שתדעי שאני מתגעגעת. מאוד.
וכתבתי לך הודעה מהפלא של אמא ואז נזכרתי שבכלל החלפת מספר
והפלא שלי נאבד, לכן אני לא מתקשרת.
אני חושבת עלי'ין המון. שתדעי.
ואני לא מצליחה לפתוח שיחה אישית, סליחה אם כתבת לי משו ולא עניתי.
באמת אני מתגעגעת.
אשמח לדבר איתך מתישהוא, איכשהוא.
המון נשיקות ואהבה
שי'הי'ה לך חודש טוב, מלא בשמחה של קדושה. המון טוב אמיתי.
אוף. כן, כתבתי לך בשיחה אישית, ולא ענית לי, וגם התקשרתי והיה מנותק. קצת דאגתי.
תודה על האיחולים. המברך יתברך.
מה זה מתישהו איכשהו? אוף! אני רוצה לדבר איתך כבר!
מה שלומך בכלל?
(ויפה החתימה שלך. היא מעודדת.)
לפעמים אני חושבת על איך נוכל לתקשר ואני לא יודעת איך..
שלומי בסדר, ברוך השם. מה שלומך?
(ומה החתימה שלך אומרת?)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
