דרשתי קרבתיך..פשוט יומאחד חברות שלי נכנסו לפה וכמה מהם יודעות שישלי ניק
ואז הם נכנסו לשרשור הכרות בנוג"ה ופיתום אני קולטת שהופה הי!קוראים לי שירה והלב בוער למלך אז שירה שלום שירה
אז זהו.
עצתך בעניין?

תקשיבי תקשיבי
ישבנו שמה במחשבים זה היה ביום שני נראלי
והאינטרנט לא עבד ומי שהיתה איתנו לא הסכימה ללחוץ על הכפתור כי לא היתה בטוחה מה זה יעשה וזה לא שלנו וכו
קיצור כשהביבסטירית יצאה הלכתי ולחצתי והופס איזה יופי יש אינטרנט
אז נכסתי לפה..כדרך המכורים (למרות שאז בעצם לא הייתי מכורה) ואז גם (להגיד שמות?אולי באישי..) שתי בנות נכנסו ואחת הראתה לשניה את אולפניסטיות ונוגה והם התלהבו שיש שם ת'אולפנא ובדקו מה ממה שכתוב שם נכון ומה לא..
סתם דברים בקיצור
ואז--
באתי להרשם ובמחשב לידי ישבה מישי (אחרת מהשתיים) וצחקה עליי מה את רשומה לזה?
סתם לא יפה מצידה.. כמעט נעלבתי. לא באמת
ואז..זהו
הסתרתי את המלעלה שכתוב בוקר טוב שירה כדי שהיא לא תדע מי אני והמשכתי להסתכל ונראלי גם להגיב להנאתי..
אז תודי שזה הגיוני מאוד
חח זה יהיה מצחיק,אז יגיד לך.אם יצא יום שני שאני הולכת שוב


יש שם הצגת פורים עוד מעט משהו עצבני

אז לוידעת.
ולא,הם לא יודעות שאת כאן
חחח.. P:
דרשתי קרבתיך..
שורדתתתמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)