ענבל פשוט מדהימה לעומתך וברור שנרצה להיות בחברתה!
|חיוך מתנשא|
מגדלור באפלה
)
זה נהיה כאילו כמה יש יותר בנות או בנים?!
עדיף לנו לפרוש בזריז!
כאילו ככה מפה וזה את יודעת. אבל וודאי שכן
בס"ד
חשבתי שנעלמתי ליותר מדי זמן בשביל זה..
על מה הדו קרב בכלל בעצם?
בס"ד
אם פתחתי דו קרב אני סומכת על עצמי שזה היה מסיבה טובה 
יוני 
יוני
)
נפתלי הדג|שפשוף עיניים היסטרי|
קול דממהנפתלי הדג
יש לי סיכויבס"ד
כדי שאני אכשף מישו לכדי סיומת *ש*
(ופתאום אני קולטת שאולי אתה לא יודע כמה הומור יש בתיוג שלי
ועכשיו גם אני מצטרפת למשועשעים)
בן-ציון
ובמחשבה שנייה, רחוק לי מאד לדמיין אי מי או מה שבאמת יש לו השפעה עליה.
אולי אתה. תביא אותה ואז אבוא
פצלש שהוא בן
*כרטיס אישי*
|הולך רכיל מגלה סוד|
או שבעצם זה לא סוד...
להסביר מה היא עשתה.
גם לה יש את היכולות העל-טבעיות האלה.
בן-ציוןענבלבס"ד
ממתי *אני* הבעיה בנסיו"פ??
בושי והיכלמי לך!
בן-ציוןמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
