בס"ד
אני מניחה שעל הסקלה החושפת שיניים אני תמיד מהמפוחדים
אבל אולי זה לא נכון אחרי הכל
אולי אני גם מרחיקה אנשים בתוקפנות חלולה
דיברנו כמה דקות וניתקתי
והחלפנו מילים והלכתי
ובאמצע שיחה פשוט קמתי
ואיכשהוא בתוך כל זה
אני עדיין מרגישה הננטשת
הקירות
קרובים מידי
אני לא שמשון
אין לי כוח לדחוף אותם מעלי
אין לי רצון לדחוף
אם לא אעשה משהו בקרוב אמחץ
אבל
הפנמה שאין אפשרות ג' תעזור
מצד שני כמו שאני מכירה את עצמי
אעדיף להימחץ מאשר לדחוף
יותר אני לא נכנסת לאזורי קירות
כן בטח
גם לי רחוק
אולי זה כי אני מפחדת להתקרב
נקע במוח
זה ההסבר ההגיוני היחיד לכל זה
ריבונו של עולם
זה כואב
יום אחד
אולי אפרוש כנפיים
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר