא באותה רמה של הרב אלישיב והרב וואזנר והרב עובדיה, צריך רק להסתכל ולהשוות בין הספרים בשביל לראות את ההבדל. כשהרב וואזנר היה אברך צעיר החזון איש קם לכבודו. דבר זה מספיק בשביל להבין מה הוא היה. שלא לדבר על ספרות עיונית, מי חיבר אצל הדתיים לאומיים ספרים כמו אבי עזרי וחידושי ר שמואל? היה אצלם אנשים בסדר גודל של הבריסקרב ור שמעון שקאפ ור ברוך בער? אלה הספרים שנלמדים בישיבות החרדיות. שלא לדבר על כמות תלמידי החכמים שיש בציבור החרדי שיש לאין ערוך יותר מאשר בציבור הדתי לאומי, הן בכמות והן באיכות. הסבה לכך היא פשוטה, בציבור החרדי מחנכים יותר לתורה ויראת שמים ולכן התוצאות הן כך. דוגמא לדבר היא תגובתו של "נפתלי הדג". באיזו ישיבה חרדית יש ספריה של ספרי חול? וודאי לא מתגאים בזה. היחיד שיכול לזלזל בספרות התורנית החרדית ו"הבריסקאית" זה רק מי שאין לו מספיק רמה להבין אותה. אני בטוח שהוא לא יודע ללמוד אפילו רבע סימן בשערי יושר או באבי עזרי. זו טיפשות לא קטנה להתגאות בבורות. משום מה במשך הדורות רוב מוחלט של הספרים שהתחברו הן בהלכה או בעיון הסוגיא, החל ממשה רבינו ועד אחרוני האחרונים, והציבור החרדי שיותר מחובר למסורת ממשיך בקו האמיתי הזה. הציבור הדתי לאומי מתעסק יותר בהגות בגלל שאין לו מספיק רמה כדי ללמוד כמו פעם (אני לא רוצה להכליל חס ושלום, יש הרבה דתיים לאומיים ששקועים בלימוד תורה כמו פעם, ההבדלים הם בעיקר בזרמים שבציבור. אני רק משווה ביחס שבין שני הציבורים בכללותם). אני לא רוצה לריב עם אף אחד, רק להדגיש את מה שכל אחד יודע בלב פנימה.

אני יודע שביהדות  תמיד בהתחלה של משהו, אותו דבר היה חזק מאד ואחרי זה בגלל ירידת הדורות נחלש קצת.  כי הכל היה מבוסס על הדרך הקודמת... רק עם הוספה קטנה

אם נתחיל ממעמד הר סיני ועד כל הצדיקים שחידשו משהו בעבודת ה'... התלמידים הראשונים היו אריות ואח"כ נחלש קצת.

פה יש תופעה הפוכה!  ואני מצטט ממך -  "עולם הישיבות הדתי לאומי עדין צעיר הוא עדיין בשלבי התפתחות אנחנו נמצאים בסה"כ בדור השלישי שלו."    

מה הולך כאן???

אצל החרדים יש הרבה תלמידי חכמים צעירים שיש להם את הידע של הרבנים הדתיים לאומיים. הסיבה שהם פחות מפורסמים היא בגלל שהגדולים אצל החרדים היום הם גדולים בני הדור הקודם כגון אלה שהזכרתי. תמיד המפורסמים הם הגדולים ביותר וההבדל הוא מי הם הגדולים ביותר בכל צבור. אני יכול לתת לך רשימה של רבנים ומוצי"ם חרדיים שאינם נופלים בתורתם מגדולי הרבנים הדתיים לאומיים. אתה מכיר את הרב יוסף רפפורט? את הרב שאול קליין? את הרב שמואל אליעזר שטרן? יש רבנים חרדיים כאלה רבים מספור, בלי השוואה לציבור הדתי לאומי. לגבי ספרות העיון, ברור שבישיבות חרדיות הרמה יותר גבוהה, הן אצל הבחורים והן אצל הרמי"ם. דברים פשוטים וידועים לא צריך להוכיח, זה כמו להוכיח שלביל גייטס יש יותר כסף ממני. אם אתה רוצה ליראות זאת לך לישמוע שיעור כללי בישיבה חרדית ובישיבה דתית לאומית.

רוב הספרים הלימוד הישיבתיים הקלאסיים המוגדרים כ- חרדיים הינם מלפני 100 שנה ואילך (ר' שמעון שקאפ, ר' חייים מבריסק, ר' אלחנן מווסרמן ועוד ספרי ליבה ישיבתיים רבים). אז לא היו כיפות סרוגות וגם לא חלוקה לדת"ל או חרדי.

ההבדל העיקרי הוא אורח החיים. כל הגדולים הללו שלפני מאה שנה  חינכו לתורה וחיו אורח חיים כמו של החרדים היום ולכן הם צמחו כך. ואף הגדולים של תחילת הציונות הדתית, דוגמת הרב קוק, חיו אורח חיים של חרדים. זה פשוט בהיגיון שמי שמחנך יותר לתורה צומח יותר בתורה ולכן החרדים צומחים יותר.

אתה חרדי ולכן אתה לא מבין מה זה אורח חיים דתי לאומי.
דתי לאומי מורכב ממגוון רחב של דתיים שלא כולם מקשה אחת.
יש מקפידים ומחמירים יותר ויש פחות.
המשותף הוא ההבנה שהתורה היא תורת חיים ולא תורת בית מדרש.
הרב קוק הבין זאת ויישם את זה.
נחמד מאוד שאתה מכליל את הרב קוק בעולם החרדי. שיטה חרדית ידועה להקטין את הציבור הדת״ל.
רק שהציבור החרדי לא מסכים איתך ולא מעריך את הרב קוק. אולי מיעוט שיודעים את גדלותו ורבנים חרדים של פעם.

תשמע שיעורים של הרב סולטנוביץ׳ על החרדים ותבין בדיוק  למה אני מתכוונת. אחלה שיעורים.
והוא גדל אצל הרב צבי יהודה ובעולם הישיבות הדתי לאומי כך שאותו אתה לא יכול להקטין ועליו אתה לא יכול לחלוק.

הרמב"ם רוב היום למד ורק בערבים קיבל אנשים לרפואה וגם זה היה לעניים בעיקר

כנ"ל השאר...

מרגע שנוצר עולם הישיבות יש יותר חרדים גדוילים כי הם יותר מחנכים לזה

אני גם לא מסכים אם כל מה שחושבים החרדים אבל אל תיקח להם את מה שהם עושים

חמש שנים שבתוכם שנה וחמשה חודשים בצבא זה הממוצע של אדם בציונות הדתית מזה לא צומחים גדוילים עצבניים בכמויות

אמת, לציבור החרדי והחסידי יש בכמות יותר מוסדות לימוד תורה מהציבור הדתי לאומי,

על אף שמספר המנדטים של הבית היהודי כמעט מכפיל את זה של הציבור החרדי(לפי סקר הבחירות האחרון).

אלא שהציבור החרדי משקיע את עצמו רק בתורה וממילא , ברוך ה', מוציא ספרות רבה,

לעומת זאת , הציבור הדתי לאומי משקיע הרבה גם בצד הלאומי של המדינה  וממילא תמצא אנשים רבים בכל תחומי

המדינה : רופאים, עורכי דין ,קצינים בצבא, מהנדסים ועוד.

אני מזמין את הכותב לספריות האוניברסיטה כדי לראות כמה וכמה אלפי עבודות ,מחקרים וספרות עניפה שנכתבה ע"י מלומדים (כל אחד בתחומו)העוסקים בשלל הנושאים שמדינה מתוקנת נדרשת להם .

יראה לי הכותב המדופלם מהי הכמות של הספרים החרדיים שנכתבה בתחום העסקי או הצבאי או החברתי ? 

מבחינתינו ,כפי שחונכנו ,גם הם נקראים ספרי קודש.

לבד מספרות תורנית עשירה מאוד שהולכת ופורחת בישיבות שלנו ,הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות. 

כל אחד כפי כוחו.

אשמח לקרוא את תגובתך ולהתעמת אתך.

הראל

אני מסכים שאף ספרות כללית היא חשובה אך חלילה לכנותה "ספרי קודש"! אין כלל מקום להשוותה בחשיבות של הספרות התורנית. ההבדל ביניהם הוא שהתורה היא מהות החיים ומטרתם והספרות הכללית רק עוזרת לקיום החיים. אתה גם מברך ברכות התורה לפני שאתה קורא בהם? אני שמח לכל הפחות שאתה מסכים איתי שהספרות התורנית של החרדים מפותחת יותר, מה ששאר חבריך עדיין לא השכילו לעשות...

בס"ד

חול הוא חשוב. אבל יש מדריגות בעולם, ולא הרי כהן גדול ביום הכיפורים כשואב מים ביום חול. הבלבול בין קודש לחול, לכאורה בשם "קידוש החומר" ו"הקדושה שבחול" היא רעה חולה אצל אנשים ששמעו מושגים מסויימים מתורת הרב קוק, חסידות ועוד, והם לא למדו כמו שצריך ולכן יוצאים באמירות מוטעות. כך יוצא שבמקום לקדש את החול הם מחללים את הקודש.

עיון אמיתי ובדיקה אמיתית היו מראים את כמות הספרים שנכתבו על ידי רבנים המוגדרים דתיים לאומיים. 

החל בספרייתו של הרב אבינר, עובר דרך הרב שרקי, הרב י"צ רימון, רבני הגוש והרשימה ארוכה מאד.

זה שהספרים הללו לא עסוקים רק בפלפולים אלא במגוון גדול של חידושים בנושאים נוספים, (ויש גם ספרי הלכה!)

לא אומר שהם לא קיימים. 

יש עניין אחר שגורם לחשוב שהם לא קיימים וזו העובדה שישיבות חרדיות לא מכניסות ספרים אלה לספריות שלהם.

כלומר, הסיבה שאתה "מהמר מידיעה" כך זה משום שהסתכלת רק על צד אחד.

זה מעשה שעושים בעולם החרדי שנים רבות, זה התחיל בספרי הרב קוק וממשיך וממשיך. 

אבל העולם החרדי, עם כל לימוד התורה הגדול שיש בו, עדיין אינו נחשב הבעלים של התורה ולכן גם ספרים שכתבו (וכתבו, והמון, בניגוד לטעויות שנאמרו כאן) על ידי רבנים דתיים לאומיים הם ספרי קודש.

הזלזול המתמשך בעולם התורה ובכללו זה הדתי לאומי לא עושה טוב לאף אחד.

עד כאן.

אני חס ושלום לא רוצה לזלזל בגדולי התורה הדתיים לאומיים, אני מודה שיש רבים כאלה אך בעיקר מזרמים מסוימים ולא מהציבור בכללותו, בעיקר מהזרמים שקרובים יותר לציבור החרדי, לא כמו בציבור החרדי, ולכן בכמות הרבה יותר קטנה.

מכל הקשת יש המון ספרים. כל אמירה כזו נובעת מחוסר הכרות. מהרב יובל שרלו ועד הרב צבי טאו יש הרבה גדולי תורה בהרבה ישיבות. 

פניני הלכה - ספר ההלכה המקיף ביותר שנכתב בזמן האחרון.
אני לא יודעת מה היקף הספרים של הרב עובדיה והרב מרדכי אליהו אבל נראה לי לעניות דעתי שהיקף ההלכות הקשורות לימינו ומגוון הדעות שיש בפניני הלכה עולה עליהם (וחס וחלילה לא מורידה מגדלותם)

וחוץ מזה מסכימה לגמרי שעולם התורה הדתי מגוון ומקיף לאין ערוך.
מי שאומר שספרי עולם התורה הדתי פחותים מהספרים בעולם החרדי שיוכיח את זה בבקשה.
ובנוגע להכללת ספרים מלפני 100 שנה כחרדים - זה שקר ולא נכון מבחינה עובדתית. בגלות לא היתה הרבה משמעות לחרדי/ דתי ולא היתה קיימת ההפרדה.

ב. השאלה מה מחפשים בספר הלכה פסיקה נטו בבוקר תעשה ככה או נימוקים וסברות....

כפי שאני מבין מהשם את לא ממין זכר ואם כן לא למדת אף בישיבה דתית לאומית. אם כן את לא מכירה בכלל את הלימוד הישיבתי ולכן אני לא רואה יותר מדי צורך להתווכח אתך. רק כמה ידיעות חשובות: כל הספרים שקיימים בעולם הישיבות שנכתבו לפני מאה שנה כן נכתבו על ידי חרדים. אם את לא מכירה את השמות שהזכרתי לעיל את יכולה לבקש ממני ואכיר לך אותם. חוץ מזה לא כל כך נראה לי שהתורה מיושמת פחות על ידי הציבור החרדי, אדרבא על פי רוב הציבור החרדי יותר מקפיד על ההלכה. אני מסכים שיש בציבור החרדי כמה דברים לשיפור, כמו בכל ציבור, אך לא לימוד התורה וההקפדה על קיומה. אני לא רוצה להפוך את הדיון למריבה ולכן אני מתנצל אם פגעתי ברגשותיך וכן ברגשותיהם של שאר המגיבים פה.

אתה חרדי? למה אתה מתערב בענייני ישיבות דתיות לאומיות שאתה לא מבין בהם?

זה על החוצפה וההתנשאות שלו.
לא הייתי מביאה שום תגובה כזו במקרה אחר.
יש לכל אחד זכות להביע פה את דעתו ולהגיד לאישה לא להגיב כי היא לא מבינה בעולם הישיבות זו חוצפה, גסות רוח , שקר וחוסר הבנה של הציבור הדתי לאומי.

את מבינה בעולם הישיבות הציוניות דתיות?

אם כתבת מה שכתבת על הספרות החרדית כנראה שלא

בנוסף, לכל אחד יש את הזכות להגיב, ובנוסף כמובן לכל אדם אחר יש זכות להגיב לו איך שהוא רוצה

זה די פשוט, את לא יכולה לבקש כבוד בשם הבעת דעה של כל אדם ואחרי זה לא לתת כבוד

את מבינה את עולם הישיבות הציוניות דתיות?

יותר מזה, לפי הדמגוגיה וההכפשות שלך אני חושב שאת חרדית...

לפי מה שאני רואה אני בטוח מבינה יותר מהחצוף ההוא

מהיכרות איתו, הוא גם היה מוכן לשמוע תשובות למה זה ככה

בכל מקרה תיאור המצב שלו היה נכון

בכל מקרה, את השתמשת בדמגוגיה ובכלים בהם תקפת אחרים השתמשת בו זמנית על מנת להיעלב.

יש דרך להגיד כל דבר 

בטח לא בנושא שאת לא מאה אחוז מבינה בו.

לאנשים הנמצאים בתוך העולם הזה של הישיבות יש הבנה רחבה יותר אם הם רומזים לך שאת לא בכיוון יש סיכוי סביר ביותר שהם יודעים על מה הם מדברים

שתשמע את כל השיעורים של הרב סולטנוביץ בהיסטוריוסופיה ותמליץ פה לאחרים.

אני יודע בגדול מה הוא אומר

הוא מלמד בהר ברכה. וזה מספיק לי לקבל את זה בחשדנות

אני לא אשמע אותו כרגע כי אני לומד בישיבה

ולא אמליץ על דבר שלא שמעתי

אבל הכי חשוב למה שתציבי לי תנאים?

את רוצה להמשיך להציג בורות?!?

בכבוד...

נתחיל מזה שלשון הרע אתה יודע מצויין
ושנית, הרב סולטנוביץ׳ בקיא בצורה מדהימה בכל הנושא.
אם אתה לא רוצה, אל תשמע. הפסד שלך.
 

״וזה מספיק לי לקבל את זה בחשדנות״

האדם היחיד שחושב שם בכל העסק...

לא שאני מסכים איתו

אפילו התווכחתי איתו הרבה

לאחרים יש

אמרתי שגם לדעתו זה בסדר

זה בעיקר מצחיק אותי, בדיחות וזה..

הרב מלמד הוא רב חשוב גם אם אני לא מסכים עם דרכו...

אם לו יש רגשי נחיתות מדהימים לך יש אף בשמיים.

נחלק את העולם הספרותי לשלוש חלקים

עיוני

מחשבתי

סיכומי

עיוני זה לא ההגדרה הכי טובה לספרים שנכתבו מתוך עיון ממצה בסוגיות בין אם הן הלכתיות בין אם הן בסברות בדברי הגמ'
מחשבתי- כל עולם המחשבה מהצד הפילוסופי שבו ועד העולם הקבלי כשברוב המקרים הם גם חופפים זה לזה[קבלה בצורת פילוסופיה - הראשונים עשו את זה מצויין]

סיכומי - ספרים שפחות מחדשים אמירה יותר מיועדים להנגשה, למשל קיצור שולחן ערוך, יש לך כנפי רוח, שו"ת הרב הראשי.

ספרי הרב יצ רימון, פניני הלכה, וגם הפסקי תשובות נעים על התפר שבין הסיכומי לעיוני הלכתי, לא רק הנגשה אלא גם סמכות לפי איזה שיטות ללכת, ועדיין זה לא הלכה עיונית כמו המשנ"ב, הילקוט יוסף, הפתחי תשובה, שבת הארץ ועוד הרבה דוגמאות אחרות.

בפן המחשבתי, אין מה לומר יש הרבה מן החידוש, אמנם צורמת קצת ההצמדות לשיטת הרב והנגשתו ופחות לעיון דבר מתוך דבר עם הוכחות לדבריו מסברי הקבלה הקודמים, אבל עדיין יש אמירה, המון.

הפן העיוני לוקה בחסר, אמנם קיימים מעט ספרים, אבל זה לא מתקרב לפרוייקטים כמו דבר יעקב, קהילות יעקב, ילקוט יוסף,  שהמחברים שלהם עדיין חיים ביננו וממשיכים להוציא!

דוגמא לשלוש ספרים שנפתחים דבר יום ביומו בישיבות, יש המון שאנחנו אפילו לא מכירים ספרים שממצים עד לתמצית פרקים בעיון.

כשבכולל חזו"א יושבים אברכים בגיל 40-60 שעד היום הלכו כל יום לכולל ולומדים גמרא, בזמן שאצלינו בגיל 30 אנשים כבר מחפשים איפה ללמד, ובמקרה הגרוע נמרחים עד גיל 35, מתי בדיוק אנשים אמורים להספיק להוציא ספרים? כשבגיל 35 בכל הציבור הדת"ל יש פחות משלושים אנשים שיושבים ולומדים כל היום או אפילו חציו, ובגיל 50 המספר מתאפס, אין מה לעשות. בציבור החרדי יש קרוב לאלף בכל שנתון עד גיל .35-40

את מוזמנת להיכנס פעם אחת לבית מדרש חרדי, לראות את העוצמות, את הכמות, את השקידה,

אנשים אצלינו פשוט לא לומדים, כמה בנות דוסיות ירצו בעל שילמד עד גיל 40? איך יצא לנו עוד ר' אברום הרב ליכטנשטיין או הרב ליאור?

אצלם יוצאים אחד מאלף ת"ח עצום, אצלינו יוצא אחד ממאה ועדיין לא מספיק.

כן, יש כמה ממש רציניים, חלק מהם גם מוציאים ספרים שאפילו נלמדים אצל החרדים, אבל זה לא מתקרב לכמויות שם.

באמת חבל שהחרדים לא יוצאים לעשות, עדיף שילמדו פחות ויעשו יותר...

אבל גם כדאי שאנחנו נעשה כסף פחות ונוותר על חו"ל\המסעדה ונעשה יותר.

להאשים את החרדים בחוסר עשייה זה פאטתיות. כמה אנשים בגיל 35 עדיין חיים בתודעת שליחות?

