בבקשה לא להעלות לכותרות תודה
מבקשת את דעתכם- בנושא מהותי מאוד- שלום בית.
כרגע אני במצב של בירור פנימי שלי אם טוב לי להמשיך בחיי הזוגיות שלי עם בעלי שיחיה.
בעקבות כמה שרשורים לאחרונה עלה לי למודעות העניין של אלימות מילולית.
אני מבקשת שרק מי שיש לו נסיון או חוות דעת שקולה יגיב, בעיניי זה ממש לא צחוק לפרק ככה נישואין, מצד שני חשוב ככ לחיות טוב ולא לסבול.
אקדים ואומר קצת קצת רקע שאני אדם רגיש ועדין מאוד, ויש לכך גם סיבות וזה משתפר ב"ה אבל זה האופי שלי.
עוד קצת עליי- אני טובה, לפעמים טובה מדי, מסוגלת להתייחס יפה מדי אל מי שפוגע בי. ולא רק מסוגלת זה פשוט קורה וגם על זה אני עובדת.
יש לי חסרונות אבל בסהכ אני אישה מאוד טובה ומעניקה יחס טוב וחם לסובבים אותי וכמובן לבעלי היקר.
כשאני כותבת עליו נהיות לי דמעות, כי אני כבר לא יודעת כמה הוא יקר לי.
למרות שהוא באמת יקר אצלי מאוד בתקופה האחרונה התחלתי להיות במודעות רבה יותר לעצמי, ולתת לתחושות שלי מקום- דבר שלא עשיתי בעבר ולא ייחסתי חשיבות.
האמת שבכלל התחתנתי איתו לא ממקום של אהבה והתאהבות אלא לא האמנתי בטוב שלי וככ התרגשתי שמישהו מתייחס אליי ומקשיב לי, הרגשתי פתאום משמעותית.
היו סימנים אדומים לפני החתונה ולא ייחסתי להם חשיבות אעפ שבשכל ידעתי שזו נורה.
היו לו התפרצויות זעם עם הוריו. הוא אמנם לא זוכר אך אני כן.
כשהיינו נוסעים ברכב הרגשתי שהמבט שלו קצת קשוח מדיי . אבל לא ייחסתי לכך חשיבות.
לאחר החתונה היו לו התפרצויות זעם איומות פעמיים טילטל את הרכב כשנסענו וצרח עליי כמו משוגע ואיים עליי לא פיזית אלא מילולית בדברים שקשים לי רגשית ( תפס את הנקודות החלשות שלי ואיים לא במכות אלא בדברים אישיים שלי )
מאז עברו עלינו כמה שנים, הוא נבהל מעצמו מאותו מקרה ונשבע לעצמו שזה לא יקרה לעולם ובאמת ייאמר לזכותו זה לא קרה ואם יש חשש שזה יקרה אנחנו עוצרים את הרכב בצד ומתחלפים.
מה שלא קרה- זה שיש את זה כל הזמן "בקטנה".
אני אתאר את זה מהצד שלי- את התחושות שעולות לי: *אנרגיה לא טובה שנושבת ממנו בעיקר בזמנים שהוא עובד קשה.
*חשש ממנו.
*לא אוהבת לחשוב שהוא חוזר הבייתה
*שמחה שהוא הולך לעבודה
*בזמן האחרון כשאני לידו לא טוב לי.
*מרגישה שבעקבות כל זה אני מתחילה לפזול לצדדים . אני יודעת שזה רע אבל אני מקשרת את זה שזה לא טוב לי בחיי הנישואין שלנו.
אני מרגישה שהוא מבקר אותי וכועס המון וחסר סבלנות.
לפני כמה זמן הוא הרים עליי את הקול בסופר, ולא הרשה לי לקנות משהו ששוויו היה 2 שקל. והשפיל אותי.
זה היה לי מאוד קשה ההשפלה הזו, והרגשתי שפשוט יורד לי כל הכבוד שרחשתי אליו.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחשבת מסלול חדש.
מצד אחד לא רוצה להכנס לסטטוס אחר וטוב לי להיות נשואה.
מצד שני לא יודעת מה נכון לי.
יש לנו זמנים טובים ביחד.
הוא מבין ומכיר אותי נהדר.
אבל יש לו את התכונות של כעס ביקורת וחוסר סבלנות שזה ממש יכול להיות הרבה פעמים. לאחרונה עשיתי לו שיחה שבעקבותיה הוא השתפר פלאים וזה החזיק מעמד שבוע.
