נראה לי בכריות של רמי לוי זה יותר קל,

בטח לאור הכישלון המהדהד האחרון עם ה'קורנפלקס וניל'

(עם כל האהבה האישית שיש לי לחברי תזמורת להבה,

אברהם פריד שר את 'הנני בידך' הרבה יותר יפה,

גם עם החסידישע הברה, שלא ממש הקטע שלי בחיים...)

ולא תמיד אני מתאכזב (למרות שלקח לי זמן למצוא מבצע קלאסי וטוב ל'משירי ארץ אהבתי')

דווקא חווה שרה יפה (מהטרמפים, כמובן...).

[אצלי הכלל זה לא להקשיב לאשה שרה,

אבל אם היא שרה לידי ואני לא יכול לצאת - משתדל לא להקשיב ולהנות]

מאיפה מגיעה אצלך הסלידה משירת נשים?

והאמת שאין לתורה בעיה שאשה תשיר,

כמו שאין לה בעיה עם קשר זוגי אינטימי ומלא,

רק שהדברים ייעשו במסגרת הזוגית הפרטית, ולא בראש חוצות

בירור שנוגע לדברים שהוזכרו...

לפעמים מרוב צניעות נדמה, כאילו היופי הנשי הוא רק ענין ליצר הרע, והנה את הכיור המטהר עשו דוקא ממראות הנחושת, שבעזרתן התייפו הנשים

שע"י כך התקיים עם ישראל במצרים, שהתייפו לבעליהן.

אז זו דווקא דוגמה קלאסית כמה כאשר ה"התייפות" היא מוחצנת במגמת משיכת-היצר שבה, אכן היא רעה, לא רק מצד האיסור הפורמלי. שהרי ההווא-אמינא במראות-הצובאות, לסלוד מזה, היתה, כי זה משמש ליצר הרע. כלומר, ההגברה של הגסות החיצונית על הפנימיות העדינה, הערכית. רק בבנין הבית, שכולו ענין ערכי ופנימי, זה מוצא את מקומו הנכון והראוי, והטוב.

נחמד לראות עוד כמה שמבינות את זה..

(ביצוע של גבר לשיר מקסים של רבקה זוהר)

יש לי השגות ספציפיות על הביצוע וההגשה,

אבל זה הכיוון.

לא תמיד צריך להתחכם כדי להוציא ביצוע טוב.

שירה כנה ומדוייקת עם עיבוד טוב עושה את העבודה

והביצוע באמת מאוד מאוד טוב! תודה!

לשבור את המונופולים.

אבל זה נכון שחלק מהדברים האלה פחות טעימים. הקורנפלקס של "המותג" (רמי לוי ושות') למשל הוא חיקוי של קורנפלקס אמריקאי ולא של תלמה.

מי שאוהב את האמריקאי זה באמת שדרוג, אבל אנחנו ישראלים.

בכל אופן, זה לא המקורי, ומעליב להשוות ביניהם...

או: "עלית טעים ואין מה להתווכח"

(והוא אומר את זה כי אין לו טעם..)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל