אתה מגיע אליו בוכה, עם מציאות שחורה.

הוא מראה לך למה היא לא שחורה, הבכי נגמר.

אתה יוצא עם חיוך.

מדהים!

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?