לא בתחום האפשרויות שלי לצערי . 

נדמה לי שצריך אישור ממשרד החינוך וגם הוכחה , שהילד "יתקדם" בבית. כמו כן צריך לייצר מפגשים עם ילדים -לרוב עדיף ילדים שגם הם בחינוך ביתי. מדובר באורח חיים מחייב . 

את מעלה שאלה קשה , כי אני מבינה , שחשובה לך מסגרת דתית . האם יש מסגרת לא דתית בקרבת מקום ? או שיש מסגרת דתית שאת לא מרוצה ממנה ? 

האם את יכולה להרשות לעצמך את זה כלכלית? מבחינת הזמן וכוחות הנפש שלך?

אם הייתי יכולה , ותנאי החיים שלי היו שונים -הייתי לפחות מנסה את זה . 

טווח, תורני, יקר, פרטי, ממלכתי, 

שום תירוץ לא שווה-

להרס ילד!

אולי יש מקומות שזה "עובד", אך 

מה ש"נראה ונשמע" טוב,

לא שווה את ההתמודדויות הנוספות הנלוות-

יהיה לילדים מספיק עם גיל ההתבגרות

(שעלול להתחיל כבר בין הגן- כתה ו)

פוק חזי- מכל החכמולוגים שעשו כך-

מי נשאר שפוי

סליחה על הבוטות, אני משער שהשאלה היא קצת לפריקה, ולאו דווקא כתכנון אמתי-

בכל מקרה, חינוך ביתי דורש הרבה,

בתור הורה שמתמודד עם מעקב ש"ב...

לחשוב שהייתי צריך גם לתת אותם

בקיצור, לענ"ד זהו פתרון דחוק דיעבד, למקרים קיצוניים/ זמניים, כולי האי ואולי..

(א) את החוק במדינה, זה תמיד כדאי,

(ב) משפחות חינוך ביתי, בוגרי חינוך ביתי.

אתה עשוי להיות די מופתע

אך רב הלא ידוע בעניין..

מול דרך סלולה, שתמיד יהיו אתה בעיות/הערות, אך הקטר נוסע.. לטוב ולמוטב..

בחו"ל זה אולי מקובל, מה שאומר שהקיצוניים יטענו שזה "מדי שמאלני", ויתנתקו מ"החצאי מסגרות"..

מה שאני מכיר פה, ממתנחלים וכו' , 

לצערי

ירדו מהפסים כפשוטו וכמדרשו

לגבי החוק- התכוונתי להעיר , שהדיון הוא פראקטי, בהתייחס לסוגיה, 

וללא דיון בנבכי החוקיות

כשהיינו - זו הייתה בשבילנו תקופה מעצבת, מיוחדת מאוד מאוד. זו ממש חוויה מאלפת ומרגשת, לראות איך ילדים לומדים מחוץ למסגרת. מרחק שמים וארץ מכל מה שהכרתי ממסגרות. אני ממליצה מאוד לקרוא מספריו של ג'ון הולט (חלקם תורגמו לעברית) - מומלץ לכל הורה ובעיקר להורה בחינוך ביתי. עושה מהפך בחשיבה. 

אבל לפני שאני נסחפת בהתלהבות, יש לי תהייה: אם אין באזור מסגרת תורנית, האם יש באזור משפחות שאתם מרגישים קרובים אליהן? האם יש ילדים שהיא תוכל מבחינתכם להיפגש ולשחק איתם לעתים קרובות? אם לא, בעיניי זה שיקול מכריע לעבור. דווקא חינוך ביתי, עוד יותר מחינוך בית ספרי, הייתי בוחנת כשאזור המגורים מספק חברה. והכי טוב (אם כי לא הכרחי) - באזור שיש בו עוד משפחות בחינוך ביתי.

פעם מישהי פה כתבה שבעבר חינוך היה ביתי וכולם יצאו גאונים

אז אני בהיותי בבית ספר קראתי הרבה ספרים קלסיים שנכתבו במאה 19 והיה שם תיאור איך זה הלך

היו הרבה מורים פרטיים - לפי יכולת של הורים שבדרך כלל היו במעמד גבוהה - שבאו ולימדו בצורה פרטנית

וילד היה נדרש לדעת כל מה שלמד אחרת הרבה פעמים הוא קיבל עונש פיזי. אז בני אצולה באמת ידעו 5 שפות, לנגן ולצייר.

