וואו.
אני ידעתי, אבל זה הימם אותי.
לא יודעת מה לעשות עם הנתונים שהביאו לי.
חוץ מלבכות.
בכי חזק ועוצמתי, בכי שיפרוק הכל, את כל המתח את כל מה שאני יעבור.
זה מפחיד.
מאוד.
ואני מעריכה אותו על זה, אבל קשה לי עם זה.
ואני לא מוצאת מילים, לא משפטים.
אין עם לדבר בענין, אין איפה לבטא.
ואין איפה לבכות.
איפה כולם כשכל כך קשה לי??
למה צוחקים עלי שקשה לי??
וכן, אולי מזה אני חולה.
אבל זה קרה אחרי שחליתי אז זה לא מזה.
ואני יצטרך להיות שם? להראות שהכל בסדר?
ולא, לא הכל בסדר!!!
ולמה אסור להגיד?
למה אסור לבטא?
ולא רוצה לספר להם, הם לא יבינו.
אני רוצה פשוט לבכות.
בכי ארוך ארוך שלא נגמר.
לבכות.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)