העלית לי נוסטלגיות

 

גם אחרי שהלכתי

לך זה לא שינה,

ומיד כשחזרתי,

הייתה לך הרגשה

שאני עוד אוהב אותך,

שאני כבר שלך,

ואהבת ושמחת וחשבת.

שרציתי להיות שם תמיד בשבילך

כי ידעתי שככה זה טוב.

שלשניים יהיה יותר פשוט

לאהוב,

כל הדרך אני לצידך.

גם אני עוד שומע,

וגם אני לא יודע,

איך עושים את זה,

איך שזה לא קל,

לאהוב ללא תנאי.

והופתענו כשבא השינוי הגדול,

והבטחנו תמיד לדבר,

וראינו אחרי שבועות וימים,

שלא קל לעמוד מול הרגל.

גם אני עוד שומע

וגם אני לא יודע

איך עושים את זה

איך שזה לא קל לאהוב ללא תנאי.

חכיתי שתבואי 
תביטי מקרוב
חיכיתי שתביני 
אני איתך עד הסוף

צללנו בתוך מיים 
נשרפנו מהאש
כמעט הכל עברנו
מה עוד נשאר לבקש 

זוכרת איך נפגשנו 
מפורקים על איזה חוף
רצינו רק לגעת 
רצינו רק להיות
אמת אחת חיינו 
לא צריך יותר לרדוף 
אחרי כל השמיים 
יש אין סוף

כמה שנלחמנו 
להחזיק ולא ליפול 
תראי איך נעלמנו 
איך נעלמו החלומות

הגשם שהפתיע
שטף איתו הכל 
ניסינו לא לטבוע 
ניסינו רק טיפה לנשום 
 

אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע 
תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך 
אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור 
אתה נוסע ונוסע במהירות האור 
כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור 

אתה מסתיר את המכות, 
פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו 
אתה זוכר פרטים קטנים 
שאחרים לפני שנים כבר שכחו 
לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל 
לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל 
כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול 

יש שם איזה שיא שאתה לא שברת 
ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת 
יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 

הילד שם הוא איש אבוד 
מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך 
והוא נרדם ומתעורר 
שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד 
ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך 
אבל קוראים לו לחזור, 
כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 

אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 
יש שם איזה שיא ויש איזה כאב 
ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור 
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת 
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת 
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור 

מה עושים עם הכאב הזה, עם האדום שבעיניים,
עם הלילות שלא נגמרים, עם הימים שלא עוברים
מה עושים עם הכעס הזה שקיים ביני לבינך,
שקיים ביני לבינו, שקיים בין בן אדם לבין עצמו
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

מה עושים עם הלחץ הזה שמסתכל ישר בעיניים, 
שלוקח אותך רחוק, שלוקח אותך רחוק 
מה עושים עם הטירוף הזה שלא נותן לך מרגוע, 
לא נותן לך לנשום, לא נותן לך לחלום
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, 
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.

מה עושים עם הפחד הזה שמגלגל אותי עמוק בלילה, 
שלא נותן לי לישון, שלא נותן לך לחלום
מה עושים עם העומק הזה שבתוכו אתה טובע
ומגלגל במחשבות אם להיות או לא להיות
מה עושים עם כל זה? 
מה עושים עם כל זה? 

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר, למלא באהבה ,
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.

תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור
להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה
תן להבין מה שחסר, למלא באהבה ,
תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים,
לא להוריד את העיניים.
 

פתאום נשכבנו שם תקועים במבטנו,
אתה באש אני שייך יותר לרוח.
אמרת ״אין לי בעיה עם מלחמות,
אך כמו כולם כך גם אני צריך לנוח״

זוכר עצרנו שם, קפואים עד עצמותינו,
יושבים ומחכים שייפסק הגשם.
מלא שטויות עושים בשם אהבתנו,
מתי נגדל ונגמל מזה בעצם.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

פתאום נבהלנו קצת, חוזרים על עקבותינו,
מה שאבד או התפספס לנו בדרך,
שקועים במחשבות של מה יבוא עלינו,
במקום ליפול לגאווה כורע ברך.

וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.

וכשיבוא, נפציר בו, 
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש הזמן...

או שתיפול האש
או בחסדי שמיים
אם לא ניפול מהרגליים
נחכה עוד
שיבואו עלינו.

אל תחשבי יותר מידי 
לאנשים תמיד יהיה מה לומר 
שיגידו, שיגידו, אז מה? 
תחשבי רק על עצמך 
מה את בעצם רוצה 
קולות אחרים עוצרים בעדך 
איך את מרשה? איך? 

רוצי קטנה ממילים ריקות 
מהבטחות סדוקות 
רוצי קטנה מכל הצדק המזויף 
תראי גם הירח מכושף 
כשמעינייך הטרוף נחשף 
שימי קו ושימי גבול 
החרטה היא איש כבול 

אל תחשבי יותר מידי 
לאנשים תמיד יהיה מה לומר 
שיגידו, שיגידו, אז מה? 
הקשיבי אך ורק לקולך 
משהו בפנים צועק אצלך 
רעשים מיותרים סביבך 
איך את נותנת? איך? 

רוצי קטנה ממילים ריקות... 

שימי קו שימי גבול 
החרטה היא איש כבול נעול דמיוני 
האמיני קטנה אני יודע האיש הזה הוא אני 

רוצי קטנה ממילים ריקות..

בוקר טוב ילד אהוב שלי, בוקר טוב
אור השמש מתגנב לרחוב
ולפני שהיום מתפרץ מכל עבר
בוא נדבר- גבר אל גבר

אתה לומד ללכת
צעד ועוד צעד, נופל ואז
בוכה קצת, שוכח קם ונאחז
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר הצעדים יהיה גדול לרוב
ממספר הנפילות
ככה זה טוב

אתה מתחיל לדבר
משפט מושלם שתיקה, חיוך
מספר מילים בהתנגנות דיבור הפוך
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר המשפטים יהיה גדול לרוב
ממספר השתיקות אך גם לשתוק זה טוב...

עכשיו אני נמס
אתה מניח ראש בנשימות קטנות
עוצם עיניים באמון עוד לא רואה ת'סכנות
צריך לשמור על איזון
תמיד לשמור על איזון
שמספר החיבוקים יהיה גדול לרוב
ממספר העזיבות זה כדאי וטוב
ולהניח את הראש
תמיד זה טוב
 

לא צריך לחפש מלאכים בשמיים
הם מתהלכים בינינו, על פני האדמה
נוגעים בקצה העצב, מסתירים את הכנפיים
נושאים על גביהם תרמילים של נחמה
הם יודעים להגיע בדיוק בזמן
לרדת בזהירות במדרגות האפלות
להרים שם את המתג, לצבוע בלבן
לפתוח במבט את הדלתות הנעולות
אנשים טובים,
נשארו עוד אנשים טובים
גם כשהשמיים עניים בכוכבים
הם ישלחו אליך יד, הם יגיעו במיוחד
להזכיר לך שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם
לא צריך לחפש מלאכים בשמיים
הם מתהלכים בינינו, ביני ובינך
הם יודעים איך לרפא גם בכוח העיניים
להוביל את הכאב אל שדות השכחה
אנשים טובים,
נשארו עוד אנשים טובים
גם כשהשמיים עניים בכוכבים
הם ישלחו אליך יד, הם יגיעו במיוחד
להזכיר לך שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם
תזכור שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם
ואם אלוהים נגע לך בראש
ואם הלב הזה שלך עוד לא התעוור
ברגע הנכון, תדע מבלי לחשוש
להיות מלאך כזה בשביל מישהו אחר

לא רואים עלייך איך במו ידייך את נותנת להכנס
לזאב בדלת איך את מסתכנת
שהכל בפנים יהרס
כשאת משקרת את תמיד שומרת שיהיה זה שקר קטן
אני רואה
עלייך איך במו ידייך את צבעת אותו בלבן


עוד עוד עוד
את מסתירה ממני
עוד עוד עוד
אל תחשבי שאני לא רואה את העצב
סוד סוד סוד
שנים למדת איך לשרוד עוד עוד
לחשוף חיוך ולהסתיר דמעה
אני רואה

לא רואים עלייך איך בצעדייך את בוחרת דרך עפר
שם את מתעודדת שאת מיוחדת
ושזהו שביל למחר
כשאת מתעקשת אז את מתקשקשת ביותר מדי מהכל
אני רואה
עלייך איך בצעדייך לא השארת עקבות על החול

עוד עוד עוד
את מסתירה ממני
עוד עוד עוד
אל תחשבי שאני לא רואה את העצב
סוד סוד סוד
שנים למדת איך לשרוד עוד עוד
לחשוף חיוך ולהסתיר דמעה
אני רואה

דרשתי קירבתך
בכל ליבי קראתיך

דרשתי קירבתך
בכל ליבי קראתיך

ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך
ובפלאי גבורתיך
בקודש חזיתיך

בשביל לראות אותך רוקדת אני שילמתי כל מחיר, רק לראות אותך נושבת באוויר
לקוות שאת נשארת כשלוותר את מנסה
זה כמו לשים את השמיים בקופסא
וכולם רוצים אלייך אילו רק לשתי דקות
רק לראות את זוג שפתייך היפות
והעיר כולה רועדת,תחייכי לה לפחות
כבר הכינה היא את כל הרחובות
עירומה ומפוחדת כשכיבינו את האור
סיפרת לי על תקופה שלא תחזור
על הגוף שאת לובשת הבגדים קופאים מקור ויודעים ששום שמיכה לא תעזור
עדינה ומטפסת הכי גבוה מכולם
קצת שכחת מי מחזיק את הסולם
האבא בשמיים הוא מחזיק את העולם
רק תדעי שהוא שומר עלייך גם
רק תדעי שהוא שומר עלייך גם
את לא תתני לי שקט וכלום לא יעזור
ונחכה לטוב שלא יחזור
והעט יהיה לי נשק וכלום אני לא מסתיר
ומקסימום אכתוב עלייך שיר
ומקסימום אכתוב עלייך שיר

מאוחר לה מדי
היא חייבת לשכב לישון
אני מכיר אותה לא מאתמול
לעזור לה עכשיו
למה אני לא יכול
תעני אולי אין לה כבר קול
אם הייתי מוכן
אם הייתי מוכן
להיות
ושוב היא נרדמה
דומעת לה מתוך שינה
זה כואב לה כל כך
היא חייבת מקום ראשון
תמיד הכי טובה
או גיהינום
רק היכן שיש צל
אפשר לאתר את האור
את מצילה אותי לא מאתמול
אם הייתי מוכן
אם הייתי מוכן
להיות
ולמה עוד בונים
בתים מאבנים

את, שאף פעם לא נכנעת, מעולם את לא וויתרת
תמיד ידעת רק לנצח
גם כשהיית כל כך לבד, לא נתת לאף אחד
את מה שיש בך לשנות
עכשיו אנ'לא יודע איך, את לא דומה עוד לעצמך
לאן אותה הרוח נעלמה

תהיי חזקה, כמו שאת יודעת
תהיי מי שאת, שמרי על עצמך
תהיי חזקה, זו שלא נכנעת
יותר מזה, אני לא מבקש

פעם הם הביטו בך כולם, בגוזל של העולם
ואת חייכת בכל הכוח
את שצמחת עם החיים, נגד כל הסיכויים
לאט, כמו צמח במדבר
עכשיו אנ'לא יודע איך, את לא דומה עוד לעצמך
לאן אותה הרוח נעלמה

תתמסרי לרגע ישן ששכחת לחוות
תבשרי לזה שהבחין בך, פנים עמוקות
הוא ישאיר חלון פתוח
הוא יסעיר בך את הרוח
שתחמוק מבעדו ותהיה לך לנחמה

אם תבקשי, אם רק תרצי
הוא יחכה לך מחדש כל בוקר
לא תצטרכי לחלוק עם עצמך
כמו תמיד דמעות שעולות לך ביוקר
זמן לחייך לרגע חדש

רק תבקשי ורק תרצי
להאמין שהוא קורא לאושר
שהוא שיכור אהבה שמצר כל שעה
על דמעות שעולות לו ביוקר
זמן לחייך לרגע חדש ישן

תתמסרי לרגע אחר שנושב בפנים
תזכרי ריחו של הלילה דבק בלבנים
הוא יאיר אותך בחושך
הוא ישרוף שעות בשקט
שישאיר אותך ערה ויהיה לך לרגיעה

אם תבקשי, אם רק תרצי
הוא יחכה לך מחדש כל בוקר
לא תצטרכי לחלוק עם עצמך
כמו תמיד דמעות שעולות לך ביוקר
זמן לחייך לרגע חדש

רק תבקשי ורק תרצי
להאמין שהוא קורא לאושר
שהוא שיכור אהבה שמצר כל שעה
על דמעות שעולות לו ביוקר
זמן לחייך לרגע חדש ישן

תתמסרי לרגע ישן ששכחת לחוות

אל תוך בניין של קומות שלא הכרתי, נכנסת מבלי לחשב, ותקתוקי הדמעות על הלחיים,
שוטפים לי את מה שבלב, שומעת את הקולות שלא העזתי, הכל בתוכי מסתובב,
מדרגות, מדרגות עד השמיים, הגוף שמקדים את הלב.
מטבע למים, נזרק כשבנתיים, שורפת את מה שכואב.
מכל הפחדים לשכוח, על כל הדמעות לסלוח, מה לעשות, ללכת עד הסוף.
וזוג יונים לבנות שבשמיים, רומזות לי לאן לחזור, פעמונים מזכירים את ששכחתי,
הכעס מסתיר את האור, בתוך בניין של קומות שלא הכרתי, אני לא יכולה לעצור,
והדמעות ששורפות את העיניים, רק לא להביט לאחור.
מטבע למים, נזרק כשבנתיים, שורפת את מה שכואב.
מכל הפחדים לשכוח, על כל הדמעות לסלוח, מה לעשות, ללכת עד הסוף.
מלחמה על לבבות, שירים וחרבות, לא ככה ולא ככה נולדתי להיות.

אבן באבן נוגעת
אדמה מלוחה שבוקעת
זו רק האמת שכורעת
ללדת עכשיו

וזו עין שלישית שנפקחת
בודקת ממה את בורחת
ואת כמו שמש זורחת
שוקעת בסתיו

וסדק נער לתהום עמוקה של כלוב מזהב שבנית מתוקה
אז בדקת וזו רק קרקעית נמוכה שצורחת
שמה כבר חשבת לעצמך חצופה
שדילגת לך בדרך על שביל החופה
אל קצה העולם
אל החלק שבו את סולחת

תהום עמוקה שנחשפת
מתחת רק מלח וזפת
והנה את שוב מסרבת לראות את הרע
וזו התנגשות משמחת שלך ושל עצב ופחד
ואת מתוכך מצמחת עמוד עמוד שדרה
אז כואב לך

וסדק נפער לתהום עמוקה
של כלוב מזהב שבנית מתוקה
אז בדקת וזו רק קרקעית נמוכה שצורחת
שמה כבר חשבת לעצמך חצופה
שדילגת לך בדרך על שביל החופה
אל קצה העולם אל החלק
שבו את סולחת

ואת מתוכך מצמחת עמוד שדרה
אז כואב לך

אור גדול נופל עלי
ומקלף ממני את החושך המקולל
יער של עיניים משדרות לי מסר בשפה אילמת
וזה לא קל

לאסוף את הסוד מהשקט
להבין את הרמז אם אפשר
למה, המילים מתפזרות לי
ותמיד זה מגיע מאוחר

עכשיו הזמן לסדר ת'בלאגן
את מה שבלב לשים על השולחן
לעולם האמת מנצחת
את הספק, השקר והפחד

כל אדם נושא מעל גבו
לדרך סוד אחד או שניים איתם הוא חי
לא צריך להסתתר מאחורי קירות
או איזה שלט של אולי

החיים מכתיבים את הקצב
אז לך עם הזרם, תשתחרר
למה, לחכות עוד שבוע
אם יש לנו דרך לדבר

עכשיו הזמן לסדר ת'בלאגן...

אשכרה.