שער ראשך,

עורך שמרי

שמרי נפשך

שמרי חייך.

היי, זה השיר שלי

כלומר, של ההוא.

אז אולי

הוא גם קצת שלי.

של לילות וימים, חליל ושמיכה, בלחש ובצעקה, גיטרה ופסנתר.

מאד מאד שלי.

אז הוא גם שלך, בסדר.

אבל תדעי שהוא גם שלי.

של ימים ארוכים, שיחות עמוקות, של המילים והמנגינה, איתו ובלעדיו.

כל כך שלי.

לפעמים אני מרגישה ששיר מסויים הוא תמצית דמי. 

ובדיוק באותו זמן הוא תמצית דמו של מישהו אחר.

זה עושה לי לחשוב הרבה.

איך אותן מילים יכולות להתגמש לצורה של אלף לבבות ולהישאר אותן מילים בדיוק.

דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.

🥺

אין ישר מסולם עקום 🪜

(רבו מנחם מנדל מקוצק)