עכשיו זה שוב חזר ללופ הזה ואני מתחילה לחשוב- רגע, הוא בעצם אומר שהוא עובד על זה אבל בתכלס זה ממשיך לקרות שוב ושוב ומתגברת לי התחושה הזאת שאני לא רוצה לחיות כך.
בזמנים שהכעס עולה ומתפרץ מתחת לפני השטח הוא מסוגל לומר לי משפטים כמו "אני לא אוהב אותך" "אני לא רוצה לחיות איתך" "אני מצטער שהשקעתי וקניתי לך כך וכך ובזבזתי עלייך כסף" וזה יכול לקרות הרבה. אחכ הוא לא זוכר את מה שהוא אמר.
אציין שהוא באמת משקיע בי וקונה לי דברים רבים. אמנם לא ארמונות זהב אבל יותר ממה שיש לו הוא נותן לי.
באמת משקיע ונותן בקלות.
עדיין אני מדברת על הפן הרגשי, הבינאישי שביננו.
כן, אני יודעת שהכי טוב ללכת לייעוץ פשוט בינתיים הוא לא מוכן להוציא על זה כסף כבר כמה שנים ואני בינתיים חיה עם התחושות הללו.
חוץ מזה שהוא יורד ויורד בעיניי גם ההערכה שלי כלפיו וגם המראה החיצוני וההתנהגות שלו כבר אינה מושכת אותי בלשון המעטה ועדיין אני מוכנה להשקיע את כל כולי כדי שתהיה לנו זוגיות טובה, זה הכי חשוב לי.
אני מוצאת את עצמי בוחרת מחדש.
בוחרת אם לחיות עם הבעל היקר שישן לצדי, שהשקיע את כל כולו ועבד היום קשה להביא לנו פרנסה ואוכל ובית וכל מה שצריך ואף יותר.
וברור לי שאמשיך. כעת ברור לי שכן.
אבל איך? איך נמשיך כך? הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ והוא אינו אוהב שאני מקבלת טיפול וכועס אחכ שהוא מממן.
תודה על ההקשבה והמקום לפרוק.
אשמח לתגובות שקולות תודה !
מבקשת את דעתכם- בנושא מהותי מאוד- שלום בית.
כרגע אני במצב של בירור פנימי שלי אם טוב לי להמשיך בחיי הזוגיות שלי עם בעלי שיחיה.
בעקבות כמה שרשורים לאחרונה עלה לי למודעות העניין של אלימות מילולית.
אני מבקשת שרק מי שיש לו נסיון או חוות דעת שקולה יגיב, בעיניי זה ממש לא צחוק לפרק ככה נישואין, מצד שני חשוב ככ לחיות טוב ולא לסבול.
אקדים ואומר קצת קצת רקע שאני אדם רגיש ועדין מאוד, ויש לכך גם סיבות וזה משתפר ב"ה אבל זה האופי שלי.
עוד קצת עליי- אני טובה, לפעמים טובה מדי, מסוגלת להתייחס יפה מדי אל מי שפוגע בי. ולא רק מסוגלת זה פשוט קורה וגם על זה אני עובדת.
יש לי חסרונות אבל בסהכ אני אישה מאוד טובה ומעניקה יחס טוב וחם לסובבים אותי וכמובן לבעלי היקר.
כשאני כותבת עליו נהיות לי דמעות, כי אני כבר לא יודעת כמה הוא יקר לי.
למרות שהוא באמת יקר אצלי מאוד בתקופה האחרונה התחלתי להיות במודעות רבה יותר לעצמי, ולתת לתחושות שלי מקום- דבר שלא עשיתי בעבר ולא ייחסתי חשיבות.
האמת שבכלל התחתנתי איתו לא ממקום של אהבה והתאהבות אלא לא האמנתי בטוב שלי וככ התרגשתי שמישהו מתייחס אליי ומקשיב לי, הרגשתי פתאום משמעותית.
היו סימנים אדומים לפני החתונה ולא ייחסתי להם חשיבות אעפ שבשכל ידעתי שזו נורה.
היו לו התפרצויות זעם עם הוריו. הוא אמנם לא זוכר אך אני כן.
כשהיינו נוסעים ברכב הרגשתי שהמבט שלו קצת קשוח מדיי . אבל לא ייחסתי לכך חשיבות.
לאחר החתונה היו לו התפרצויות זעם איומות פעמיים טילטל את הרכב כשנסענו וצרח עליי כמו משוגע ואיים עליי לא פיזית אלא מילולית בדברים שקשים לי רגשית ( תפס את הנקודות החלשות שלי ואיים לא במכות אלא בדברים אישיים שלי )
מאז עברו עלינו כמה שנים, הוא נבהל מעצמו מאותו מקרה ונשבע לעצמו שזה לא יקרה לעולם ובאמת ייאמר לזכותו זה לא קרה ואם יש חשש שזה יקרה אנחנו עוצרים את הרכב בצד ומתחלפים.
מה שלא קרה- זה שיש את זה כל הזמן "בקטנה".
אני אתאר את זה מהצד שלי- את התחושות שעולות לי: *אנרגיה לא טובה שנושבת ממנו בעיקר בזמנים שהוא עובד קשה.
*חשש ממנו.
*לא אוהבת לחשוב שהוא חוזר הבייתה
*שמחה שהוא הולך לעבודה
*בזמן האחרון כשאני לידו לא טוב לי.
*מרגישה שבעקבות כל זה אני מתחילה לפזול לצדדים . אני יודעת שזה רע אבל אני מקשרת את זה שזה לא טוב לי בחיי הנישואין שלנו.
אני מרגישה שהוא מבקר אותי וכועס המון וחסר סבלנות.
לפני כמה זמן הוא הרים עליי את הקול בסופר, ולא הרשה לי לקנות משהו ששוויו היה 2 שקל. והשפיל אותי.
זה היה לי מאוד קשה ההשפלה הזו, והרגשתי שפשוט יורד לי כל הכבוד שרחשתי אליו.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחשבת מסלול חדש.
מצד אחד לא רוצה להכנס לסטטוס אחר וטוב לי להיות נשואה.
מצד שני לא יודעת מה נכון לי.
יש לנו זמנים טובים ביחד.
הוא מבין ומכיר אותי נהדר.
אבל יש לו את התכונות של כעס ביקורת וחוסר סבלנות שזה ממש יכול להיות הרבה פעמים. לאחרונה עשיתי לו שיחה שבעקבותיה הוא השתפר פלאים וזה החזיק מעמד שבוע.
עכשיו זה שוב חזר ללופ הזה ואני מתחילה לחשוב- רגע, הוא בעצם אומר שהוא עובד על זה אבל בתכלס זה ממשיך לקרות שוב ושוב ומתגברת לי התחושה הזאת שאני לא רוצה לחיות כך.
בזמנים שהכעס עולה ומתפרץ מתחת לפני השטח הוא מסוגל לומר לי משפטים כמו "אני לא אוהב אותך" "אני לא רוצה לחיות איתך" "אני מצטער שהשקעתי וקניתי לך כך וכך ובזבזתי עלייך כסף" וזה יכול לקרות הרבה. אחכ הוא לא זוכר את מה שהוא אמר.
אציין שהוא באמת משקיע בי וקונה לי דברים רבים. אמנם לא ארמונות זהב אבל יותר ממה שיש לו הוא נותן לי.
באמת משקיע ונותן בקלות.
עדיין אני מדברת על הפן הרגשי, הבינאישי שביננו.
כן, אני יודעת שהכי טוב ללכת לייעוץ פשוט בינתיים הוא לא מוכן להוציא על זה כסף כבר כמה שנים ואני בינתיים חיה עם התחושות הללו.
חוץ מזה שהוא יורד ויורד בעיניי גם ההערכה שלי כלפיו וגם המראה החיצוני וההתנהגות שלו כבר אינה מושכת אותי בלשון המעטה ועדיין אני מוכנה להשקיע את כל כולי כדי שתהיה לנו זוגיות טובה, זה הכי חשוב לי.
אני מוצאת את עצמי בוחרת מחדש.
בוחרת אם לחיות עם הבעל היקר שישן לצדי, שהשקיע את כל כולו ועבד היום קשה להביא לנו פרנסה ואוכל ובית וכל מה שצריך ואף יותר.
וברור לי שאמשיך. כעת ברור לי שכן.
אבל איך? איך נמשיך כך? הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ והוא אינו אוהב שאני מקבלת טיפול וכועס אחכ שהוא מממן.
תודה על ההקשבה והמקום לפרוק.
אשמח לתגובות שקולות תודה !
