בסיעתא דשמיא ובהשתדלותינו.
אני רוצה להגיד לכם שאני לא ממש פעילה בפורום של התנועה מכל מיני סיבות שממש לא ברצוני להרחיב עליהם כעת אבל אודה ולא אבוש שלפעמים אני נכנסת כמשתמשת לא רשומה ע"מ להתעדכן בכל מיני דברים.
היום,יום חמישי, הצצתי בנעשה פה בפורום וראיתי את מכתבו של רב היישוב קטיף שהובא פה לפורום ע"י 123. תודה רבה לך, ודברי הרב ממש מחממים את הלב והם גם נכונים.
העניין הוא שאני אישית באמת מרגישה שאני הולכת ונשברת. ולא כי אין בי אמונה שיהיה טוב וגם אם תהיה התנתקות אני מאמינה שזה הדבר שצריך היה להיות מבחינת הקב"ה, ואנחנו עשינו את מה שיכולנו. אולי לא את כל מה שיכולנו אבל ניסינו והשתדלנו.
אולי זה סוג של השלמה עם המציאות אבל באמת אני מרגישה שאני הולכת להשבר. אני אישית לא נמצאת בגוש וזה צוב לי מאוד. קשה לשבת בבית ולא לעשות כלום.
כולם אומרים שזו לא בעיה ויש המון דברים שצריך לעשות מבחוץ. אבל מה?????? כולם משתמשים בזה כסוג של סיסמא אבל מישו פה יכול להגיד לי צריך לעשות כך וכך? מישו יכול להגיד לי לכי תחסמי כבישים ביום זה בשעה כזו???
זה ממש מתסכל! אני מאוד אשמח אם אנשים פה יגידו מה אפשר לעשות ובכלל שאנשים פה יעודדו כי בסה"כ אנחנו יודעים שאנחנו עושים את הדברים הנכונים רק צריך טיפה פירגון ואהבה.
שיהיה לכולם יום טוב ובצפיה לבשורות טובות ישועות ונחמות ולבנין אריאל!