אבל זה רחוק כמזרח ממערב מגישות חינוכיות של היום, במיוחד אצל הורים שבוחרים חינוך ביתי

"כי לא מחכמה שאלת על זאת"

דור דור ודורשיו

אני לא יודעת מי כתבה, ולאיזה "פעם" היא התכוונה ובאיזו תרבות (ועל מה היא ביססה את הטענה המשונה שכולם היו גאונים! או שמא זה עיבוד שלך לטענה שלה??). היו בעולם המון סוגים של חינוך, ובהחלט היו תרבויות שהיה נפוץ החינוך האריסטוקרטי שהזכרת. היום זה מאוד לא מקובל, וב"ה שכך. החינוך הביתי שנפוץ היום נראה שונה לגמרי.

(אגב, בהודעה שלך למטה יש כמה הנחות שנשמעו לי די משונות - הנחה שילדת חנ"ב משחקת לבד ברחוב בלי השגחה של אף אחד, ואיכשהו במקביל גם הנחה שילדת חנ"ב סגורה בבית כל היום, לא מקבלת הזדמנויות לפיתוח מיומנויות חברתיות, לא מקבלת הזדמנויות לאינטרקציה עם זרים, ואפילו כשיש לה הזדמנות לצאת עם אמא לסידורים וככה לפגוש את העולם אז אמא מזמינה בייביסיטר ומשאירה אותה סגורה בבית... ועוד. האם את מכירה משפחות חינוך ביתי שכך נוהגות, או שאלו ניחושים?)

אבל בעבר לא היה חינוך ביתי כמו שהוא היום. אצל עניים שיחקו ברחוב וכשגדלו קצת אז פשוט נכנסו לעבודות בית, משק או עסק. אצל יהודים בנים למדו במסגרת ובנות עזרו לאימא

כך שחינוך ביתי של היום זה משהו חדש בהחלט ולפי לדעתי הוא יותר עונה לצרכים של הורים ולא ילדים

לדוגמא הורים בחרו לגור במקום שאין מסגרת מתאימה או אין מסגרת בכלל, יכול להיות שהם רוצים חינוך פרטי-חצי פרטי וזה מאוד יקר, ובכלל יותר זול ללמד ילדים בבית, ואין צורך לקום מוקדם בבוקר ולהתארגן ולהתחשב עם דרישות של מורים. ולכל מורה או גננת יש גישה משלה וצריך לקחת אותה בחשבון. בחינוך ביתי גם אין התמודדות עם ילדים מציקים בבית ספר וזה גם מקל על הורים. הורה גם מרגיש חשוב ויכול להיות עם ילדים הרבה מאוד זמן - במקרה שאין הרבה ילדים אז יכול להיות שרק ככה הוא ממצה את עצמו כהורה ולא צריך להתמודד עם פרידה מילדים

לילד זה יכול להיות טוב רק במקרה שמסגרת באזור מאוד בעייתית אבל במקרה הזה חברה ברחוב גם תהיה גרועה.

בשבילי כאמא זו אכן הייתה תקופה קסומה, והקלה עצומה לעומת ההתמודדות עם המערכת (כמו ענייני שיעורי הבית שאחד המגיבים הזכיר כאן, ועוד). לא רואה צורך להיכנס לדברים שאני לא מסכימה, רק רוצה להביע חוסר הסכמה עם המשפט האחרון - מבין הילדים שאני מכירה, אחוז אלה שלא היה להם טוב בחינוך ביתי נמוך משמעותית מאחוז אלה שלא טוב להם בבית ספר. 

כשאנחנו מתלבטים האם להתעסק עם משהו/מישהו,

משקללים הרבה נתונים לפני- ובשביל- ההחלטה

ככל שדבר הוא יותר מקובל, מכל סיבה שהיא, לכאו' צריך שהמו"מ עם עצמנו-

צריך להיות: מדוע/ איך לבלוע את הצפרדע, (אם יש לי רתיעה מהדבר)

ולא: האם- כמו בדבר וולונטרי

לכן, אע"פ שינם הטוענים שיותר נכון שלא לנהוג ברכב/ להחזיק בחש' בנק/ וכו',

ואולי הם גם "צודקים" בבחינה מסויימת,

לא הרי דיון זה כדיון-

היכן נכון לי לגור

אע"פ שבשניהם יש שיטות, דעות, טענות,

לא מתקבל שיהיה דיון "האם ללכת לישון או לא"

בחדא מחתא עם דיון "האם ללכת לבני עקיבא או לא"

כנל "לא טוב לילד בבי"ס"- נתון שהוא שם- תמצא איך להתמודד

(ע"ע לא יכול ולא רוצה)

הצ'ופר של אי התמודדות עם מורים וזמנים-

לענ"ד גובל עם עצלנות/ בריחה מהמציאות

 שוב, מתישהו יקבל הפתעה, כשייגמר ארץ ה"בא-לי"/"אני הבוס"

חולקת גם על ההנחה של "בא לי", "אני הבוס". לא במשפחות שאני מכירה.

הפתעות בחיים יש לכולם. גם לי היה די מפתיע לצאת מבית ספר ולגלות את העולם האמיתי שבחוץ. אני עדיין בשלבי פענוח.

מה שמיליון סינים עושים

לא אמהר לעשות שונה

הנחות "בא לי" וכו'-

טרמינולוגיה אפשרית, גם מבלי להכנס לעובי הקורה-

נגזרת טבעית 

משחרור עצמי ממסגרות קיימות- לא של רוסיה

תמיד יש מה לגלות,

לא צריך להוסיף מחוזות

אז מה אם הם מיליארד (לא מיליון, אגב)? זו סיבה מספיק טובה להסכים לחיות כך? רק כי הם רבּים?

טוב, לפחות מתיתיהו ובניו לא חשבו שהשיקול המרכזי הוא מה הרוב עושים.

על החתום, אחת שבחרה להיות מהמיעוט שמשחררות את עצמן ממסגרות קיימות. לא של רוסיה ולא של סין, של צבא הגנה לישראל. עצלנות? בריחה מהמציאות? שיהיה. בעיניי זו הייתה הבחירה הנכונה.

שאם אתה שם- בסין-

כן! אל תמהר לנסות לברוח!

מתתיהו וכו'- חכיתי שיגיע, זו נק' חשובה כשלעצמה- 

ולא רק לגבי דיון זה-

יש במסילת ישרים ביטוי- מעורב בדעת עם הבריות= בריות שראוי להיות מעורב אתם(לא זוכר ציטוט..)

פה מדובר בסלתה ושמנה , לא בעובדי עכום, לא בעוד כמה קטגוריות, ש"ל"ע שולחים לבי"ס"

מי שמשחרר את עצמו מהקיים- שידע, שנכנס לתיבת פנדורה שלא בטוח שאפי' יודע לחלום לאן עלול להגיע

ושוב, אם אין (לפחות בכח אם לא בפועל)

מסגרת "אלטרנטיבית", מקבילה לקיים-

בפועל הוא המצב עקרוני של אנרכיה.

גם אם על עצמו חושב ש"יתמודד עם זה ויהיה בסדר"-

באם יהיו לו שומעי לקח- יגיעו לכל מיני מקומות

דוג': גבעות ביו"ש

הרב שאול ליברמן

כלל גדול- אל תמהר לשנות. 

"כל המשנה ידו על התחתונה"

משעמם לו והוא לא אוהב ללמוד שם.

בלעז=עצלנות

אם לא, אפשר לקרוא לזה בריחה

את השארת בבי"ס, ואחרים ישאירו בבית.

זה משדר משהו לילד, בצורה ישירה או עקיפה.

על סמך מה אתה דן ילד לעצלנות כ"כ מהר?

יש הרבה ילדים שלא אוהבים ללמוד בבי"ס, ואם תשאל אותי- בצדק!

המערכת היום היא ברובה מערכת שמציבה רף של דרישות והשגים נצרכים בתחומים מאוד מאוד מסוימים (=מתמטיקה ואנגלית) והילדים, במקום לשמר את חווית הלמידה ואהבת הלמידה שלהם, נהפכים להיות ילדים ש"שונאים חשבון" ולא אוהבים בי"ס.

זו לא בעיה בילד, זו בעיה מהותית ועמוקה במערכת.

הילדה שלי פספסה שבוע וחצי בערך של לימודים בגלל מחלה ובגלל עוד משהו, ומאז- רק לחץ בחשבון. להשלים להשלים להשלים. והיא רק בכיתה ב'. מה זה? אני לא נותנת לזה יד. זה חסרון גדול של המערכת אם ילד בכיתה ב' לא יכול להשלים שבוע וחצי של העדרות בכיתה ב'.