כמה אנשים מקריבים כדי לגור בגרעין תורני ולא עושים את זה כמו כולם? כמה יסעו למשל עד לירוחם?

באמת יש, אבל הרוב עסוקים בלגדל כרס ולטפוח עליה...

אבל גם אצלינו חסר בעשייה, כשמישהו הולך להיות עו"ד, הוא לא הולך בשביל להציל את העולם ולקיים משפט עברי

הוא הולך בשביל להרוויח כסף... כן יש בודדים - תסתכלי על חוננו. אבל הרוב ממש לא.

גם מי שהולך להיות רואה חשבון.

אין הרבה אנשים בציבור שבוחרים עבודה לפי האידיאל שבה, רובם זורמים עם החיים.

אני לא התכוונתי להגיע למריבה, כל ישראל אחים. באמת רציתי רק להביע את דעתי והדברים התגלגלו לכדי מריבה וכעס. העיקר שכולנו מאמינים בי"ג עיקרים ושבאמת נעשה הכל לשם שמים. רק צריך לחשוב באמת מה הקב"ה רוצה ולא לשקר על עצמך.

כל טוב

שלא ״תשקר על עצמך״ (דקדוק לא לומדים אצל חרדים?)
ותשמע את השיעורים שהצעתי לך - של הרב סולטנוביץ׳ על חרדים.
תבוא לישיבות דתיות לאומיות ותלמד שם קצת ואח״כ נדבר.

אני רואה שהדמגוגיה של הודיה ירדה מתחת לרמה של בני אדם בני תרבות ולכן אני פורש. אם את רוצה להגיע לאמת תתווכחי עם מאיר, הוא אדם בעל הגיון ישר ונראה לי שהוא עדיין מצליח לסבול את הדמגוגיה הנוראית שלך. עצה קטנה, אני ממליץ לך לפרוש מלהתווכח בנושא שאת לא באמת מבינה בו כדי לא לצבור בושות נוספות.

שלום ולא להתראות

כמו אותו אחד שדיברתי עליו שיש לו רגשי נחיתות.
מעניין איך היית מגיב לו היית בחור.
יש לך דעות של מי שתומך בגישה שעולם התורה הוא חרדי ואנחנו נספחים ולכן הדעות שלי לא מתאימות לך.
בגלל שאני אישה אתה יכול לא להתמודד איתן ופשוט לטעון שאני לא מבינה בזה.
תמשיכו פה לעודד אחד את השני כי כולכם באותה דעה.
כשיגיע מישהו דתי לאומי שמבין למה הוא דתי לאומי אולי באמת יתחיל פה דיון.

אתה מפגין בורות בנוגע לישיבת הר ברכה. במקום לשמוע לשון הרע תבוא לראות מה באמת קורה פה.
אני לא מזלזלת בחרדים אני רק רוצה שלא יקשרו להם כתרים לא להם.
ואתה מציג דעות שונות ממך כבורות.

(במדור רביבים, נמצא באינטרנט)

"למשל, לגבי לימודים בישיבה: מי שאינו יודע בבירור שהוא מתאים לחינוך או לרבנות, צריך מיד בתום מסלול ההסדר להתחיל ללמוד מקצוע. אגב, אצלנו בישיבה לא מאפשרים לבחורים להמשיך ללמוד מעבר לכך בישיבה. לשם כך יצרנו את תוכנית 'שילובים' שבה לומדים לימודים אקדמיים מלאים באחת האוניברסיטאות, ובמקביל משלבים לימוד של כמה שעות בכל יום בישיבה, ועל כך מקבלים התלמידים מלגה שמסייעת לקיומם בשנות הלימודים."

אבל לפחות בכמה ישיבות דת"ל, המדיניות שונה לגמרי - מרכז הרב, הר המור, ואני מניח שעוד אחרות.

איננה לשמוע את שיעוריו של הרב סולטנוביץ' עליהם.

כשם שהדרך הטובה להכיר דת"ל, איננה לשמוע דברים של רב חרדי עליהם.

אם הרב שפירא זצ"ל היה בצד הנכון הוא היה זקן ראשי הישיבות. והוא לא כתב הרבה ספרים. אז מה? 

יש ערכים נוספים שצריך לשים אליהם לב, כמו שמירת הלשון ובזיון תלמידי חכמים. ונשיאה בעול ושותפות עם כלל הציבור. אז יכול להיות שכתיבת הספרים נפגעת. האם זה מה שחשוב? האם תורתם של אלה שכותבים הרבה ספרים, ולא מעניין אותם כלום חוץ מזה, ולא בגלל שהם שקועים בתורה... זו שלמות? אולי... מצטער רחוק מלהיות בטוח. 

אך היא מעידה על ידע ורמה תורנית גבוהה

ישנם רבנים לא אחד ולא שניים שלא יכולים להתקדם. כי החרדים שמושכים בכל החוטים האפשריים לא נותנים להם. ואז יוצא שתלמידי חכמים מובהקים משמשים ר"מים בישיבות תיכוניות. כי אין להם סיכוי להתמנות לרבנות עיר או לדיינות. ומי שכבר כן מתמנה הם דואגים למרר את חייו. אז ידע ורמה תורנית גבוהה גם אינם רכוש של מישהו שרוצה שזה מה שיחשבו עליו.

א. מי שכותב ספרו מוכיח עליו.  ומי שלא אנו צריכים להוכחה אחרת, לא שחסר ח"ו ב. ידוע את מי האשימו ומאשימים עד ימינו במשיכה בכל החוטים וכו' וכמובן שינם רבנים בעלי שיעור קומה בציבור הדת"ל, ג. הנושא להזכירך מדוע זה לא בא לידי ביטוי בכתיבת ספרים, וממילא מה משקלו של לימוד התורה בין שכבות הציבור.  ד. אולי [וזו יכולה להיות תשובה] שמת לב במה ישיבות תיכוניות מתגהות בפרסומיהם? בעיקר במגמות לא תורניות.

1. רמת הלימוד של גמרא בעיון בישיבות החרדיות היא גבוהה יותר. אבל אני לא בטוח שזה מה שמודד את צדקת הדרך. יש לנו הרבה מה לשפר בתחום הלימוד בעיון- אבל ישיבה היא מקום גידול לעובדי ה', ולא בית חרושת ללמדנות

2. נגזרת מאיכות הלימוד היא הבקיאות הרבה והמצויה, באופן יחסי, של הפוסקים החרדיים לעומת הפוסקים אצלנו. ואכן אנחנו לומדים בספריהם ושמחים בכך. אבל שוב-  למה זה אומר שאנו חיים בטעות? אנו נתלים באילנות גבוהים מספיק- כל רבני הציונות הדתית לדורותיהם- כדי לא להתנצל על צדקת דרכנו

3. לדרך הלימוד הישיבתית החרדית גם השלכות שליליות, של מיעוט בלימוד אמונה, וממילא מתפתחות השקפות עולם שהן לעיתים קרובות חד מימדיות ולא עמוקות דיין. קיים גם חוסר בקיאות בהלכה- אבל זה קיים גם אצלנו...

הקיצור- כל אחד ילמד מחבירו, ולא יתנשא עליו. ונצא כולנו נשכרים

יש הרבה ספרים תורניים חשובים בתחום העיון וההלכה שנכתבו ע"י הציבור החרדי, ובכלל עיסוק תורני רב.

בלי לזלזל גם במה שיש מהציבור הדת"ל בתחום הזה.

בין אם נאמר שהציבור הדת"ל השקיע בצדק באפיקים תורניים אחרים, או שהוא השקיע בעניינים מעשיים חשובים ולכן יש פחות יצירה מהסוג הזה, ובין אם נאמר שזה סוג של רפיון ורשלנות בתחום [וכמובן, אפשר לומר משהו באמצע], צריך לכבד את מי שכתב ספרים כאלה, ולשמוח שהם נכתבו. אנחנו שותפים במשימות התורניות, וכל אחד צריך לעשות מה שבכוחו, ולכבד את האחרים שעושים את תפקידם, ולשמוח במה שנעשה על ידם.

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!