אני מכורה לאנשים שמבחוץ יש להם תעוזה כזאת, שהם אמיצים. שהם נקראים ע"י כולם פושעים ואפילו רשעים.
אנשים שהם מסכנים, לא מסכנות כמו שאנחנו רואים תמיד.
מסכנות שהיא אמיתית, מסכנות שזועקת, מסכנות שרואים-שמבפנים יש להם לב זהב, יש להם נפש פצוע, שקוראת לעזרה ע"י החיצוניות,
שמדממת, שזועקת לשינוי, שזועקת למושיע.
אנשים שגורמים לריחוק של אחרים מהם,
ע"י ההתנהגות שלהם, אבל מושכים אליהם את מי שרואה מעבר, מי שרואה אותם,
את התכלית שבהם.
מי שרואה את עתידם, מי שמאמין בהם.
אנשים אלה גורמים להרגשה, שכל אחד יכול.
גם הפושע וגם הרשע, הם יכולים להתקדם הלאה בחיים,
יש להם לאן לשאוף.
בסוף הנשמה שלהם מתעוררת, הם מצליחים לקום מהשפל, מצליחים להרים את עצמם.