נזכרתי בקטע אחד מיום..יום שני.

ישבנו שכבנו בערוץ נחל יבש אחד מתחת הר. וההרים שם הם לא הרים רגילים,יש להם יציאות כאלה.

יציאות יציאות, כאילו יוצאים להם צוקים מאמצע הקיר

טוב בקיצור אנחנו שם מתחת איזה הר מסתכלות חצי לשמים חצי עליו

ואז מישי אמרה מה קורה אם זה נופל עלינו?

אז שירה ענתה לה משו כמו-נמות.

וואי תארו לכם תהיה פה רעידת אדמה..

אז לאה המצחיקה הזאת שואלת- מה את משאירה לנו?

ואני עד שהבנתי.. -מה את מעבירה לנו בירושה?חוץ מדיסק של ביני

הבנה..

--אההה!בכלל אינלי דיסק של ביני אבל. אה יש,אבל אחשלי קנה אותו והוא של הבית..

קצת שקט..

--אה!ישלי המון עלונים של קרוב אליך!

חח ואז לאה התעוררה

-הו זה שווה.אז זה שמור לי!

חח סתם,זה היה מצחיק.

אני לא אוהבת שהשרוולים של אנשים נגמרים רגע לפני המרפק או שהם מרימים אותם טיפה מעל. זה ממש מציק בעין!

-צריך סבלנות בכל מקום. לכתוב אתזה?נכתוב יאלה שיהיה.

-אין כזה דבר דו קיום, זה או אנחנו או הם ואנחנו צריכים להחליט שזה אנחנו כאן

-ה' שולח לנו הזדמנויות ואנחנו צריכים להיות פיקחים ולבחור במקומות הנכונים

-איך להתנהג בחקירה:

1.(אם יש אפשרות לבחור זמן) לבחור שעה מאוחרת,בצהריים,כשהם עייפים ורוצים לחזור הביתה.

כי יש חוק שהם צריכים לכתוב כל מילה שאת אומרת

2.תספרי להם את כל ההסטוריה עם ר' ישראל בק והכל ורק בסוף תגיעי למה שאת עושה

3.באיזשהו שלב הם ינסו לרכך אותך..

חקירה ראשונה זה באמת קצת מפחיד בפעם השניה אתה יותר מתרגל ובפעם השלישית הם כבר חברים שלך..

טויב נו. אם כבר כתבתי אז שישאר.למרות שזה לא כזה משו.

כשאין פלאפון וטיוטות לידך כותבים דברים על טישו.עם פיילוט אדום חמוד.

והיה משו שנזכרתי בשיעור פיתום ואחכ שכחתי עוד פעם.

ושבוע שעבר הפסדנו הרב דביר אז ה' הטוב עשה לי השלמה קצת אתמול. ועד שמצאתי מקום שאפשר לשמוע ממנו אז אחרי 10 דקות הוא יצא והיינו צכות ללכת

אבל מכפתלנו.היה לנו טרמפ.וזה היה טרמפ מצחיק

הם שניהם העבירו חוויות מהמעצרים וזה וכל תחילת אמצע וסוף משפט היה אחי

שמו אותנו בבידוד

בידוד?

כע לא היה להם מקום היינו 6.

מה,אפחד לא הסתכל עלינו..עשינו מלחמת כריות (במלעיל! כאן לא יכולתי וצחקתי..בשקט,בשקט.)

הכי טעים היה השוקולד

מה לא קיבלתם טחינה? מוצש קיבלנו טחינה. והיה בורקס. ונקנקיות מגעילותתת

זה היה משעשע לגמרי

וגם בסיבוש היה טוב. פגשתי את הדס ואז היא עושה לי וואי ממש כל החמולה..

ואני לא קולטת (וואי אני ממש קשת הבנה בזמן האחרון. ועייפה ומבולגנת. ה' יעזור) חשבתי היא מתכוונת רק אלינו

קיצור אחרי כמה זמן רק הבנתי שזה אנחנו והיינו כמעט כולם, והיא שממשפחה אחת, ואיתמר שממשפחה אחרת

ובדרך באוטובוס יהודה מסתכל בחלון- איזה אבן ענקית! ממש כמו אבן העזר..

ואז הלכתי לישון...ישנתי ישנתי וזהו,באמת המוח שלי התרגל לישון 6 שעות. אז קמתי וזה..טינינייניי

ואז הלל. דוקא לא הכי אהבתי הפעם, וזה לא פייר כי מחר אנלא יכולה ליות.

ורוחמה אמרה שהיא התחילה לאהוב את השם שירה כי היא מכירה כלמיני חברות עם השם הזה ואת כל זה ובלה בלה בלה

אז התחלתי להגיד ואת יודעת מה אני גיליתי?בעצם לא אין אומרים שבחו של אדם בפניו

ואז למזלי מישי דיברה איתה וניצלתי משם

הבעיה שאחכ היא באה ואמרה לא אמרת לי

אז אמרתי לה לא מגלה

והיא בקושי בכלל ניסתה לשכנע ואמרה- את עקשנית. בקטע טוב אני אומרת (אני כזה-הלוואי..פחח בטח אני ועקשנית)

בקטע שלא מגלה סודות (זה יותר מסתדר לי) זה טוב, אי אפשר לכופף אותך

ואז,הנה זה מגיע-

אני מאחלת לך שאף פעם לא תתכופפי. רק בפני ה'.

יא איזה ברכה יפה. אמן

חח והצחקתם עם החולצות לבנות פושטיות שלא לבייש את מי שאין לו. חח..

תתבונן תתבונן כי אתה נמצא בחושך חזק

הרגע המבאס הזה שהאבן שבעטת בה כל הדרך נקלעת למקום שאי אפשר לבעוט יותר

אהה!ושכחתי להגיד אתזה. שהוא התקבל לישיבה!!יהווו. וזה בכלל לא היה נראה ו ו.. וואי.ישתבח שמו.

30 כפיפות בטן.

ואיך הבנים רקדו ככ הרבה?זה היה ארוך..

וגם אני לא כזה אוהבת את המנגינה של מצוה גדולה להיות בשמחה להיות בשמחה תאאמיד

ואתמול לא הגעתי ולא אמרתי כלום ואנלא חייבת שומדבר לאפחת ולוכפת לי. וזה סוגשל צעד ראשון בקטע עם ההתנצלויות

אני חושבת

ואמא אחת של שני ילדים ובעל נפטרה.ככה פיתום. פיתום לי לפחות

וגם עוד דברים מצערים

ו-וואי,איך הם יחגגו פורים? הלוואי שהם ישמחו!!הלוואי הלוואי.. בלי שירים ובלי משלוחי מנות ובלי אמא.. יווו

ושלא מצליחים להתפלל זה מצער ומכאיב

ושההורים ככה והילדים ככה

ואח שלה כזה

ושאבא שלה חולה

ושאנשים חיים איך שהם חיים

ורות שעובדת בסורוקה אומרת שכל יום היא מודה לה' ולאיזה מצבים אנשים מגיעים

ו-וואי,פשוט להודות לה'

אחחח אחח הלוואי

דברים לעשות:

להתקשר לסבתא

להתקשר לסבתא

להתקשר לסבתא

ללמוד מתמטיקה

ואנגלית

ולעשות ת'דבר הזה בהסטוריה

ומשרד החינוך ה--

יווווואווו

איי איי איזה טוב ה'

אז ככה

שיש לי מחשבות עלזה שבנות בגיל 16-17-18 לא צריכות לחרוש למתכונות בגרויות ומבחנים

וגם לא לשבת לעשות עבודות

ואני אחשוב עלזה עוד ואולי נדבר עם כמה אנשים או אנשות בעצם, וכבר דיברתי עם נעמי;)

ונכתוב מאמר ואני עוד יגיע, אגיע,להשגות בעניין

(אם רוצים לכתוב מאמר צריך להתחיל לכתוב תקין.)

בנות לא צריכות ללמוד ככ הרבה!! בגיל הזה צריך ללמוד דברים אחרים

אה,ואז כשדיברנו דיברנו גם על הניצול זמן

והדר אמרה שמייסמים אתזה בזמן של הלימודים

אזמה,לונכון אפשר ליישם אתזה גם לא בלימודים למבחנים והכנת עבודות

ואני לא מתנגדת לזה שבנות ילמדו וישכילו ויפתחו ת'שכל וכל זה,אבל יש גבול..

טוב,אז זה היה לעניין זה לבינתיים. איזה כיף שהזכרתי

ועוד משו, סוגשל בהמשך לזה ולזה עם הילדים הבוגרים של הרבנים

(שד"א עדיין לא ראיתי או עשיתי מחקר עלזה אבל ברוב הילדות החמודות של הקהילה זה תופס)

אז שבקושי נותנים לילדים להתבגר היום. זה משגע לפעמים

ואז אנשים בגיל 25 עושים דברים כמו ילדים בני 15

או עוד דברים אחרים אינלי כח עכשיו, זה רק דוגמא לסיבה קטנה אחת שעלתה לי הרגע, אבל יש עוד סיבות

נראלי נהייתי חוקרת.חיחי כמו אחיעד ההוא ממדבר סיני.

סתם לא,אני לא חוקרת ולא כלום

יותר מידי מחשבות בראש אחת. וכבר אמרתי אתזה

טוב,עדיף את המחשבות האלה מאשר דברים אחרים..

ה' יעזור

יוו ולא ראיתי אותה היום!חיחי.איזה יופי לי

לראות בנות זה לפעמים מעצבן, כי צריך לדבר איתם. על בנים אפשר סתם להסתכל. P:

חח סתם סתם מה עשיתי מהם, גן חיות..

צריך פשוט לא לדבר וזהו. רק מה שצריך ודיבורים טובים ודברים משמחים.

יאלה מחר ראש חודש אדר!!

נשים שירים

נשטוף ת'בית

יהיה כיף, יהיה טוב

השבוע הזה עבר מהררר.ולא עשיתי כלום כמעט

איזה טוב ה'. אשרינו שזכינו

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.