אמרו לכם את דבריו של הרב דב ליאור, או שממש הביאו אותו לדבר?

לפי מה שהבנתי, יש רצון של ההנא"ר לקיים בעתיד הקרוב עוד סמינריון הדרכה לבנות, בגלל הכמות הגדולה שנעדרה.

ואל דאגה: הם נכנסים לכאן מדי פעם, והם יראו את התודה שלך(כבר הזכרתי את זה מספיק פעמים).

בצ"ל אריאל!

לסמינריון קראו מגע חשמלי א', כמו לפני שנה?

בואו נראה אם אני זוכר:

מ - מודעות עצמית.

ג - גאוות יחידה.

ע - ענווה.

ח - חזון.

ש - שליחות.

מ - מקצועיות(*).

ל - לב(*).

י - יצירתיות(*).

א - אחריות.

(מה שמסומן בכוכבית, זה מה ששכחתי, אז הצצתי בקלסר סמינריון שלי מלפני שנה...).

עכשיו אני קצת מדפדף בקלסר, ומציץ בכל הדפים, ויש גם כמה דברים שרשמתי ביחידות  על דפי פוליו וסתם איזה משפט נחמד שאני עכשיו רואה:

"חסר גלגל? - אני גלגל". האם זה משפט נכון? תשובה: תלוי אם אני עגול או מרובע...

בצ"ל אריאל!

אותנו לימדו שיר לזכור אתזה- אנשים תלמדו, במנגינה של צלילי המוזיקה (דו הוא דב אולי דובה....) אז הנה המילים:

מ' זו מודעות אישית,

ג' גאוות יחידה,

ע' זו הענווה,

ח' חזון מלא עוצמה (או בגרסא אחרת- חזון של התנועה),

ש' צריכה להיות שליחות,

מ' וגם מקוריות,

לב

יצירתיות

א' כל זו אחריות....

חחח תודו חמוד 

ממש אוהבת את ההיסטוריה של עם וארץ ישראל(לא ללמוד בבי"ס, אלא לקרוא ,פעילויות וכאלה...)

אם כבר מדברים על זה-אז טוסו למוזיאון הפלמ"ח-זה מוזיאון, אבל לא משעמם,הלכנו מהאולפנה והיה מהמם!!!(מי שרוצה פרטים שישלח לי הודעה...)

את מתכוונת למוזיאון ברמת-אביב?(שנמצא ברח' חיים לבנון,רח' האוניברסיטה לשעבר. סבתא שלי גרה ברח' הזה, אז בגלל זה אני זוכר).

המוזיאון ממש נחמד, והלימוד שם נעשה ע"י סרטון ממש טוב, אבל הוא בעייתי לבנים(בגלל מעט בעיות של צניעות).
המוזיאון הזה יותר בא להראות את הפלמ"ח בהסתכלות של פלמ"חניק, ולא בהסתכלות אובייקטיבית, אמיתית, נייטרלית.
לא שזה פסול, אבל כשאדם יוצא מהמוזיאון הזה, הוא מרגיש שהוא מאוד היה רוצה להיות בפלמ"ח, אבל שווה גם ללמוד קצת יותר על הרקע שלהם ושל המחתרות, ולא ללמוד רק מזווית אחת שהיא מאוד משוחדת.

לא שח"ו יש לי משהו נגד הפלמ"ח. הם אנשים ממש צדיקים שמסרו נפשם למען עם ישראל ולמען א"י, ויש הרבה מתוכם שהם נרצחו על קידוש ה', והם אנשים מאוד גדולים בשמיים, ויש לנו ללמוד המון מהם, אבל עדיין שווה לראות גם זוויות שונות...

בצ"ל אריאל!

זאב ז'בוטינסקיי תאר פגישה שלו מ-1916 עם טרומפלדור, בה הוסבר לו על מושג החלוץ:

"זהו מושג רחב הרבה יותר מ"צועד בראש". כמובן דרושים גם פועלים, ואולם לא זהו המובן של המלה "חלוץ". לנו דרושים אנשים מוכנים "לכל", לכל מה שתדרוש ארץ ישראל. ל"פועל" יש האינטרסים הפועליים שלו, לחיילים ה-asprit de corps שלהם, לרופא למהנדס ולכל השאר יש הרגלים משלהם אם אפשר לומר כך. אולם אנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא הרגלים. מטיל ברזל סתם. גמיש - אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך להיוות חייל? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות.

-אין בני אדם כאלה, - אמרתי.

-יהיו.

טעיתי והוא צדק. הראשון מבני אדם כאלה ישב לפני. הוא בעצמו היה כזה: עורך דין, חייל, פועל במשק חקלאי. אפילו לתל חי בא לחפש עבודת אדמה, מצא שם את מותו מכדור של רובה, אמר "אין דבר" ומת כבן אלמוות".

                                                                    (לקוח מויקיפדיה, ערך "חלוציות")

בצ"ל אריאל!

בהא הידיעה!

פשוט היה איכות !!! כולם אמרו לי שהסמינריונים של אריאל זה משו מדהים. ות'אמת ביום הראשן, קצת התאכזבתי, כלומר אחרי שהרב דב ליאור הלך התאכזבתי, כי חוץ מזה היה באותו היום ממש מוזר...דברים בנאלים, גם היחידה עם עינת ויוסי, היתה מוזרה כי חזרו על החזון של התנועה, ובמיוחד בתור מדריכת זרעים (שזה היה הנושא שלנו בחודש אירגון), הרגשתי ממש בזבוז זמן בשבילי, אבל מה שכן הם עשו את זה מתוך מטרה אחת, שהיא באמת חשובה, שהגיע הזמן שנתרכז בדבר האמיתי, במה שאנחנו, בתנועה שלנו, בחזון שלנו, בנו!!! <ולא למה אנחנו לא כאלה, ולמה לא הינו שם, ולמה אנחנו פה.. וכד'>.

בשאר הימים, היו יחידות מדהימות, והיו כמה אנשים מבחוץ שחידשו לי הרבה דברים, גם מבחינת ה"איך" וגם מבחינת ה"מה". ובאמת יצא שבחנו את ההדרכה מכל הזוויות שאפשר. כמו שצריך. היתה אוירה מעולה, היינו קצת (ציפו למאה חמישים בנות) והיינו 62 בנות, ככה שהתגבשנו מאד. יש כמה סניפים שאני חיבת להזכיר: נווה דקלים (לא צריך להסביר למה נכון?!...), צפת (רחוק, קטן, חדש יחסית, וחברות מהאולפנה), אלון שבות (סניף שהוקם לפני 6 שבועות-חדש חדש ישר מהתנור) ורחובות(סניף אכותי, באמת על רמה, צוות הדרכה מצוין, אין כמוהו....תודו שאני אובייקטיבית!)

ובקשר ל-אויר, באמת היה טוב. בתור רחובותית, להיות בקרית ארבע זה באמת גן עדן ולא סתם, גן עדן שלא צריך בו מזגן. והיה לי ממש משעשע ללכת 3 פעמים ביום 10 דקות הלוך חזור....

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...