אצלנו לומדים עכשיו חיבור וחיסור כמו 52 פחות 35

שבי אתה ובנחת ותסבירי לה . אצלנו באדר פחות מתקדמים

אבל אני אישית לא מרגישה שום לחץ. ולא מתערבת בשיעורי בית. וברגע שהגיע זמן של ארוחת ערב - מקלחת - לישון אז אני לא מרשה שיעורי בית. 

כשאני הייתי בכיתה ב' אנחנו גם העתקנו הכל למחברת מהספר. לא השתמשו אז בחוברת בחשבון והספקנו בשיעור אותו דבר.

מה שכן שרב הילדים לא מקשיבים. אימא שלי הייתה נותנת שיעורי עזר בחשבון לכל הגילאים. אצלה כולם תוך כמה חודשים היו מדביקים פער ומגיעים להישגים. והיא לא נתנה שום חוויה. פשוט הסבירה בנחת, מצאה איפה ילד מתקשה ועבדה על זה הרבה וזהו.

וכשהוא מסיים מטלות בכיתה היא תיתן לו משימה יותר קשה ומעניינת בינתיים. אפשר לקנות עוד חוברת או לחשוב על משהו יצירתי יותר. או פשוט לעשות שיעורי בית בינתיים. למה ישר להוציא ילד ממסגרת? בערים גדולות יש בתי ספר לילדים מחוננים או כיתות בשבילם.

דווקא הרבה גברים לומדים וקוראים ויודעים המון דברים חסרי תועלת. אז זה מאוד מעניין ונחמד כתחביב אבל ממש לא במקום בית ספר. נגיד אח שלי יודע בעל פה את כל המלכים של רב מדינות אירופה עם שנים ותאריכים ויודע לשחק טוב שחמט. אבל הוא לא הצליח ללמוד שום מקצוע אפילו קל ובתיכון לא ידע לעשות תרגילים כי זה משעמם אבל בעצם הוא התעצל. אז היום הוא עובד בעבודות מזדמנות פה ושם

הכרתי נערים שלא רצו ללמוד ולהיות במסגרת אז בסוף התברר שלפתוח עסק זה קשה ורווחים לא באים מיד אז חלקם עברו לעולם התחתון, היה לי קרוב משפחה שסיים עם כדור בראש בגיל 26. ללמוד הוא לא רצה, מסגרות לא אהב, עבודה קשה - קשה ולא מעניין. אגב הוא היה מאוד מפונק

בן אדם צריך מקצוע שלומדים אותו ומתמקצעים אתו איפה שהו וזה בדרך כלל במסגרת או בעבודה שהיא גם מחויבות

שגדל דור שטוב להם בבית גם בהמשך ואולי לתמיד

בהחלט יכול להיות שהרבה יותר נעים עם אימא ואחים אהובים בבית ואני מרשה להישאר בבית פה ושם.

אבל ילדות צריכה להכין בצורה הדרגתית כמובן לחיים בוגרים

בקשר לשיעורי בית -אצלי בינתיים תחילת יסודי ולא ראיתי שם משהו שדורש התמודדות מיוחדת - אולי בהמשך  יהיה. .אבל גם בחיים בוגרים יש הרבה התמודדות

לא נראה לי שקיימת איזו שהיא צורת חיים בלי התמודדויות.

ואני מסכימה מאוד שיש בילדות (לצד הצדדים העצמיים שלה) גם פן של הכנה לחיים הבוגרים. לא תאמיני, אבל זו חלק מהסיבה שאני נמשכת לחינוך ביתי. כי חשובה בעיניי ההכנה לחיים הבוגרים.

קודם כל אם ילדה כבר הייתה במסגרת אז יהיה לה קשה ומשעמם להיות בבית כל היום

במסגרת לומדים מיומנויות חברתיות

זאת גם התחלה של עצמאות ואינטראקציה עם אנשים זרים גם אם לא בחרנו דווקא אותם

היא צריכה חברה, אם בנות בסביבה לא מתאימות בבית ספר אז קל וחומר ברחוב שזה בלי השגחה של אף אחד

לא תמיד אימא פנויה לזה - יש עוד ילדים בבית, לא טובה כמורה, לא מכירה תחום כזה ואחר, אימא גם צריכה זמן לעצמה ולסידורים חשובים וככה כל יציאה מהבית תדרוש ביביסיטר

לילדה יהיה קשה להשתלב אחר כך

אז כנראה או לעבור דירה או לשלוח לבית ספר שבסביבה ולהשלים פערים בבית. 

היא לא רק על הנייר, אלא לאורך זמן

לא "איך מתנהלות" היום, אלא לראות מי שהיה שם לפני 20 שנה

מה שראיתי, התוצאה היא לא אנושית- סליחה על הבוטות

ואם כך, כל האידיאלים , והנכונות שבזה, 

למה לקחת סיכון על הילד היקר לך-

כלל גדול הוא ללכת בדרך העולם

כנראה שיש מקומות שיצאו נורמטיביים מהדבר הזה

כאמור, דעתי- לנתב את הסיכונים והסיכויים באזורים נפוצים-

בכל מקום יש הפתעות, אך גם שם- יש מי שמכיר ויוכל לעזור לך בחילוץ

לא מובן לי הרצון להרפתקאות

על כל דבר אפשר למצוא סיבות למה זה לא נכון- 

לא רק על שליחת ילדים לבית הספר

אולי בעוד כמה שנים דעתך

(של מהי הדרך התורה)

תשתנה..

ולכן עצתי "זכור ימות עולם"

לא ללכת כסומים אחרי פלוני ואלמוני, אך כן להתחשב בכובד ראש במה שראינו ושמענו -

נ"ל שיראת הוראה קיימת אצל רבנים גדולים

אך בכ"ז, אם כך הלך המחשבה- העניין מיצה את עצמו

בהצלחה

איני יודע האם עליהם ניתן/כדאי להחיל "תוכו אכל קליפתו זרק"

ב. לולי שהאתר איטי, הייתי עובר קצת על תכנים-

אבל נראה שהכותבים הם הורים צעירים שעושים ניסויים בילדיהם

תוך צירוף אוקימתות מכאן ומשם

"בניין ילדים סתירה"

זה מאד פואטי, ולפעמים נכון, ש"הילדים רכים", "המורה מפחידה ומאיימת",

למעשה- 

על טעם ועל ריח אין להתווכח

אישית אני מכיר זוג "טבעי" ממש, שהרווחה לקחה להם את הילדים,

הם כנראה אפי' לא מבינים מה עובר עליהם

יש יופי, ולפעמים אמת, להיות "העברי"- כולם שם ואני פה

אבל יש לנתב למקומות הנכונים ולפרופורציות

נק' נוספת-

ד' נתן את הטבע- איך אפשר להעיז להפוך גולם על יוצרו?

להזכיר למי שרוצה להיות טבעי- ולא לשים בראש מעייניו את בורא הטבע-

כמה דברים טבעיים:

ניאוף

גזל

עבודה זרה

רצח

מי שירצה, יוכל גם להחיל על הנ"ל מערכת חוקים של ממש,

אם ירצה- יקרא לזה דת

יש שם דיונים בנושאים שברומו של עולם, בקלילות מקלדת ובחוסר אחריות-

נראה לי=אני עושה.

עוד שנה אתחרט=אעשה שונה.

קיצורו של דבר: אני אני אני

דווקא המשתתפים המשמעותיים ביותר באתר (כולל בעלי האתר) הם הורים ותיקים מאוד, וחלקם סבים לנכדים.

יש באתר הזה אנשים שלכולנו יש הרבה מאוד מה ללמוד בנושאי חינוך. גם אם הם לא שומרי תורה ומצוות.

ודעות של הורים וגם רקע שלהם משפיע. ברור שיש הרבה חילונים וגם גויים שמצליחים בחינוך ומנגד יש תלמידי חכמים ומחנכים שהם לא. אותו דבר גם בשלום בית ובכל תחום בעצם.

אבל אם גישה הכללית של רב המשתמשים באתר היא לא מיהדות ולפעמים נוגדת אותה אז עדיף להתרחק מזה. 

לדעתי טבעונות מחליפה לחלק מהחילונים את הדת. פשוט רואים את זה. יש כללים, יש עקרונות וממלאים אותם באדיקות אפילו.

אני למדתי ממנו די הרבה, אף על פי שהוא מלא בדברים שבעיני הם הזויים.

לאנשי החינוך הביתי יש הרבה מאוד תובנות חשובות בנושאי חינוך ילדים דווקא בגלל שהם כל היום עם הילדים.

לא בא לי "להכיל" את זה . דווקא בתור חילונית. 

א. בראש ובראשונה- האם יש משפחות חינוך ביתי דתיות באזור שלכם- כדי שתוכלי לספק לה את המימד החברתי, שהוא הולך ותופס חשיבות גדולה בגילאי בית הספר. בדרך כלל- משפחות חינוך ביתי מארגנות מפגשים כמה פעמים בשבוע.

לא כדאי שהיא תהיה רק בבית איתך כל הזמן.

ב. כדאי לך לחשוב היטב האם את בנויה לזה- האם יש לך מספיק מוכנות וסבלנות לזה? ילדה כל הזמן בבית, צריך להקדיש לה זמן ללמד קריאה, חשבון- כי בסך הכל את לא רוצה שהיא לא תהיה ברמה של בני גילה. ובכלל- אולי את צריכה בקרים לעצמך.

אם שני הנושאים האלה מסתדרים לך- אז אולי באמת תשקלי. והכי גרוע? אם תראי שזה לא הולך- אז תשלחי אותה לבית הספר.

אגב- לגבי זה שהבי"ס לא תורני. זה מאוד תלוי בגישה שלכם. היא יכולה ללכת לשם בתחושה של שליחות ואז היא יותר משפיעה ממושפעת. (ע"ע ילדים של שליחי חב"ד בכל מיני מקומות הזויים בעולם).

ובגיל 10-12 נשלחים למשפחה בארץ או במקום אחר שיש קהילה של חב''ד ומוסדות חינוך מתאימים

הילדים למדו בבי"ס יהודי. וידעו מי הם ומיהם החברים.

ומעדיפים חינוך ביתי. ודי מקפידים שילדים לא יחשפו יותר מדיי לכל מיני דברים. אבל יכול להיות שאחותך בגישה אחרת.

זה תלוי כמובן מה סגנון של בית ספר ומי מנהל אותו ומי לומד שם

בבית ספר יש שיעורים בהמון תחומים.

טבע וגיאוגרפיה ותורה וציור וזמרה..

אמורים להשלים את הכל, לא רק חשבון וקריאה.

ואנ י לא מבינה איך אפשר.

אמנם החומר לא קשה, אבל מורה שמכינה שיעורים בתחום מסוים יכולה להרחיב, להביא דוגמאות ודברים מעניינים מעבר למה שבספרי הלימוד.

אמא עסוקה - איך תעשה את כל זה? בכל המקצועות?

זה סתם משהו שאני לא מבינה.

ומעבר לזה, מסכימה שזה פחות טוב לילדים.

להיות יוצא דופן לילד זה ליצור לו בעיה.

גם אם יש לידו עם ילדים כאלה, עדיין מדי פעם יוצאים לעולם הגדול (או פוגשים בני דודים בשמחה משפחתית..) והילד יהיה שונה. בית ספר זאת חוויה שמעצבת לנו את הילדות. גם אם יש לנו הרבה ביקורת (והרי תמיד תהיה) נראה לי חשוב להיות עם כולם.

נזכרתי ב"אבא ארך רגליים" על היתומה היצאה לקולג', וגילתה כמה ידע חסר לה. ידע כללי שלנערות שגדלו כמו כולן ולא בבית יתומות, היה אותו באופן טבעי.

אז כמובן בלי שום קשר לבית יתומות, גם ילד שגדל בחינוך ביתי עלולים להיות חסרים לו מושגים שהם די בסיסיים למי שנמצא ביבת ספר עם עוד הרבה ילדים ומורות מנוסות.

אני יכולה לענות לך ממה שהיה אצלנו.

בגדול, בתקופה שהיינו בחינוך ביתי הילדים למדו הרבה, הרבה, ה-ר-ב-ה יותר משהם לומדים בתקופה מקבילה בבית ספר. בכלל אין מה להשוות. בגלל כל מיני אפשרויות למידה שפתוחות בפניהם בבית ולא בבית ספר (הוראה מובנית הייתה חלק קטן מאוד מהעניין, זה לא שישבתי ולימדתי אותם באינטנסיביות, ממש לא).

מבחינת מה הם למדו, היה מגוון. יש דברים שלמדו גם בכיתה שלהם באותו זמן, ויש דברים שבכיתות גבוהות יותר, ויש דברים שבני גילם בכל מיני בתי ספר לומדים אבל ספציפית בבית ספר שממנו הם באו לא למדו, ויש דברים שלא נכללים בתוכנית לימודים של אף כיתה ואף בית ספר. ובהחלט היו דברים שבכיתה שלהם למדו והם לא.

מה קרה כשחזרו לכיתה?

# ברוב מקצועות הלימודים היה להם ב"ה ידע מתקדם מאוד, ולא הייתה שום בעיה - להפך.

# היו דברים שהחברים שלהם למדו לפני כן והם לא, וזה לא הטריד אף אחד. כמו תלמיד שמגיע מבית ספר אחר - הרי בכל בית ספר יש תוכנית לימודים שונה קצת, ואם בשנה הקודמת היו לכיתה שלו המון שיעורים בדגש סביבתי ובבית הספר הקודם שלו לא שמו דגש על זה אלא על מוזיקה זה לא נתפס כמשהו שצריך להשלים.

# לאחד הילדים היה מקצוע אחד שבו נוצר לו פער שכן היה משמעותי כשחזר, והפריע להשתלבות שלו באותו מקצוע. זה דבר שהייתי מוטרדת ממנו כל זמן שהיינו בחינוך הביתי, וניסיתי להשפיע עליו שילמד אותו, אבל הוא ממש לא התעניין וזה לא עלה יפה. כשהוא חזר לבית הספר ונוכח לראות שהחומר הזה חסר לו, שהוא בפיגור, זה נתן לו דחיפה גדולה והמון מוטיבציה להזיע כמה שצריך ולסגור את הפער. הוא יושב איתי על זה כארבע פעמים בשבוע, חצי שעה כשהאחים שלו ישנים, לרוב נהנה מאוד, ולומד בקצב טיל. כי הוא חדור נחישות להתקדם ולהשתוות לכיתה שלו (ולעבור אותם...)

לפסקה השנייה שלך לא מתייחסת הפעם, הארכתי מספיק גם ככה...

מבחינה פרקטית, לצערי כל המערכת בנויה כך שלהורים לא מתאפשר לחנך את ילדים בביתם

בגדול - בית הספר נותן השכלה ועוד טיפה חינוך.

עיקר החינוך בבית.

המינוח שגוי.

כמה זמן אימא שיש לה תינוק יכולה כבר ללמד ילדים בגיל בית ספר

ואם יש כמה ילדים נגיד בני שש, תשע ואחד עשרה אז כל אחד צריך ללמוד משהו אחר

האמת שמכיתה ו' רב האמהות כבר לא זוכרות חלק ניכר ממה שלמדו אם זה לא היה בשימוש ויש דברים חדשים או מיומנויות חדשות שילד צריך ואימא לא צריכה ולא יודעת

וחוץ מזה כשאתה נמצא עם מישהו תמיד בלי הפסקה יום ולילה במשך תקופה ארוכה אז זה יכול להגיע למצב שאתה לא יכול יותר לראות אותו בכלל

ילדים דורשים כוחות נפש והורים צריכים הפסקות מהם

אז בסוף ילד יסתובב ברחוב או ישקע במחשב

ילד גם צריך חברה, וזה שהורים התחברו דווקא עם משפחה א' זה לא אומר שילד יתחבר עם ילדים שלהם

לכל אחד אופי שונה וילדים לא חייבים להיות דווקא חברים של ילדים של חברים שלנו

ובבית ספר יש אפשרות כזאת

וגם לעשות את הילד שונה מהסביבה עושה לו טראומות

אני מניחה שאם הרצון הוא ללמד את הילד בבית את כל מה שמלמדים בבי"ס- אז זה די מטורף.

אבל אם הרצון הוא ללמד את הילד בקצב אחר מהקצב של משרד החינוך, או לחילופין לאפשר לו ללמוד תחומים אחרים שמענינים אותו- אז זה הרבה יותר אפשרי, ועדיין זה דורש.

היתרון העיקרי של בית הספר- זה אכן החברה.

מה שלומדים שם- יתרון משני בעיני. אם זה היה תלוי בי הייתי משנה קצת את המערכת...מרגיעה עם חשבון, מוסיפה גינון ותפירה לבנות, וקצת נגרות לבנים, ועוד כמה שינויים כאלה...

אבל בישראל 

בעצם אחרי צהריים אפשר לצאת לגינה ולטפס על העצים ולקפוץ בשלולית.

ותמיד מעירים לי כשילדים שלי עושים את זה.

הפריע לי שילד בסרטון טיפס עד לענפים דקים וזה כבר מסוכן. נגיד הוא חס וחלילה היה נופל. אז? האם מחנך יודע מה עושים במקרה כזה? וגם אם כן זה יכול להיגמר רע מאוד

או רביצה במים בחורף. שם אקלים קצת שונה. אחרי טיול כזה צריך להחליף ליבש דחוף אם נעליים לא החזיקו ונכנס מים. או ילד נכנס עמוק לתוך המים.

גם מגלשה גבוהה טובה לטיפוס לא פחות מעץ. 

בעיקרון את יכולה לקחת ילדה החוצה בשלג ובגשם או לטבע והיא תקבל את כל זה

יותר הפקרות. לא מלמדים אותם לעשות את זה נכון.

חוץ מזה שכל הסירטון הוא על ילדי גן.

זה מה שאני הייתי רוצה

בעיות של שיכורים ומתאבדים זה מן הסתם מחוסר ערכים ואמונה. בעולם חילוני מערבי שהכל טוב אין בעצם לאן לשאוב ואין בשביל מה. בן אדם צריך יעדים לשיפור תמידי. ובעבודת מידות זה בעצם עבודה אין-סופית - תמיד יש לאן לשאוב.

אבל המון נקודות חשובות שכדאי ליישם. 

גם נותנים לילד הרבה זמן בחוץ. בארץ אנשים בקושי יוצאים - בקיץ חם, בחורף קר. 

מורים שמים לב לכל אחד וסוגרים פערים - מאוד חשוב

כל מיני שיעורים שצריך לחשוב ולבצע משימות קשות אבל בלי לחץ - ממש טוב

בתיכון כבר לומדים מקצוע - אז ילד בגיל 18 יוכל להסתדר לבד וזה גם מעצים אותו, הוא לא בן 10 שיושב ולומד משהו לא מעשי ובטח גם מעצים את הנוער ומוריד בעיות של גיל התבגרות

ואהבתי שלא סתם נותנים נוסחה אלא מסבירים מה יש מאחוריה

גם מעמד מורים ותנאים שלהם. אבל בארץ אי-אפשר לבחור רק טובים כי יש לנו ברוך ה' יותר ילדים וצריך הרבה מורים.

אני הייתי גם מקצרת שנות לימוד עד גיל 15. ואז שילמדו או מקצוע או ירכשו השכלה גבוהה . 

בשביל לקבל אישור לחינוך ביתי דרוש שנים ארוכות..

בבית ספר דווקא הצורך בחנוך ביתי גדול יותר

מכיוון שבבית ספר אין התייחסות לפרט, לילד, לתכונותיו וכשרונותיו. כולם שווים מבחינת היכולות+- ולכן כולם צריכים להגיע לאותו יעד.

כשהוא בבית ההתקדמות היא לפי יכולתו, תוך התייחסות לכוחותיו

ובגיל קטן יותר- בוודאי, מה השאלה...

למה שהילד יתחנך על ידי אמא שלא שלו? 

לחנוך ביתי צריך:

א. משאבים כלכליים

ב. תוכניות לימודים ברורות ומסודרות

ג. חברה, וגם לזה יש שלל פתרונות טובים ומגוונים..

אני שקלתי את זה די הרבה זמן (הגדול בן 3, אני חושבת  מראש והגעתי למסקנה שלא. למה?

א. אני צריכה לעבוד- בשביל שיכנס כסף. כדי לחיות ברמת חיים שאני רוצה לתת לילדים שלי. לא שאהיה עשירה אבל כן רוצה לתת להם חוגים ועוד.
ב. אני צריכה לצאת- כיף לי להיות עם הילדים שבוע או חודש. באיזזשהו שלב אני אצטרך קצת נחת לעצמי.
ג. לבנים שלי לא מתאים. הם כרגע במסגרת (מעולה) ומתים על זה. להיות בבית בלי חברים? הם יתבאסו.

ד. אני יכולה ללמד אותם בהרבה נושאים- חשבון ואנגלית ועברית וכימיה וביולוגיה ועוד המון. לא חושבת שאסתדר עם הלימודים ה"דתיים". אני רוצה שהילדים שלי ילמדו גמרא ואני לא אוכל ללמד אותם. תנך וכו- יהיה לי קשה ללמד הכל.

ה. הכי חשוב- הבעל לא תומך.. זה מפחיד אותו מבחינה חברתית.

מה שאני כן עושה- אני מחפשת בית ספר כמו שטאני מעוניינת. כרגע מצאתי את לשון לימודים בעפרה- תבדקו את זה. הוא בדיוק מה שאני מחפשת (רק באיזור אחר). ממשיכה לחפש עוד בתי ספר באיזורים אחרים...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות