מאבן קלע
מסכין
מציפורניים.
שמרי נפשך מן השורף
מן החותך.
מן הסמוך,
כמו עפר, וכמו שמים.
מן הדומם מן המחכה והמושך
והממית, כמי באר
ואש כיריים.
מאבן קלע
מסכין
מציפורניים.
שמרי נפשך מן השורף
מן החותך.
מן הסמוך,
כמו עפר, וכמו שמים.
מן הדומם מן המחכה והמושך
והממית, כמי באר
ואש כיריים.
שער ראשך,
עורך שמרי
שמרי נפשך
שמרי חייך.
היי, זה השיר שלי
כלומר, של ההוא.
אז אולי
הוא גם קצת שלי.
של לילות וימים, חליל ושמיכה, בלחש ובצעקה, גיטרה ופסנתר.
מאד מאד שלי.
אז הוא גם שלך, בסדר.
אבל תדעי שהוא גם שלי.
של ימים ארוכים, שיחות עמוקות, של המילים והמנגינה, איתו ובלעדיו.
כל כך שלי.
לפעמים אני מרגישה ששיר מסויים הוא תמצית דמי.
ובדיוק באותו זמן הוא תמצית דמו של מישהו אחר.
זה עושה לי לחשוב הרבה.
איך אותן מילים יכולות להתגמש לצורה של אלף לבבות ולהישאר אותן מילים בדיוק.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
ילדים יכולים להיות אכזריים
מה אני צריך את כל השריטות האלה?
איפה את @ענבל
פורום שריטות ליליות.
אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.
האשכנזים מצטרפים לספרדים ואומרים סליחות החל ממוצ"ש.