להיות שם,
להיות מוצף ברגש
ולא משנה כמה שאתה מנסה להביע את זה בכתב
פשוט ללא הצלחה
שום מילים בעולם לא יתארו את החוויה המעצימה והעצומה הזו.
7 דפים של כתיבה
ללכת לכתוב את זה כיומן מסע
בהצלחה לי.
וישלי מלאן מחשבות, הרהורים מהיום הזה
להיות שם,
להיות מוצף ברגש
ולא משנה כמה שאתה מנסה להביע את זה בכתב
פשוט ללא הצלחה
שום מילים בעולם לא יתארו את החוויה המעצימה והעצומה הזו.
7 דפים של כתיבה
ללכת לכתוב את זה כיומן מסע
בהצלחה לי.
וישלי מלאן מחשבות, הרהורים מהיום הזה
שִׁירָהלהיות שם,
להיות מוצפת.
להסתובב בחוסר אונים, ברגלים כבדות.
לרצות להתאבל, ולהצטרך להמשיך בחיים.
לרצות לעכל, ולא להבין כלום.
לרצות לכתוב, ולרעוד.
לרצות לזוז, ולקפוא.
לרצות לצרוח, ולשתוק.
זה היה רק תחילת המסע,
הגענו גם לתקומה.
עדיין לא עיכלתי הכל.
הזוי.
(והיי עוצי, היית שם גם?
הייתי שם ביום שני)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)