נניח ואתם מרגישים שעבודת ה' שלכם חזקה ויציבה,
ושאתם מסוגלים להשפיע ולהוסיף
ולהיות בהתבוננות תמידית עם עצמכם לגבי המעשים שלכם.
אז הייתם מסוגלים ללכת ולהשפיע במקום שהוא לא כ"כ דוסי?
מתוך שליחות והבנה שיש לכם את הכוח
כי אתם באמת האמיתית-
בדרך הנכונה..
או ,
מלכתחילה הייתם מוותרים
ולא רוצים להכנס לתוך ה"בוץ" הזה והניסיונות האלה,
ולהוסיף קדושה מהמקום שלכם..?
באיזה דרך הייתם בוחרים?
אם יש לכם זמן וכח לפרט זה יוסיף ויעזור,
תודה רבה! יומטוב.=)
אין כאן שאלה כללית
ברור שאם אדם יכול להשפיע בלא לסכן את עצמו, הרי הוא מחוייב בכך, אף אם כשיסתגר יעלה יותר.
השאלה היא תמיד אישית
האם אני במצב של להסתכן או לא
קשה ואולי אסור לאדם להחליט זאת לבד על עצמו
על זה צריך לקבל הכרעה ממי שמכיר אותנו לעומק.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
