אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ועוד שיר:

את כל התוכניות הזדוניות שלי הרסוווווו

אשמח להסברך.

שדווקא חגים אלו (3) נקראים חגים, כי בחגים נצטווינו לזכור את היותנו עבדים במצרים.

ורק שלושת חגים אלו עונים על ציווי ה' (זה גם המכנה המשותף בהם).

או שאני מקשרת משהו לא קשור כ"כ..

ופסלתי את זה שלא קוראים לראש השנה חג- כי בו לא נצטווינו על זכירת יציאת מצרים.

(אני מנסה לחשוב איתך.. אני לא יודעת בוודאות למה ר"ה לא נחשב למרות שכתוב בתורה..
דרך אגב- יש לך ציטוט?)

הפשט הוא שהחג הוא סוכות 

ו"תקעו בחודש שופר בכסה (ירח מכוסה - תחילת החודש) ליום חגנו" זו הוראה של לתקוע בר"ח כדי להתכונן לחג לסוכות זה לא ביום חגנו אלה ליום חגנו כלומר לקראת יום חגנו, להודיע על יום חגנו

זה קצת כמו העברת השופר ביובל כדי להכריז שמגיע משהוא (ביובל שחרור עבדים ובראש השה - לחג הסוכות)

בפשט הפסוקים הרי לא מדובר על ראש השנה כי בתנך זה החודש השביעי ושם יש יום תרועה ולאחר 10 ימים יום כיפור בו נטהרים - לקראת הרגל - ומטהרים גם את המקדש ואז העיקר זה סוכות והחג זה סוכות

(נ.ב. זו אולי הסיבה שבשנה שחנכו את הבית לא צמו ביום כיפור - כי המקדש עוד לא היה צריך טהרה)

גם לפי הפרוש שאני מציע זה אמירה של "תקעו בחודש (כלמר בר"ח) שופר" והפסוק ממשיך וחזר על עצמו "בכסה (כשהירח מכוסה) - ליום חגנו" השאלה היא האם לקרוא בכסה ליום חגנו עם או בלי מקף כלומר האם התקיעה היא לציון יום חגנו או להכרזה על בואו המתקרב

הפרק קורא להלל את ה' (פסוק ב)

בשיר ונגינה - כלומר הרבה 'שטורעם' (פסוק ג)

הפסוק הנידון - ד

כי ככה עושים זאת / ראוי לעשות זאת: (ה)

ואז באמצע פסוק ה המשורר מתחיל להינבא - שפת לא ידעתי אשמע (בדומה לפרק נ שבפסוק ז הוא מתחיל להינבא כי לא משנה הקורבן אלה כוונתו) וקורא לעשיית תשובה וכו'

אתם טעונים שהמשמעות היא יום  הדין ולכן מדובר על ראש השנה

ואילו אני טוען כי סוף הפרק (שזה עיקר ה'דין') הוא עם משמעות הפוכה לגמרי - אין דין וחריצת גורל לעתיד אלה יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו  - וכל יום יכול להשתנות (כמו שהרבי מליובביץ' המר 'להפוך את העולם היום') 

לפי איך שאני מסביר את הסוף - שהבנת פסוק ד היא בעיקר ע"פ פסוק ה כלומר כמו שהתורה מצווה עלינו לתקוע ולחוג, ובמשמעות הזו צריך לזכור שיום כיפור הוא יום בו מכפרים על הקודש (וכן ביחזקאל יש דומה לזה שמטהרים בי' ניסן את המקדש לקראת החג) 

נ.ב. לא משנה אם תסביר חג מלשון מחוטגה (מעגל) כמו "יחוגו וינעו (קז)" או כמו חגיגה - בכל אופן לא קשור לראש השנה, חג זה בוודאות סוכות

מתייחסת לר"ה כיום המשפט.

העניין עם הלבנה זה דרש.

כל "חג" חוזר כל שנה.

גם פורים, חנוכה וכו' שלא נכללים ב"חג".

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.