אשה זקוקה שאמא שלה תדע בשלב מסויים, שתוכל להתייעץ וכו.

החמות עם כל הכבוד והקרבה אליה כי היא אםהבעל- לא באותה קרבה לכלתה.

שההיריון הוא קצת יותר שלי מאשר שלו. בלי לפגוע, אלא הכוונה היא שאני חושבת שלי יש יותר זכות להחליט מי יודע ומתי ועד כמה להיות גלויים במשך התהליך. 

בסופו של דבר, אני נושאת את העובר, אני סבלתי את הבחילות ואת כל תופעות הלוואי במשך 9 חודשים ואני גם מסכנת את החיים שלי בשביל שהוא יצא בריא ושלם.

לכן, לי יש את הזכות להחליט שאמא שלי שהיא האדם השני שאני הכי קרובה אליה (אחרי בעלי) תדע ראשונה. 

במיוחד ובמיוחד כשההורים שלו פטפטנים. איך שהם ידעו כל בני הבית ידעו וזה הרתיח אותי מאוד.

והוא הבין, והוא קיבל את דעתי. אחרי שהסברתי לו מה עובר עליי עם כל התופעות, ואיך הגוף שלי משתנה ואיך זה משפיע על הנפש וכו' וכו'. 

אני חושבת שיותר מזה שהוא מאוד רוצה לספר להוריו, הוא צריך לכבד את אשתו ואת הרצונות שלה. זה תהליך שקורה בתוך הגוף *שלה*.

ומי שלא נאה לו (חמם וחמות וגיסים) - שיתייבש!

ולהורים שלו - חודש רביעי. מצידי גם אח"כ אבל היתה אפשרות שהם ידעו את זה ממקום אחר אז לא כ"כ נעים.

הם בכל זאת כל כך רוצים לדעת...

וזה נכון, אמא חייבת לדעת שהבת שלה בהריון- זה פשוט מקל כל כך על התחלתו.

ו...אסור לדפוק חשבון! קודם- הנוחות של האשה. לפני הכל ולפני ה'לא נעים'. מאוד נפגעתי שבעלי השווה את זה שאמא שלי תדע לפני ההורים שלו... זו לא תחרות. זה הליווי שלי...

לא התכוונתי לשלוח בוואצאפ של המשפחה המורחבת לכולם.

אלא רק להורים - שהם אנשים שהכי קרובים אלינו, והביאונו עד הלום. 

ושגם יכולים לתמוך אם חלילה קורה משהו.

(מעבר לכיבוד הורים שבדבר, ולתחושת השיתוף הטובה שזה נותן להם)

וכשלצערנו גיסתי עברה הפלה הם נאלצו לספר לחמותי וכולם ידעו, לא משנה למה אבל זה היה המצב.

הבלגן הרפואי...

ראיתי שעל הפלה (כשהיא קצת מסתבכת ולא טבעית) כולם בסוף יודעים, גם הקרובים הרחוקים...

לכן אני לא מבינה באמת למה להסתיר מהקרובים לנו ביותר, אם אפשר לשמח אותם  ולהיעזר בהם.

ועוד משהו, אצלי תחילת ההריונות כ"כ קשה, שתמיד כולם יודעים עלי מוקדם...(כמה אישפוזים בגלל התייבשות, ובכלל אני נראית כמו צל מהלך...)

אבא שלי מאד מאמין בלא לספר בכלל, שיראו רק כשהבטן יוצאת.

היה ברור שאם מספרים להורים שלו כולם ידעו, והיה לנו ברור שלא מספרים להורים של אחד מאיתנו בלי לספר לשל השי. אז להורים סיפרנו בשלישי.
אבל- לחברה שלי סיפרתי מיד. בערך 10 שניות אחרי שסיפרתי להורים. למה? כי אנחנו באותו שלב, והיא בערך הבן אדם הכי קרוב אליי. חוץ מהבעל, כמובן. 
הקפדתי לא לספר להורים שהחברה ידעה והכל טוב ויפה.

לרופא אסור למסור מידע רפואי של פציינט מעל גיל 18 לשום בן אדם.

זו חוצפה מצד הקופא להשאיר כזו הודעה אצל אימא שלך.

אני ממש בהלם!

לא ידעתי שהמספר שמעודכן במרפאה בנוסף לפלאפון הוא של בית ההורים

ואני לא אחת שהולכת לרופאים בד"כ

אז התקשרו להזיז לי תור או משהו וחיפשו אותי אצל ההורים אז אמא שלי הבינה

למעשה זה היה טוב

היא לא חטפה שוק לשמוע (נכד ראשון)

והיה לה כמה זמן להתכונן נפשית לפני שהודענו

חיובית

בהריון הנוכחי - היינו 'גיבורים' וסיפרנו לאחר בדיקת הדופק

אצלנו - אינדווידואלית, אני מאד בעד לספר להורים - זכינו בהורים מדהימים משני הצדדים, ואני מאד סומכת עליהם שלא משתפים אף אחד - לא סבתות ולא אחים ובטח שלא אחרים

ברור שיתכן שבמשפחות אחרות להורים אופי שונה, ולגיטימי שירצו להסתיר...

אם זה היה תלוי רק בי הייתי מספרת יותר מאוחר (אוהבת סודיות בעניין הזה).

מצד שני, כן רציתי לשמח  את ההורים (לקח לנו כשנתיים לזכות, אז בכלל).

האמת שעל חמי וחמותי סמכתי שלא יגלו אבל על ההורים שלי לא

(אצלינו מספרים הכל.. לפעמים זה מציק לי, לא צריך לספר כל דבר לכל העולם. קצת צניעות) 

כשסיפרנו ביקשנו שלא יגידו ונראה לי שזה החזיק קצת זמן..

אם הייתי יודעת שזה נשמר בסוד הייתי שוקלת לשתף מוקדם יותר כדי לשמח אותם.

זה השלב בו רואים בטן...

לא אוהבת שיודעים עלי שאני בהריון

וכשאתה מספר , אז הם כבר חצי ידעו .....אז לפעמים חבל .

אבל איך שזה מרגיש ..... כל הריון שונה .ולכן הזמן לספר להורים /משפחה משתנה לפעמים ....

שהיה רק בראות ושהכל היה חלק .

בעקבות בעיות חוזרות ונשנות, לא מצאנו צורך לשתף את ההורים.  מספיקות האכזבות שלנו לא צריך עוד אנשים שירחמו עליך וידאגו וישאלו, ולא יתנו מנוחה.

לכן הודענו רק לאחר חודש שלישי, כשהסיכוי להריון תקין היה גבוה.

וכמו שאמרו, כדאי לא להלחץ בנושא ולעשות מה שטוב לך ולא מה ש"נכון".

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..