גם אחרי שהלכתי

לך זה לא שינה,

ומיד כשחזרתי,

הייתה לך הרגשה

שאני עוד אוהב אותך,

שאני כבר שלך,

ואהבת ושמחת וחשבת.

שרציתי להיות שם תמיד בשבילך

כי ידעתי שככה זה טוב.

שלשניים יהיה יותר פשוט

לאהוב,

כל הדרך אני לצידך.

גם אני עוד שומע,

וגם אני לא יודע,

איך עושים את זה,

איך שזה לא קל,

לאהוב ללא תנאי.

והופתענו כשבא השינוי הגדול,

והבטחנו תמיד לדבר,

וראינו אחרי שבועות וימים,

שלא קל לעמוד מול הרגל.

גם אני עוד שומע

וגם אני לא יודע

איך עושים את זה

איך שזה לא קל לאהוב ללא תנאי.

חכיתי שתבואי 
תביטי מקרוב
חיכיתי שתביני 
אני איתך עד הסוף

צללנו בתוך מיים 
נשרפנו מהאש
כמעט הכל עברנו
מה עוד נשאר לבקש 

זוכרת איך נפגשנו 
מפורקים על איזה חוף
רצינו רק לגעת 
רצינו רק להיות
אמת אחת חיינו 
לא צריך יותר לרדוף 
אחרי כל השמיים 
יש אין סוף

כמה שנלחמנו 
להחזיק ולא ליפול 
תראי איך נעלמנו 
איך נעלמו החלומות

הגשם שהפתיע
שטף איתו הכל 
ניסינו לא לטבוע 
ניסינו רק טיפה לנשום 
 

אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע 
תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך 
אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור 
אתה נוסע ונוסע במהירות האור 
כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור 

אתה מסתיר את המכות, 
פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו 
אתה זוכר פרטים קטנים 
שאחרים לפני שנים כבר שכחו 
לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל 
לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל 
כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול 

יש שם איזה שיא שאתה לא שברת 
ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת 
יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 

הילד שם הוא איש אבוד 
מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך 
והוא נרדם ומתעורר 
שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד 
ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך 
אבל קוראים לו לחזור, 
כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 

אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 
יש שם איזה שיא ויש איזה כאב 
ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 

מה עושים עם הכאב הזה, עם האדום שבעיניים,
עם הלילות שלא נגמרים, עם הימים שלא עוברים
מה עושים עם הכעס הזה שקיים ביני לבינך,
שקיים ביני לבינו, שקיים בין בן אדם לבין עצמו
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

מה עושים עם הלחץ הזה שמסתכל ישר בעיניים, 
שלוקח אותך רחוק, שלוקח אותך רחוק 
מה עושים עם הטירוף הזה שלא נותן לך מרגוע, 
לא נותן לך לנשום, לא נותן לך לחלום
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, 
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.

מה עושים עם הפחד הזה שמגלגל אותי עמוק בלילה, 
שלא נותן לי לישון, שלא נותן לך לחלום
מה עושים עם העומק הזה שבתוכו אתה טובע
ומגלגל במחשבות אם להיות או לא להיות
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר, למלא באהבה ,
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר, למלא באהבה ,
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.
 

פתאום נשכבנו שם תקועים במבטנו,
אתה באש אני שייך יותר לרוח.
אמרת ״אין לי בעיה עם מלחמות,
אך כמו כולם כך גם אני צריך לנוח״

זוכר עצרנו שם, קפואים עד עצמותינו,
יושבים ומחכים שייפסק הגשם.
מלא שטויות עושים בשם אהבתנו,
מתי נגדל ונגמל מזה בעצם.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

פתאום נבהלנו קצת, חוזרים על עקבותינו,
מה שאבד או התפספס לנו בדרך,
שקועים במחשבות של מה יבוא עלינו,
במקום ליפול לגאווה כורע ברך.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

או שתיפול האש
או בחסדי שמיים
אם לא ניפול מהרגליים
נחכה עוד
שיבואו עלינו.

אל תחשבי יותר מידי 
לאנשים תמיד יהיה מה לומר 
שיגידו, שיגידו, אז מה? 
תחשבי רק על עצמך 
מה את בעצם רוצה 
קולות אחרים עוצרים בעדך 
איך את מרשה? איך? 

רוצי קטנה ממילים ריקות 
מהבטחות סדוקות 
רוצי קטנה מכל הצדק המזויף 
תראי גם הירח מכושף 
כשמעינייך הטרוף נחשף 
שימי קו ושימי גבול 
החרטה היא איש כבול 

אל תחשבי יותר מידי 
לאנשים תמיד יהיה מה לומר 
שיגידו, שיגידו, אז מה? 
הקשיבי אך ורק לקולך 
משהו בפנים צועק אצלך 
רעשים מיותרים סביבך 
איך את נותנת? איך? 

רוצי קטנה ממילים ריקות... 

שימי קו שימי גבול 
החרטה היא איש כבול נעול דמיוני 
האמיני קטנה אני יודע האיש הזה הוא אני 

רוצי קטנה ממילים ריקות..

בוקר טוב ילד אהוב שלי, בוקר טוב
אור השמש מתגנב לרחוב
ולפני שהיום מתפרץ מכל עבר
בוא נדבר- גבר אל גבר

אתה לומד ללכת
צעד ועוד צעד, נופל ואז
בוכה קצת, שוכח קם ונאחז
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר הצעדים יהיה גדול לרוב
ממספר הנפילות
ככה זה טוב

אתה מתחיל לדבר
משפט מושלם שתיקה, חיוך
מספר מילים בהתנגנות דיבור הפוך
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר המשפטים יהיה גדול לרוב
ממספר השתיקות אך גם לשתוק זה טוב...

עכשיו אני נמס
אתה מניח ראש בנשימות קטנות
עוצם עיניים באמון עוד לא רואה ת'סכנות
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר החיבוקים יהיה גדול לרוב
ממספר העזיבות זה כדאי וטוב
ולהניח את הראש
תמיד זה טוב
 

בית המשפט: אלברטו ניסמן נרצח

"אין ספק שהנשיאה לשעבר הורתה לרצוח את ניסמן"

הלכו

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות

דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר

למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה

שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים

שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)

אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.

אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?

מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)

הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.

ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.

זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.

אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.

אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה