ולחלק פטורים למי שלא יעיל למערכת.

סתם דוגמא:בעבר חרדים התגייסו לטירונות 3 שבועות וחזרו רק למילואים - שמירות ואימונים..

כמובן שמידי פעם לקרוא לאימונים ולמילואים

אבל זה עדיין חסכוני ומקצועני

ויכמ"ל...

מן הסתם כתבתי על זה באחת מאלף הפעמים שהשאלה הזו נשאלה כאן

לא בכדי כל המלחמות בתנ"ך התבססו על גיוס חובה

יש משהו במסירות נפש לאומית שיכול לגבש עם באופן נהדר ופלאי

כל המלחמות בתנ"ך התבססו על גיוס חובה? 

היתה מלחמה אחת בדיוק שבה שאול כפה באיומים על העם להתגייס. במלחמות אחרות, למיטב ידיעתי, אין לנו ידיעה אם מדובר בגיוס חובה או במערך מתנדבים. 

היתה ציפייה שכל השבטים ישתתפו. ציפייה לא ריאלית, אבל לא משנה. 

אצל גדעון במפורש לא היתה ציפייה כזאת, כך שבטח שא"א לומר כך על כל מלחמות ישראל בתנ"ך. 

למיטב זכרוני המלך שהשמיע "את כל יהודה אין נקי" חטף על כך ביקורת קשה מחז"ל. 

בתקופת דבורה וגדעון זה ודאי לא היה אפשרי.

למעשה רק מלך יכל לכפות גיוס חובה, ובאמת זה הצעד הראשון שעשה שאול, מיד לאחר שנבחר.

כאמור - היה צריך נציגות מכל שבט (או מכל עיר במקרה של המלחמה נגד יבש גלעד). לא שכולם יבואו. 

כך גם במלחמה נגד מדין בתורה. 

במלחמת מצווה יש מצווה לכל אחת ואחד להתגייס, אפילו חתן מחופתו (שבזמן רגיל לא אמור להתגייס)

לגבי מלחמת מדין - 1000 משבט (ראה במדבר לא, ד-ו), לגבי מלחמת יבש גלעד - 12,000 בסה"כ (כשלמלחמה מול גבעה התגייסו הרבה יותר; ראה שופטים כא, י). 

כן ראה דברי העם במלחמה נגד גבעה: "ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם" (שופטים כ, י). זה כבר עניין של הסברה: לא ייתכן שכולם התגייסו לצבא, כי היה צריך להאכיל את החיילים, וגם את מי שנשאר בבית. 

כן, המשק צריך להמשיך לעבוד כשיש מלחמה. גיוס כללי זה לא אופציה. 

שאול החזיק איתו 3000 אנשים במלחמתו מול פלשתים, "ויתר העם שלח איש לאהליו" (שמואל א יג, ב). 

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. הן פזורות לרוב לאורך המקרא. כאמור, פסוקים מפורשים. 

כמובן כל מלך יכול להחליט לצמצם את חובת הגיוס לX חיילים מכל עיר או משפחה או לחייב גיוס רק לחיילים ברמת כושר/וותק/אומץ כרצונו - 

זה עדיין נקרא גיוס חובה ולא צבא שכיר וכיו"ב.

א. ברור שהצבא צריך להיות מקצועי. וברור שצריך לשלם לחיילים. 

ב. השאלה היתה אם צריך צבא בגודל שלו היום או משהו מצומצם יותר וכביכול יותר מקצועי. אתה ענית שהאידיאל הוא שכולם יצאו למלחמה ויתגבשו כעם. אם לשאול היו רק 3000 לוחמים, סימן שהוא לפחות לא ראה את תפקיד הצבא שלו כגיבוש העם במסירות נפש נגד אויביו. מודל מספיק טוב בעיניי. 

דיון היפותתי לחלוטין, בכל מקרה

כל ממשל מחליט מי לגייס ומי לא

מלך אחד צריך 100% מהגברים הבריאים בגילאים המתאימים, ומלך אחר צריך רק 60%. זו לא הנקודה.

שניהם צריכים את החיילים הנחוצים שלהם ומגייסים אותם בכפיה, לא בעזרת הבטחות לתשלום כמו שכירי חרב.

אין לי מטרה 'לצאת צודק'. יש לי מטרה להבין את דבריך. 

אני הבנתי במושג 'גיוס חובה' שהכוונה לגיוס כללי חובה (כמו שקורה היום במדינת ישראל). אני לא רואה היכן יש 'גיוס חובה' במלחמות ישראל שבתנ"ך (שוב, מלבד במלחמה אחת שבה שאול איים על כל מי שלא יגיע - שינתחו את כל הבקר שלו והוא לא יוכל להתפרנס). ממילא המסקנה היא שהיה גיוס מצומצם, של חיילי עילית שאומנו להיות לוחמים מצטיינים, כשכל השאר נמצאים בעורף - שזו ההצעה שהועלתה לגבי צה"ל. 

אני הבנתי שאתה טענת שחלילה מלהפוך את צה"ל למודל הזה, וכראיה הבאת שכך גם היה בתקופה המקראית: מסירות נפש כללית שגם גיבשה את העם. אז אם לא הבנתי נכון - תסביר לי היכן טעיתי בהבנת דבריך. 

תודה. 

אולי כדאי לארגן את זה אחרת. שכולם יעשו טירונות ומי שלא צריך אותו ישתחרר ישר אחרי טירונות. לבטל כל תפקיד שלא קשור ללחימה - גלי צה''ל, חיל החינוך, כל מיני תפקידי בידור. 

אני חושבת שצבא מקצועי פשוט לא יעמוד באתגרים.  קודם כל זה מאוד מסוכן וגם ממש לא מעניין לעמוד במחסום ולעשות המון שמירות. לא נראה שמישהו ירצה לעסוק בזה. חוץ מארצות הברית אין מדינה שמשלבת צבא באמת חזק בלי גיוס צבאי חובה. ארצות הברית היא מדינה ענקית עם אוכלוסייה גדולה אז מן הסתם גם צבא מקצועי במדינה כזאת הוא יחסית גדול. אבל אין להם שום איום קיומי ואין להם מלחמה עם מדינות גובלות אתם. אנחנו מדינה קטנה וצבא מקצועי מן הסתם יהיה מאוד קטן. במקרה כזה כמו באגדה ישנה מצב יכול להשתנות בן רגע וכמה מדינות ערביות יוכלו לתקוף בהפתעה עם כמות גדולה של כוחות. אם מדינת ישראל לא תספיק לגייס כוחות ממש מהר או להשתמש במשהו אחר שיעצור אותם אז יכולה להיות בעיה רצינית כי אין לנו עורף פה. לא רק איכות גם כמות חשובה

מקסימום אפשר לבטל גיוס חובה של נשים . 

http://mida.org.il/2016/03/14/%D7%A6%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A8%D7%98-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/

הביטוי האינטרנטי "אני רק אניח את זה כאן" נוגע במקור למקרים שבהם הסתירה למה שנאמר קודם (או ההכרעה בעניין) היא ממש בלתי-ניתנת להחמצה. דוגמא דמיונית: מישהו טוען שאמנים הם אנשים פתוחים, מסבירי פנים ופלורליסטים מושבעים. מישהו אחר עונה לו "אני רק אניח את זה כאן", ומספק קישור לוידאו של נאום גרבוז בכיכר עם הנאצות וההתקפות על מגזרים שלא באים לו בטוב.

אבל כאן זה הרי לחלוטין לא מתאים (ולכן או שאתה אומר את זה באירוניה סופר-מושחזת ובשנינות כמעט בלתי-סבירה כלפי המשמעות המקורית של הביטוי, או שאתה לגמרי טועה בשימוש בו): בקישור שהבאת יש טור דעה, שבו-במקום ו"על אתר" (אם מותר לי לנסות להיות שנון לרגע) הגיבו לו אנשים רבים והראו פירכות (שלדעתי אפילו לא מתחילות להראות עד כמה הוא רחוק שם מהאמת). יש שם דיון בדבריו של ד"ר הנקין, שאף הגיב ובסופו של דבר הודה בעצם לדעת מבקריו. הדיון שם מסתיים בלא-כלום.

אין תימוכין לטענותיו של ד"ר הנקין, שלדעתי מבסס את מאמרו על הנחות יסוד שגויות לחלוטין, ואף מתעלם משאלות קריטיות לדיון בנושאי כלכלה, חברה ומשפט. יש להתמקד לדעתי בעובדה בוטה אחת, והיא שאין שום סיכוי שגיוס החובה הלא-שיוויוני בישראל ייוותר על כנו לאורך זמן.

ה' ירחם עלינו עם כל החברה שבאים לצבא כדי להכילאת האוייב.

ככה מפסידים

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?