אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אבל גרמת לי להבין משהו ממש חשוב על עצמי.

הרבה פעמים אני יכולה להגיד דברים ממש ממש עמוקים שעומדת מאחורי כל מילה ומילה הרבה מחשבה ומשמעות ותהיה לי תחושה שלא מבינים אותי, שזה לא עובר.

אני ממש מרגישה שניסית להעביר משהו, אולי בגלל השעה אני לא לגמריי מבינה עד הסוף.


הצלחתי להתחבר להתחלה בעיקר,
שזה מאוד נכון שלפעמים הייתי רוצה שיכירו אותי טוב כמו שאני מכירה את עצמי. כי אז אני לא צריכה להצדיק ולהצטדק.
מצד שני, יש הרבה דברים שאני בוחרת להסתיר. אולי זה הקשר להמשך, לאהבה עצמית והשלמה עצמית?


בכל מקרה מה שניסיתי להגיד וקצת התפקשש לי בדרך זה שהבנתי פתאום שקשה נורא לעשות הקשרים בין משפטים בתור קורא חיצוני.

לא קשור לכלום. אבל תודה

מאיפה בדיוק באה ההנחה הנפוצה והשגויה שאדם מכיר את עצמו טוב.

בהרבה סוגי נקודות הוא זקוק דווקא למבט מבחוץ שיספר לו מי הוא.

או שיאמר לו בפרצוף את שמנסה להדחיק מתודעתו.