תודה רבה לך "מטרנה" (מהדרין)אנונימי (פותח)

אם יש כאן נשים מיניקות שהשרשור קשה להן, בעיקר כאלה שנמצאות בשלב שהן משקיעות את כל כולן בהנקה ומוותרות על הרבה דברים בשביל זה, אני לא ממליצה לקרוא. זה יעשה לכן לא טוב. השרשור נועד לתת לגיטימציה לתחושות של אלה שבחרו אחרת.

 

והתלבטתי אם לכתוב לא מאנונימי, אין לי בעיה עקרונית, אבל יש כאן כמה פרטים מדי מזהים מבחינתי. מן הסתם גם חלק יזהו את הניק.

 

 

 

אז כן, אני לא מניקה מבחירה. בשלושת הילדים הראשונים ניסיתי וניסיתי, תמיד זה נגמר אחרי שבועיים, שלושה, ארבעה - כשאני פצועה ומותשת. אז נכון, קיבלתי איזשהי לגיטימציה בפעם האחרונה מיועצת הנקה ידועה מאוד, שאמרה לי "את מהאחוז שלא יוכלו להניק", אבל להגיד שזה בטוח נכון? אני לא בטוחה. יכול להיות שאם הייתי "מתאבדת" על ההנקה, לוקחת מראש מגבירי חלב, מהיום הראשון גם שואבת, לא ישנה ומניקה 24 שעות ביממה, אבל גם ישנה כדי שיהיה לי חלב, אה וגם אוכלת, לוקחת מדריכת הנקה פלאית שתסביר לי איך מההתחלה לא להפצע (וכולן, ללא יוצא מן הכלל לא הצליחו בכך, ניסו להראות לי תנוחות, ותמיד הפטמה יצאה בסוף "פיתה", גם אחרי ניתוקי לשון...), מניקה עם צינורית זונדה, מפרסמת ולוקחת תרומות חלב מנשים צדקניות, וכו וכו וכו - יכול להיות שזה בסוף היה מצליח והיתה לי הנקה מצויינת עד גיל 3. יכול להיות, אך יותר סביר שהייתי מתייאשת קודם. ולא, אני לא מאמינה ב"לא משנה הכמות, העיקר האיכות". אני לא רואה טעם בלתת הנקה, להפצע, לנסות שוב ושוב תנוחה שלא מצליחה ומתסכלת גם אותו וגם אותי, ובסוף לתת מטרנה. אני לא רואה שזה מועיל במשהו...

 

לכן, הפעם, ממש מבחירה, בחרתי להניק כמה ימים ראשונים, לתת כל הזמן תוספות כדי שהתינוק באמת ישבע ולעבור למטרנה לפני שאני פצועה וכואבת. אפילו הגדלתי לעשות ובקשתי כדורים להפסקת חלב כדי שלא תהיה לי דרך חזרה (והרופאה היתה די בשוק כי זה פעם ראשונה שבקשו ממנה, תמיד מבקשים להגברת החלב, כן זו הסביבה שבה אני חיה, אבל יחסית היא היתה די נחמדה ולא חטטנית)

ולא שלא היתה דרך חזרה, אחרי כמה ימים, היו לי יסורי מצפון וכן ניסיתי להניק, מה שגרם לגודש אחר כך, שטופל בעזרת עלי כרוב במשך כמה ימים...

 

אז לספר לכן איך זה באמת בלי להניק?

זה נפלא!

ההתאוששות מהלידה היתה ממש מהירה. התינוק רגוע ונינוח (יחסית, אני לא אגיד שלא התחילו בימים האחרונים קצת כאבי בטן, אבל ממש בגבול הסביר, זה בדיוק הגיל להתחיל)

הוא ישן טוב (בעיקר בלילה, ביום די ערני, אבל כמובן אין תלונות), אוכל טוב, ואפילו יש לו זמן להשתעשע ולהשמיע קולות.

אני גם ישנה טוב, ואוכלת טוב. והעיקר, לא נמצאת בחרדות, האם אכל מספיק, האם הוציא מספיק. אני יודעת בדיוק כמה.

לכן, אני גם יודעת לקרוא אותו יותר טוב, מתי הגיוני שרעב/שעייף/כואבת הבטן/סתם רוצה פינוק על הידיים בכיף (והוא די הרבה על הידיים, אבל לשמחתי מסתפק בישיבה..)

ויש לי זמן, לילדים האחרים, שדורשים את שלהם. לתת להם תשומת לב, לשחק איתם, ללמד אותם, להנות מזה שאני בבית בחופשת לידה.

ויש לי יכולת לתכנן גם מתי לצאת, אם אני צריכה לצאת החוצה. יודעת שאחרי שאכל ארוחה טובה, יש לי לפחות שעתיים וחצי הפסקה.

וההתעסקות עם הבקבוקים היא ממש לא ביג דיל, מה גם שהתעסקות עם שאיבות, פטמות סיליקון למיניהן וכדו', היא הרבה יותר מעיקה לדעתי. וגם, זה דבר שבעלי עושה הרבה פעמים (לתת לו בקבוק - רק אני נותנת בינתיים, גם בבית החולים - נתתי רק אני ולא האחיות). ופעם זה היה הרבה יותר עסק - לתת למיניקות אחרות או לחלופין להרתיח חלב ולבשל עם תוספות כמו שעשו לפני שני דורות. אז תודה רבה לך מטרנה, את הופכת את זה לכל כך קל!

ובעיקר, כי בהאכלה עם מטרנה אני כבר ממש מנוסה, ויודעת איך צריכה להיות השגרה, אז הכל כל כך מוכר, ואני רגועה.
ונכון, זה לא בחינם, אבל התחלתי השבוע להעביר מעט שיעורים פרטיים בבית בבקרים. ממש בקטנה, אבל הם מכסים עלויות פלוס וגם זה כיף לי.. ולא הייתי פנויה לזה אם הייתי מניקה...

 

אז תגידו - משרד הבריאות אומר. הוא אומר הרבה דברים, לא לכולם אני מקשיבה, למה שנראה לי נכון ומתאים.. אני בטוחה שכולן לא עושות הכל על פי "הספר". ולא ראיתי על שלושת ילדי האחרים שהם פחות חכמים, פחות בריאים (בלי עין הרע) או פחות חמים/חברותיים/קשורים לאמא. כל אחד ואופיו, אך כולם בנורמה. אין לי מושג איך עשו את המחקרים, על איזה קבוצות ואיזה קבוצות ביקורת, רק יודעת שבינתיים, ומקווה שגם הלאה, הילדים שלי לא בסטטיסטיקה הזו.

אז תגידו - זה יותר בריא לאמא - הפעם הדימום הפסיק לי הכי מהר, בערך תוך חצי מהזמן מהפעמים הקודמות. למה? אין לי מושג.

אז תגידו - בריא מבחינת סרטן השד והרחם - גם על זה אני צריכה לדעת ולהבין את המחקרים ועד כמה הם מובהקים (באופן כללי לוקחת מחקרי סטטיסטיקות בערבון מאוד מוגבל, אלא אם כן הם ממש מובהקים). 

 

וכן, זה מתסכל שנכנסים לך לווריד בעניין ההנקה. ייסורי המצפון האלה הם כל כך מיותרים, במיוחד בשלב ההורמונים המשתוללים. והייתה כמובן האחות המעצבנת בבית החולים שהתחילה להתערב עד שבכיתי ולא יכלתי להתקרב אליה. ויש לך את הרצון שיבינו אותך, וזה כבר לא לידה ראשונה, אני יודעת מה טוב לי ולילדים שלי, אז תנו לי לבחור בעצמי ותגלו הבנה. לכן כתבתי הכל כאן.

 

וזהו. עד כאן. ארוך, אך הייתי צריכה לפרוק אחת ולתמיד.

 

איזה כיף שטוב לך אמא_מאושרת

לפי מה שכתבת בהתחלה שאני לא הייתי אמורה להמשיך ולקרוא, אבל סיקרנת אותי אז לא יכולתי להפסיק

 

מזל טוב ממי!!

 

ויש לי משהו להגיד לך,

כי זה נשמע כאילו עדיין יש לך איזשהן רגשות אשמה לגבי המטרנה

אז למרות שנשמע גם שיש לך הרבה יותר ממני נסיון בהורות- אני ארשה לעצמי להגיד את זה בכל זאת

אנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו מסוגלות לו

ולא כולן אותו דבר. 

ואם זה לא בא לך בקלות, ובאמת נשמע שנלחמת בזה בפעמים הקודמות- אז נראה שבבחירה בין ילד לאמא שפויה שנותנת מטרנה "לא עלינו" לילד לאמא מניקה מותשת וממורמרת- עשית את הבחירה הנכונה

וזאת לא רק הבחירה הנכונה בשבילך, זאת גם הבחירה הנכונה לתינוק הקטן, וגם הבחירה הנכונה לילדים שלך שעדיין צריכים את אמא, וגם הבחירה הנכונה לבעלך.

ואני מכירה כמה וכמה ילדים שגדלו על מטרנה. מפתיע- אבל הם יצאו בסדר אחרי הכל

אז תהיי בטוחה בבחירה שלך 

ומזל טוב

תודה רבהאנונימי (פותח)

ואני בטוחה בבחירה שלי, שלא תביני אחרת.

אבל תמיד יש נקודה רגישה כלשהי, בעיקר כי כשנולד לך ילד - את רוצה בשבילו את הכי טוב שבעולם.

וכשבאים המשפטים: "אני מאמינה שאם את אמא של הילד, אז את גם יכולה להניק אותו" , "הנקה היא הענקה", מדריכות ההנקה והאחיות שמשתדלות לעשות לך שטיפות מוח, ואת במצב רגיש. הדודה/הסבתא שאומרת "ואני מקווה בשבילך שהפעם תצליחי עם ההנקה" - אז כן, זה מתסכל.

 

וכשאומרים לי, איך התאוששת מהר, ואת נראית ממש טוב אחרי הלידה, ואיזה תינוק מתוק ורגוע- אני אומרת לעצמי, כן, זה בזכות זה שאני לא מניקה...

 

מכירה את זה ממקומות אחריםאמא_מאושרת

מדהים כל פעם מחדש כמה אנשים מבחוץ מרגישים נח לשפוט ולייעץ לך למרות שאין להם מושג על סיפור הרקע

ואני מאמינה שזה קורה לכולן.. אלא אם יש מישהי שחיה בכפר מבודד והיא נמצאת שם רק עם התינוק שלה

ולכולנו יש נקודות יותר רגישות ופחות רגישות שהאנשים הנחמדים האלה לוחצים עיהם

גם אותי מערערים. ואני צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב את האמת שלי ולפעול לפיה.

 

הלואי שתמיד נדע להיות נאמנות לאמת שלנו, ולקחת את מה שכל יתר העולם חושב בערבון מוגבל.

 

מזדהה ממש עם כל מילה שלך!+mp8
כל הילדים שלי גדלו נפלא עם תמ"ל.
גם שלי! סוף סוף משהו מרימה את הכפפה ומדברת על זהאנונימי (3)

ושיפסיקו להיכנס לי לוריד, כן מניקה, לא מניקה, למה לא? וכדומה

 

לפעמים בא לי לשים עלי שלט " לא מניקה מבחירה" ודי, שיפסיקו לחטט לי בחיים

עונה בתור אחת שמניקה ב"ה-אנונימי (4)

אין לכן במה להתבייש, זה ממש לא פשוט ולא תמיד שווה את זה.

כל מיל!!אנונימי (5)

תודה !!

הרגעת גם אותי ואת המצפון שלי...

אני ממש עם דמעות בעיניים...מאי הקטנה
נגעת בכל הנקודות הרגישות שלי. ועוד כאמא לילד ראשון שהכל היה חדש וקשה שבעתיים, חוסר ההצלחה בהנקה היה כל כך קשה... כולם שואלים ומצפים ומייעצים ואת פשוט לא מצליחה..
לי גם יש בעיה באחת הפטמות.. היא הפוכה, כך שהוא לא הצליח לתפוס והוא היה מתעצבן ובוכה. נעזרתי בפטמת סיליקון שהיניקה ממנה הכאיבה לי בטירוף עד כדי זוב דם.. הוא ממש ינק דם לפעמים...
זאת הייתה תקופה קשה ממש.. ואני שמחה שכתבת מה שכתבת ואיך שכתבת כי זה היה מדויק להפליא וזה קצת מחזיר לי את הביטחון העצמי..
אז באמת תודה לך..
הפותחתאנונימי (פותח)

ברור שבלידה ראשונה זה הכי קשה, אז גם הכי הרבה מתערבים לך וגם את הכי פחות בטוחה בעצמך..

את גם קצת מאמינה לסטטיסטיקות האלה, וכל פעם שהילד קצת מצונן או קצת כואבת לו הבטן, או הגננת חושבת שיש לו איזה בעיה רגשית את מאשימה את עצמך...

אז נכון, מן הסתם הנקה היא יותר בריאה (כמו שקמח מלא יותר בריא, ומשולש המזון ואוכל לא מתועש וכדו'), אבל לא בכל מחיר. ויש גם יתרונות לבחירה האחרת.

יש עניין גם להכיר ביכולות שלך, לא לחיות באשליות שדברים איכשהו יסתדרו אחרת, ולשמוח בדברים הטובים, ויש הרבה!

 

(נ.ב. כאב לי לקרוא את השרשור על מישהי שבלידה השמינית שלה, עוד כואבת את זה שהיא לא מניקה. האם היא תצליח אחרי אינספור נסיונות בילדים הקודמים וכשהיא חוזרת לבית מלא בלי עין הרע? מה הסיכוי שתצליח בילד השמיני, במיוחד שהיא יודעת שזה לא קל אצלה? אם היא אכן תצליח, אשמח לקרוא את זה ולשמוח בשמחתה, אך אם לא, היא בדיוק המקרה המתסכל שעליו אני מדברת. שהחברה וגם אנחנו בעצמנו כאמהות לא נותנות לגיטימציה לאלה שמבינות שהן לא יכולות/לא מתאים להן להניק על כל המשתמע מכך, שתמיד ישארו יסורי המצפון, וחבל... כי השבועות אחרי הלידה לא חייבים להיות מורטי עצבים כל כך ומלאים בנסיונות שלדעתי הם חסרי תכלית בסופו של דבר)

רוצה להגיב לך על איזו נקודהאנונימי (9)

לגבי מה שכתבת על האמא שמנסה שוב ושוב להניק אחרי נסיונות קודמים שלא הצליחו, וכתבת בין השאר "החברה וגם אנחנו בעצמנו כאמהות לא נותנות לגיטימציה לאלה שמבינות שהן לא יכולות/לא מתאים להן להניק על כל המשתמע מכך, שתמיד ישארו יסורי המצפון, וחבל... כי השבועות אחרי הלידה לא חייבים להיות מורטי עצבים כל כך ומלאים בנסיונות שלדעתי הם חסרי תכלית בסופו של דבר" - זה נגע לי בנקודה מאוד אישית, כי גם אני מאלה שרצו וניסו לידה אחרי לידה, ובחסדי שמים זה עבד בסופו של דבר וחלק מהילדים כבר כן הנקתי - אז אני רגישה לדיבורים על אלה שמנסות שוב ושוב, ורוצה להגיד לך שזה לא חייב להיות כמו הפרשנות שלך, לא מלחץ חברתי ולא מחוסר לגיטימציה - אצלי לפחות זה היה מין רצון חזק שעמד בפני עצמו, דבר שנורא נורא רציתי. זה לא שלא הרשיתי לעצמי לא להניק, פשוט חלמתי על הנקה... לא צריך לכאוב לך על מישהי כמוני. גם אם מבחוץ זה נראה שזה סתם בגלל לחץ חברתי, מבפנים זה לא בהכרח נראה ככה. ובשבילי למשל אני יודעת שגם הנסיונות שלא הצליחו בילדים הקודמים - לא הייתי מוותרת עליהם. לא רק כי בזכותם ובזכות הנסיון שצברתי מלידה ללידה כן הצלחתי להניק, אלא גם בפני עצמם וגם אם בסופו של דבר לא הייתי מניקה אף ילד. עדיין. כי עצם הידיעה שמבחינתי נתתי מה שאני יכולה - עזרה לי להשלים עם המציאות. כי אם הייתי יודעת שאולי כן הייתה אפשרות שלא בדקתי - זה היה משגע אותי, זה היה טורד את מנוחתי. מבינה? רק ככה נתתי לילדים שלי אמא שפויה! כשידעתי שלמרות שיש לי חלום נורא חזק והוא לא התגשם, אני יכולה להיות שלמה עם זה שהוא לא סתם חמק לי בין האצבעות. זה נתן לי רוגע ושלווה וקבלה של המציאות באהבה.

אני אומרת את זה מתוך הערכה עצומה אלייך. הייתי מעריכה אותך גם אם היית בוחרת מהרגע הראשון, מהילד הראשון, שאת לא בעניין וזהו - בעיניי זו לגמרי זכותך ומגיע לך רק כבוד על שאת יודעת מה את רוצה. (זה כמובן ממש לא מה שאת מתארת אבל אני מקצינה.) אז שלא יובן כאילו כותבת כדי לחלוק על הבחירה שלך או משהו, ממש לא. מה שבאתי להעיר זה רק על ההתייחסות שלך לאחרת, שאת לא מכירה את הסיפור שלה ולא יודעת איך היא רואה את הדברים, ומה שרואים מבחוץ הרבה פעמים לא משקף. ומאוד ייתכן שבשבילה הדבר הכי נכון והכי מחזק נפשית זה לנסות שוב ושוב ושוב. זה ישמח אותי אם תכירי בזה.

ובאותו הקשר גם ממש מעריכה את זה שהזהרת למעלה שזה לא בשביל מי שמנסה כרגע... תודה. שה' ישלח לך רק טוב. איזה כיף לילדים שלך שאת אמא שלהם.

את צודקת שיכול להיות שזה המקרה שלהאנונימי (פותח)

ובגלל זה הייתי זהירה מאוד ולא הגבתי לה בשרשור שלה, למרות שממש התחשק לי.

אני כן מנסה שלא להכניס את הדעות שלי והעולם שלי אל האחרת, בייחוד כשהיא במצב רגיש.

סתם מהתגובות שלה, זה היה נשמע גם קצת ככה, שהיא לא עד הסוף מחפשת פתרונות, אלא יותר לגיטימציה. אבל יכול להיות שגם קראתי אותה בעיניים שלי..

וגם יש לי את אחותי שכבר הזכרתי, שכן בחרה אחרת, והצליחה בחמישית והשישית באופן חלקי וגם עם לא מעט סבל אבל שלקחה אותו עם הרבה אורך רוח, ולמרות שלא הייתי בחורת כמוה, אני מבינה את המקום האמיתי ממנו זה נובע, רק שלי, זה באמת לא מתאים. אני לא מרגישה שזה תורם לא לי ולא לילדים.

 

ועכשיו אני קוראת שובאנונימי (פותח)

ורואה שיכול להיות שבאמת טעיתי. 

הלואי, והלואי שתספר שהצליחה והיתה לה חוויה מתקנת.

גם אני ניצלתי את הזמן הזה לחפש ולקרוא שובאנונימי (9)

בסופו של דבר אין לנו איך לדעת מה מסתתר מאחורי כל שאלה, ומה באמת הצורך האמיתי של מי שמתייעצת, שלא תמיד היא מביעה אותו אפילו לעצמה...

ואולי הדבר הכי קשוב ותומך שאנחנו יכולות לעשות זה לא לענות את כל מה שיש לנו להגיד (ולכל אחת יש המון... בעיקר לי...) אלא לענות בשאלה: "מה ישמח אותך? שנספר לך שזה אפשרי או שנספר לך שזה אפשרי בלי?" משהו כזה שנותן לה לגיטימציה להגיד במפורש כל אחת מהאפשרויות, ולפי זה תירתם לענות מי שבעניין... איך זה נשמע לך?

 

 

ו... חוץ מזה בינתיים קראתי גם את הפירוט הגדול יותר שכתבת באחת ההודעות למטה ומממש בכיתי איתך. חיבוק חם לך יקרה! אני כל כך כל כך מבינה ומזדהה עם מה שעברת... שתבורכי ברוב חסד ושפע מהשמים.

תודה על השיתוף!תחיה דולה

את יודעת מה נכון לך ולידלים שלך וכל מקרה לגופו.

מרגיז שאנשים נכנסים לך לשיקולים.

 

ב"ה שיש היום תחליפים טובים דיים עבור התינוקות שלנו. 

הפותחתאנונימי (פותח)

תודה שהגבת...

בתור אחת שלא התערבה בשרשור ה"דברים הטובים שבהנקה", כי גם נשים שבוחרות להניק צריכות חיזוקים והרבה, בעיקר כשקשה, היה לי חשוב להשמיע גם את הקול הזה בצורה ברורה.

כולנו צריכות חיזוקים!תחיה דולה


פעם מראש שנמאס לי לשמוע אם אני מניקהאנונימי (6)

הבאתי את הבת שלי למישהי שתשמור במשך שיעור שהייתי במכללה. וישר אמרתי היא לא יונקת- בטח את חושבת שאני גרועה. אבל זהו. היא עם בקבוק. והוא מוכן אם היא צריכה לאכןל. והייתי בטוחה שתתחיל לזרוק עלי עגבניות כמו כולם.

ופתאום

היא אמרה אני לא מתחברת להנקה. גם אצלי אוכלים מטרנה.

ואוו. הייתי בהלם.

בקיצר לא צריכים להתבייש!! מטרנה זה אחלה!!

ב"ה שהמציאו את זה!

 

כל הכבוד ותודה!קטנה67

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בתור אמא שנלחמה ונלחמת...אמא במשרה מלאה

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מה שטוב לאם טוב לתינוק!!ש.א הלוי
וכל אחת צריכה לעשות את השיקולים ואת ההחלטות שלה!
גם לי נמאס מאנשים שמתערבים בגידול של הילד.. כ"כ מתסכל ולא עוזר בכלל! (חוץ ממקרים בודדים)
יאאא מהממת!!!אנונימי (7)

ממש ריגשת אותי!!

גם אני את שתי הבנות שלי לא הצלחתי להניק. ובגדולה נלחמתי (בשיניים!!) לשאוב עד גיל תשעה חודשים.

בשניה הרמתי ידיים מהר יותר.

וזה לא שלא ניסיתי,התייעצתי והכל.פשוט לא הלך..

ואין ספק שיש צביטה כזאת כשאני רואה נשים שמניקות..

אז מעודד לדעת שאת לא לבד..

תודה רבה לך!!

אמא שמחה תינוק שמחאנונימי (8)
כל הכבוד לך שאת יודעת מה טוב בשבילך!
בריאות הנפש חשובה לבריאות הגוף
הלוואי שכולנו נהיה מודעות לכוחות שלנו
מזל טוב
הלוואי והייתי קוראת את זה לפני שנתיים...לאההה
היו לי נקיפות מצפון ותחושה כזו שהגוף שאני אמא לא מספיק טובה אם אני לא מצליחה להגיע להנקה מלאה...
כמה דמעות שפכתי על כל בקבוק שנאלצתי לתת.
ממש כעסתי עליו שהוא מסוגל להנות ממשהו שהוא לא חלב אם.
אולי היה עוזר לי להכנס לפרופורציות.
חשוב מאד להשמיע גם את הקול הזה באופן ברור.
גם אני לפני הלידה של הגדול שלי הסתכלתי קצת בזלזול על נשים שנתנו בקבוקים לילדים שלהם,
אני ככ מתחרטת על הראיה השטחית שלי אז..
קבלי חיזוקדעה

ממשתגעת בשביל הנקה...

אני מעריצה של נשים כמוך שלמרות הקושי בוחרות בדרך הנכונה לשפיות!

כאמא וכאישה החלטה נכונה אני בטוחה שלהניק במצב כזה זו חצי התאבדות. עם כל הקשיים שעברתי מה שאת מתארת נשמע כסיוט לא נורמלי.

מזל שיש מטרנות למהדרין 

אבל אל תדאגי פעם בשביל מצבים כמו שאת מתארת הייתה מינקת כזאת שבורכה בשפע עצום של חלב שהגיע בקלות.

לא מדויקאנונימי (9)

השימוש העיקרי במינקת היה בשביל נשים ממעמד גבוה שזה נחשב בזוי בשבילן להניק.

תודה לךאפוש
אני נותנת גם וגם ויסוריי המצפון הורגים אותי.
ושימחת אןתי...
רצה להקריא את השרשור לבעלי.
תודה
הפותחתאנונימי (פותח)

טוב,

אז קודם כל תודה על כל התגובות. התלבטתי אם לפתוח את השרשור הזה, ואני עכשיו שמחה שפתחתי.

דבר שני, אם כבר פתחתי, ואם כבר מדובר בשרשור אחר על ייסורי מצפון, אני רוצה לפתוח את ייסורי המצפון שלי מההנקה, ולמה כל הדחיפה הזו להנקה, ממש לא עושה טוב לכל אחד.

 

אז נתחיל עם זה שהיה ברור לי שאני מניקה. אני לא אחת שנכנעת בקלות, לא אחת שצריכה לישון ולא יכולה אחרת, או שלא יודעת לסבול מכאבים. מה גם שהתינוק שלנו בא אחרי יותר משלוש שנים של צפייה והשתדלויות לא פשוטות, כך שהיה ברור לי שהוא יקבל את הכי טוב שבעולם.

והא נולד, המתוק, והתחלתי להניק, כמו שאמרו, ללא הגבלה וכמה שיותר. ואז גילו שיש לו צהבת, ואמרו לי את חייבת להניק כמה שיותר, ולשים לב ליציאות, ואם צריך, לתת תוספות. אני? לתת תוספות? אבל אני מסכנת גם אותו, ואולי לא נשתחרר... ומה עם הברית? אופס? מה זה? אחרי הנקה של שעה הוא גומר ככה בקבוק של 60? טוב, אז הצהבת קצת ירדה בעקומות ושחררו אותנו, ואמרו לשים לב.

חזרתי הביתה, וכאמור, ניסיתי רק להניק, וכמה שיותר, והנה, הוא נרגע, תראו איך הוא ישן טוב, ואיזה כיף שיש קצת מנוחה, כי כבר מתחיל ממש לכאוב לי... אופס, נראה לי שהוא ישן כבר יותר מדי, והוא גם נראה יותר צהוב.. אז אחרי 24 שעות בבית, טסנו לבית החולים בחזרה - עם צהבת 22.5!! ואז ברור שאין מצב להניק, זה כבר מצב ממש מסוכן ולא הרשו לי (למזלי), אז רק שאיבות (שגם הן פוצעות אותי, אז עוד לא ידעתי שאצלי רק שאיבה ידנית - בידיים ממש לתוך קערה, שואבת טוב. כל השאר - לא עושות כלום או פוצעות, אז ניסיתי את כל הסוגים, ממש...), וכמובן, מטרנה (תודה לך מטרנה יקרה...) והוא כבר אוכל 90 הבריון... והיינו מאושפזים עוד 4 ימים לא קלים, ויחד איתם ייסורי המצפון, אוי ייסורי המצפון, על הצהבת, על איך הוא מסכן שם מתחת לאור (שמו לו 3 אורות של אולטראסגול), שהוא בוכה ולא מתייחסים אליו ואני לא שם כל הזמן.. וגם כמובן, מה יהיה על ההנקה שכל כך רציתי??? ולא ויתרתי, שאבתי, כל 3 שעות. גם בלילה, גם בשבת, העיקר לא לוותר (וזה כמובן עם כל הדברים האחרים שלא קלים אחרי לידה ראשונה, כמו תפרים, עצירות, בריחת שתן שהפחידה אותי מאוד והורמונים...) והרגשתי כמו פרה... טוב, כשחזרנו הביתה, זה כבר היה הנקה רק יחד עם תוספות. הבנתי שאין לי מספיק בשבילו, וזה לא התחיל  טוב. אבל הוא כבר לא כל כך רצה את זה, והתעצבן ולא פתח פה ולי גם היו פצעים לא מעטים, ולקחתי יועצת, פעמיים, ולא טוב תוספת, ולא טוב מוצץ, וגוף אל גוף, ולאוורר, ולשאוב, ולתת שאוב, וגם לישון ולאכול כאמור, איך מספיקים הכל?? (וזה לא כל כך פשוט כשאת בבית של ההורים, ועוד עם אח מתבגר בבית, אבל בעצם, מה אכפת לי, הרי העיקר זה ההנקה, לא? לא ראיתי ממטר שום דבר אחר..). ודווקא את הבקבוק נתנו בעלי או ההורים, כי אני הייתי עסוקה בהנקה המעטה, בעצמי, או בשאיבות, אז עוד יותר הרגשתי כמו פרה..

הברית היתה אחרי שבועיים מהלידה. יומיים אחרי הברית כבר לא יכלתי יותר. שחררתי. וחזרתי לחיים.

 

אצל הבת השנייה, החלטתי שזה יהיה אחרת. לה לא היתה צהבת, אז עם הרבה השתדלות - נצליח. וגם הלידה היתה הרבה יותר קלה, וישר אחרי ניסית לחבר אותה, והנה, היא מנסה. וכבר בבית החולים, הרבה גוף אל גוף, ולא מתייחסת לאף אחד, ומניקה, שעות על שעות. והיא נרדמת עלי כל הזמן, ואני מבקשת עזרה, ואומרים לי שנראה שהחיבור מצויין, אז למה היא יונקת במשך שעה ואחר כך שוב רעבה? טוב, אני לא מתייאשת. וחזרנו שוב להורים לקצת זמן, אבל היה נראה לי שסה"כ היא יונקת טוב. חוץ מהפצעים, שאני מצליחה איכשהו להתמודד איתם... מאווררת, גוף על גוף, מעירה להנקה עם עבר יותר מדי זמן, עוקבת בחרדה אחרי הטיטולים, ובקבוק שנתתי פעם ביום כשנגמרו לי כבר הכוחות... ושאיבות - היה לי טראומה מפעם שעברה, זה אני כבר לא מוכנה. 

חזרנו הביתה, ואחרי שבועיים וחצי מהלידה, לקחתי יועצת הנקה מוסמכת, מהטובות בירושלים. והיא אמרה לי שהלשון שלה אחורית, שצריך לבצע ניתוק, אז עשינו, גם בלשון, גם בשפה (את ד"ר רועי פורר אני מכירה ממזמן, היה לי ממש נחמד להפגש איתו, אבל הניתוק הוא לא דבר כיף, ממש לא). היא גם הראתה לי איך להתחבר יותר טוב, ושאני צריכה ללמד אותה לינוק כמו שצריך (אבל גם אחרי הנקה שהיא היתה, הפטמה יצאה פיתה..). היא גם אמרה שבינתיים חייבים תוספות והראתה לי איך לתת מבקבוק בצורה שלא תפגע. אבל הדבר שהכי שבר אותי, שהיא הסתכלה על הפטמות ואמרה "אאוץ', זה בטח ממש כואב", זה בעצם הראה לי שאני באמת סובלת וזה לא סתם. ונתנה לי משחות רפואיות ממש חזקות, ואמרה לי, שלא לשטוף לפני ההנקה... אבל הרי הן ממש לא בריאות לתינוקת! זה לא סתם משחות.. אבל בעצם, מה זה משנה, אז היא קצת תקבל דברים לא בריאים, אבל העיקר הרי ההנקה, לא?

אז עשינו ניתוק, ועברנו לשלב חינוך הילדה. היא מתחברת, לא לא טוב, מנתקת אותה ושוב מנסה, לא לא טוב, מנתקת ושוב. והיא בינתיים בוכה, מה בוכה? צורחת! וגם אני, כן ,גם אני. ואני מרגישה שאני מאמללת אותה, וכועסת עליה בו זמני, איך היא לא מצליחה? מה כל כך קשה לפתוח פה גדול? ואת מכאיבה לי, ואני מפחדת לחבר אותך ומרגישה דחייה מההנקה, ממש דחייה. והבן, בן השנה וחצי - אני בכלל לא רואה אותו בשבועות האלה. ויום אחד הוא מטפס ולוקח סכין חדה מהשיש ומנופף אותו מולי תוך כדי שאני מניקה. ואני משתגעת. אה, ותוך כדי גם התחלתי לשאוב כדי להגביר את החלב, לשאוב ידנית כאמור. וזה מצליח, הנה יש לי חלב, אומנם לא הרבה, אבל גם לא כלום, אז למה זה לא מצליח? אה, וגם לקחתי כדורי חילבה ועוד כדורים. כל מה שאומרים לי אני עושה, ממש מנסה. אבל הדחייה והכעס בתוכי רק מתגברים. הם גם יוצאים על בעלי המסכן לפעמים, אבל הכי מפחיד כשאני לא מצליחה להשתלט והם יוצאים על התינוקת.

ואחרי שלושה וחצי שבועות שחררתי. וחזרתי לחיים.

 

ואצל הבן השלישי החלטתי, הפעם, אני משקיעה את כל כולי. הילדים הגדולים כבר גדולים. הכנתי את בעלי מראש, שאם רוצים שיצליח, אז הפעם, אני רק איתו וזהו. לא רואה שום דבר אחר ממטר. משקיעה מההתחלה ביועצת הנקה ועושה כל מה שאומרים לי. ושוב התחיל המרוץ- לא ישנה בבית החולים, גם כי לא מצליחה וגם כי עסוקה בהנקה, והי, תראו, הוא דווקא ממש יונק טוב, הוא לא נרדם עלי כל כך, אלא יונק ויונק. גם הוא במשך שעות, אבל הוא חזק, אז הוא כנראה יצליח. ואחרי כמה ימים אני מתחילה להרגיש שיש חלב, אבל יחד עם זה, הוא פוצע אותי, הפצעים כואבים, כי כאמור הוא יונק חזק. וישר אחרי שמשתחררים אני לוקחת יועצת, ושוב כל העצות, וגם לו יש לשון אחורית, אז חייבים לבצע ניתוק, אבל ד"ר פורר בחופשה, ויכול לעשות לו רק ביום של הברית. אני חושבת על זה הרבה ומחליטה שביום של הברית זה מוגזם, וגם סה"כ הוא יונק. אני עם הפצעים אסתדר. וההנקה הולכת סה"כ יותר טוב. נעשה אחר כך (ז"א שבוע וחצי אחר כך, כי בפסח זה לא רלוונטי). וזה לא שהיא באמת הולכת ממש טוב, אני כן נותנת בקבוק לפעמים כשמותשת, אבל משתדלת לא יותר מפעם ביום, וגם אז עם כל כך הרבה ייסורי מצפון... כי הרי כל בקבוק הורס את ההנקה...

הולכים להורים לפסח. אני כאמור, רק עם התינוק. לא נמצאת בליל הסדר, לא מטיילת עם הילדים. בעלי מקסים ולוקח את כל העול עליו, וגם את כל ההורמונים שלי, הזמנים שאני נשברת... מזמינה עוד יועצת הנקה לשם. היא כבר מתחילה לייאש אותי. מביאה משקל ורואה שאחרי הנקה של בוקר, הוא כמעט לא עלה... אומרת שהוא חייב תוספת ומזכירה לי איך מבקבוק להאכיל נכון שיפגע כמה שפחות בהנקה. לא יודעת למה, אבל היועצות האלה מייאשות אותי. הן מסתכלות על הפצעים שלי ועושות לי פרצוף של את באמת מסכנה. הן אומרות לי שאין לי מספיק חלב ואני חייבת לתת תוספות כי הוא בינתיים רעב, לפחות עד שנבצע ניתוק וזה יסתדר. ובינתיים לשאוב ולהגביר. אבל אני לא אוהבת את השאיבות האלה. ושוב, גם היא מנסה איתי כל מני משאבות, ובסוף מבינה שהכי טוב אצלי זה עם הידיים ממש, אז התחלתי לשאוב שוב עם הידיים, וזה דורש לא מעט מאמץ.

חוזרים הביתה אחרי פסח, מזמינה עוד יועצת הנקה ממש ממש מומלצת. היא ישר אומרת, לשון אחורית. היא גם ישר מסתכלת על המבנה שלי ואומרת, לא אמרו לך אף פעם שכנראה לא יהיה לך מספיק חלב? אני אומרת לכם, היועצות האלה רק גורמות לי לבכות. אז עשינו ניתוק, אבל הפעם לד"ר פורר יש גם משהו חדש. כדי שהניתוק יהיה אפקטיבי, צריך לעשות פעירות, ז"א, כל יום, לפעור את הפצע מחדש. ואני עושה את זה... תאמינו לי שזה ממש לגרום לילד שלך לסבול בידיים שלך. משהו לא יאמן. אבל הכל עושים בשביל ההנקה, לא? הפעם אני חייבת להצליח. אני אצליח, אני לא אחת שמוותרת.

והוא, אני רואה שהוא סובל, גם פחות נוח לו לינוק, מן הסתם כי כואב לו. וגם אני, עם החינוך מחדש שלי, מנתקת אותו כל פעם כדי שיינק יותר טוב, מחברת, מנתקת. עד שנראה לי שיותר טוב, אבל אחרי ההנקה, הפטמה שוב יוצאת פיתה, ואופס, הוא גם פולט דם...שוב התסכול התגבר בתוכי, ושוב אני מזמינה את אותה יועצת, שהפעם באה בחינם... היא מביאה צינורית זונדה ואומרת שבמצב הזה צריך שההנקות יהיו יותר קצרות, אין ברירה, ושאני ישאב בינתיים ידנית. אז מניקים יחד עם צינורית שמחוברת לבקבוק שאוב או עם מטרנה וכך הוא פחות מתעצבן, ומחובר לשד פחות זמן. ואני מנסה, לפעמים הולך יותר טוב ולפעמים פחות. והוא נחנק מזה שיוצא מהצינורית יותר מדי ופולט. וחשבתם שאין התעסקויות? צריך להרתיח כל פעם את הבקבוקים של השאיבות את הצינורית, את הבקבוקים של התוספות וכו וכו. והנה הצלחתי לשאוב 60 בבוקר, כבר ממש יש לי חלב, ודווקא אותו אתה לא רוצה לאכול, אכלת 15 וזהו? מה לזרוק את זה?? לא חבל? ומחליטה שהזונדה הזה זה לא בשבילי. אני אניק ואתן תוספת מטרנה או שאוב אם יש לי כוח וזהו. אבל הפצעים, הם לא נרגעים, והוא כבר עצבני מלינוק, הניתוק בלשון לא עשה לו טוב וגם לי לא. והתסכול בתוכי מתגבר. יחד עם ההבנה שכנראה אני לא אצליח הנקה מלאה. והשאלה היא, האם אני מוכנה להמשיך ולנסות ולסבול בשביל ההנקה החלקית? ואני רואה שהוא פחות רגוע בהנקה מאשר בבקבוק, הוא כבר פחות נהנה. ואני - כל פעם שהוא צריך להתחבר, מרגישה דחייה, מרגישה את הכאב שהולך להגיע ואת זה שהוא לא יתפוס טוב. מנסה לחבר וברגע האחרון לא מסוגלת ובורחת, מנסה שוב, ובורחת. כועסת על עצמי, בסוף מחברת, אבל לא הכי טוב וכואב. וכל שלוש שעות זה חוזר על עצמו... ואתן יודעות איך ההרגשה כשאתן מרגישות דחייה נהבן שלכן? כשהרגש המשתלט הוא תסכול, ודחייה? וזהו. אחרי 4 שבועות וקצת שכאלה, מחליטה לשחרר, בוכה בכי של החיים שלי, וחוזרת לחיים.

 

ובילד הרביעי - החלטתי לבחור בחיים מההתחלה...

 

וכמובן שיכלתי לפרט יותר, אבל נראה לי שמספיק...

כתבת מדהים, כל כך מזדהה!!rivki
נראה שאין גבול לעד כמה אנחנו מסוגלות להתעלל בעצמנו :'(

גם אני עקשנית ולא ויתרתי הרבה זמן: אם יש חלב ויש תינוק שרוצה לינוק- אז למה שלא אצליח כמו כולם?
עד היום (חצי שנה אחרי ) נשארו לי כתמים על המצעים מהדם שלי שהקטנה פלטה.

מזל שבעלי יותר שפוי וגם גיסתי וחמותי... שכנעו אותי שילדים גדלים טוב גם עם מטרנה.
כואב לי הלב לקרוא את כל הסבל הזה...+mp8
וכואב לי לחשוב על עוד מאות אימהות סובלות בגלל הקלישאה שכל אחת יכולה להניק, ויש לכל אחת מספיק חלב, ואמא צריכה להתאבד על זה...

אז זהו. שלא כל אחת יכולה.
ולא כל סבל וייסורים מוצדקים כדי לוודא את זה.
וילדים גודלים בריאים ושמחים וחכמים גם עם תחליף חלב.
ואנא- תנו לאימהות לחיות!!
ממש בכיתי כשקראתי.. מזדהה כל כך!ווטר מלון
אומנם אני אחרי לידה אחת בינתיים,
אבל מזדהה כל כך עם התחושות והתיאורים שכתבת..
תודה לך שפתחת את השרשור,
ותודה לך שפתחת ככה.
מדהימה!אנונימי (10)
(ואני בצד של המניקות בקלות כנראה..)

נשמע שעשית כל אבל באמת כל מה שיכולת. בעז"ה הוא יגדל לתפארת. תנצלי את הפלוסים בלתת בקבוק ותתני לו את המיטב..
איזו אמא נפלאה!
וואו ושוב וואו!!!גילוי נאות
יקרה!
עברתי רבע ממה שאת עברת ויצאתי עם טראומה לא קטנה... בתוכי חשבתי שאין סיכוי שעוד מישהי עברה את מה שאני עברתי ושאני לא רואה עוד נשים אחרי לידה מעולפות מסביבי, אבל מסתבר שיש ואת פשוט גדולה מהחיים! כמה מאמץ והשקעה בשביל העוללים הקטנים! אני רק יכולה לנסות לדמיין את מה שעברת וכבר מעריצה אותך.... ודווקא בזכות זה שהיה לך כל כך קשה לוותר על ההנקה ועשית באמת הכל כדי להצליח, המעבר למטרנה הוא לא כניעה אלא ניצחון שלך שברור לי שדרש הרבה עבודת המידות לא פשוטה!!! אני ממש בכיתי כשקראתי את מה שכתבת, מאחר והחזרת אותי אחורה לרגשות הלא פשוטים, ייסורי המצפון, הכעס והורדה וכו'... וגם העוצמה האמהות שמתגלה בסיפור שלך! איזו הקרבה!
מאחלת לכולנו החלטות טובות ופשוטות!
אין מה להוסיף עוד למה שכתבו האחרות...לאההה
איתך כל כך,
קבלי חיבוק חזק
...בהתהוות

 

יקרה, את מוכנה בבקשה לכתוב לי? יש משהו שהייתי רוצה לבקש ממך.

אפשר במסר אישי או באימייל: behithavut@gmail.com

תודה!

 

זה פשוט נוראl666

יש לי 3 ילדים עם לשון קשורה. אף פעם לא ניתרתי. את אחד הנקתי עש חצי שנה ואז הייתה קפיצת גדילה ועברנו לבקבוק

את השני עד 3 חודשים

ושלישית בת שנה ושמונה עם לשון ממש קשורה מניקה עד עכשיו. 

ובאמת בהתחלה תמיד פצעים אבל זה עובר וגם עם ילדים עם לשון לא קשורה אותו דבר

העניין לא להגיע לפצעים ממש נוראיים ולא להקשיב לשטויות של יועצות

אני גם קונה קופסה של מטרנה וכך אין לי לחץ שילד יהיה רעב והנקה מתחילה לזרום

עם זה שהנקתי הכי פחות לא קניתי מטרנה בהתחלה והלך לא כל כך טוב

תיארת ששני הילדים ינקו בסדר גמור אז למה להזמין בכלל יועצת? גם לי בהתחלה יש פצעים שאני צריכה לנשום לפני כל הנקה וזה עובר. בעצמו. עד שהנקה מתאזנת אפשר להוסיף בקבוק אם אין מספיק יציאות או ילד רעב. ובלי המלצה רפואית לא צריך לשקול לפני ואחרי הנקה.

 

 

"שטויות של יועצות הנקה"mshlomo

אני לא יודעת כמה יועצות הנקה ראית בחייך, ואם ראית אולי נפלת על אלו שהן פחות מוצלחות.

אצלי הן בבירור הצילו את ההנקה. ועכשיו כשאני כבר למודת נסיון , אני לא מחכה, מהבית חולים אני כבר עושה טלפונים ומסדרת לי יועצת הנקה פרטית (כי למה לסבול אם אפשר אחרת? ולמה לא להניק אם אני יכולה?)

 

ברור שאם יש מישהי שניסתה להניק ולא הצליחה, אז מגיע מקומו של התמ"ל, אבל ההמלצה להוסיף תמ"ל עד שההנקה מתאזנת היא מאוד בעייתי. כי אצל הרבה מאוד נשים, הוספת תמ"ל בימים הראשונים פשוט גורמת לחיסול ההנקה.

 

ובאופן כללי, לתת המלצה גורפת על נושא ההנקה בפורום, זה קצת לא יעיל. כי לכל אחת יש גוף אחר, וכמות חלב שונה, וסבלנות אחרת, והיקף משרה אחר, ותינוק אחר, וכן לשון קשורה, ולא לשון קשורה, וכן טורטיקוליס, ולא טורטיקוליס......................................

 

אז איך אפשר להעתיק המלצה מאישה אחת לאחרת?

שוב הפותחתאנונימי (פותח)

טוב, לא ממש רציתי להפוך את זה לשרשור על יועצות הנקה או על לשון קשורה.

רציתי להראות את התסכול.

בכל מקרה, לפחות שתיים מהיועצות שהיו לי הן מהממש מומלצות, כאלה שהצילו להרבה את ההנקה והגיעו עם המלצות.

האם הן עזרו לי? אצלי הן רק יצרו את המצב ההפוך. אבל אולי כי ציפיתי שכשהן יגיעו הדברים יפתרו.

ולא, ההנקה לא היתה טובה אצל אף אחד. רציתי להאמין שכן (לדוג' ה-60 ששאבתי, היו אחרי 40 דקות של שאיבה בידיים במקום הנקת בוקר, כשהבחור כבר אוכל 120 ולפעמים 150, ככל שהימים התקדמו נתתי רק יותר תוספות, לא פחות...) והפצעים, לפחות מבחינתי, כבר הגיעו למצב של בלתי נסבלים.

אבל השאלה העיקרית היא האם באמת יש כאלה שלא יכולות להניק באופן מלא או שלא?

האם זה שסבתא שלי והדודות ואחותי וגם אני לא הנקנו (מצד אבא, אמא שלי דווקא הניקה אותי מעולה למרות שיש לי לשון קשורה, אז היו קצת פצעים אבל הסתדר), האם זה סתם מחוסר הדרכה נכונה/חוסר מזל/ויתור מהיר/חוסר אמונה או שבאמת יש בזה משהו? כי אף אחת מאיתנו לא "בחרה" בזה. אבל לי ולאחותי היה רק תסכול מאוד גדול מזה, הרבה בגלל הדחיפה הגדולה להנקה כיום...

כשהיועצת הזו אמרה לי "את מהאחוז שאף פעם לא יהיה להם מספיק, תניקי מההתחלה עם תוספות" הרגשתי כעס (גם "איך את מעיזה" וגם "למה לא אמרו לי את זה קודם"), תסכול אבל גם השלמה והבנתי שכנראה לא כל אחת יכולה, וכנראה שזה לא בשבילי.

ועוד דבר, בקשר לרועי פורר, לי הוא עשה ניתוק שפה מסיבות אורטודנטיות בגיל מבוגר יותר, כשהייתי נערה, וזה עזר לי ממש. לילדים לפחות חסכתי את זה במידה והיו צריכים. לילד שעשיתי את ה"פעירות" והוא עשה לו עוד משהו (היפוך), יש מבנה של פה הכי רחב מכולם והוא לא סבל בכלל מנוזלים/דלקות אוזניים שלאחים שלו כן היה, אז כן יכול להיות שיש בזה משהו, אבל יכול להיות שאני גם רק רוצה להאמין שיש בזה משהו כדי שלא ארגיש שזה היה לחינם... בכל מקרה, ברור לי שיש ילדים שאכן זה הכרחי אצלם. זה שאני הרגשתי את הצער עליהם, לא אומר שזה לא עזר לכלום. להנקה שלי ספציפית זה לא עזר, אבל אני לא רוצה להוציא לעז על אדם שאני סה"כ מאוד מעריכה וזוכרת לטובה. הוא היחיד שהזכרתי בשם אבל לא התכוונתי לרעה בכלל.

ועוד דבר כהמשךאנונימי (פותח)

גם אם לא יסכימו שיש כאלה שממש לא יכולות, אני גם לא בטוחה שאני מאמינה בזה.

בוודאות יש אחוז או חמישה אחוזים או עשרה, לא יודעת כמה, שזה יהיה להם מאוד קשה, או לפחות ירגישו שזה מעבר לכוחותיהן. אם בגלל התינוק, אם בגלל המבנה או הפטמות או בגלל שילוב של שלושתם. כאלה שגם אחרי קשיי ההתחלה, יהיו להן קשיים אובייקטיביים. על זה נראה לי שכולן מסכימות.

אני חושבת שדווקא הנשים האלו הן מי מפרנסות לא מעט את תעשיית ההנקה. כן, כמו שיש תעשייה של תחליפי חלב (שהוקמה בעקבות צורך, הרי גם סבתא שלי וגם דודות שלי הרתיחו חלב ונתנו לילדים לפני שהיו תחליפים), יש גם תעשיית הנקה שכוללת מדריכות, יועצות, יצרני משאבות, יצרני כדורים להגברה, משחות לנולין, פטמות סיליקון, רפידות, חזיות הנקה ועוד ועוד. ולא מעט, התעשייה הזו מתפרנסת דווקא מאלו שבסוף בוחרות להתייאש ולא להניק, ואם היתה פחות דחיפה להנקה הן היו פחות צורכות את התעשייה הזו, כי היו להן פחות ייסורי מצפון.

 

ולמה אני אומרת את זה?

כי, בעקבות זה שאני קצת מבינה בפרסום מאמרים, אני יודעת שהם הרבה פעמים מוטים. לפעמים מסיבות יותר "אמיתיות", כמו אג'נדה בה המחבר מאמין. ולפעמים מסיבות הרבה פחות אמיתיות, כמו רצון לפרסם כדי  לסיים דוקטורט או להתקדם באקדמיה או יותר גרוע, בגלל השפעה זרה של התעשייה.

 

אז ברור לי שהנקה היא יותר בריאה, חלב אם הוא יצירה של הקב"ה, ותחליף, כשמו כן הוא, רק תחליף. גם הגיוני מאוד שיש לחלב אם סגולות רפואיות. 

ןהדבר המפחיד ביותר מבחינתי הוא סיפור כמו רמדיה, שאומנם הוא נדיר, אבל כשמדובר על תחליף תמיד יכול להיות מקרה נדיר של בעיה בייצור שתגרום חס וחלילה פגיעה בילד.

 

אבל מכאן ועד מחקרים שהילדים חכמים יותר, שמחים או רגישים יותר ובריאים יותר לאורך זמן - לזה אני פחות מאמינה.

אני כן מאמינה שחום ואהבה, קשר והשקעה בחינוך - יגרמו לילדים להיות חכמים, שמחים ורגישים.

אני כן מאמינה שאוכל מאוזן יחסית ובלי הרבה ג'אנק, יגרום לילדים לפתח מערכת חיסונית בריאה ופחות נטיה להשמנה.

ואותו כנ"ל אולי לפחות נטיה לסרטן לאמא, אפילו שזה קשר פחות מובהק אך הגיוני.

האם המחקרים יכולים באמת ובאופן בלתי מוטה להפריד בין המשתנים האלה? הרי סטטיסטית, אצל הרבה משפחות, וכמובן לא אצל כולן, הם קשורים זה בזה באופן די מהותי, כי מי שתשקיע את עצמה בהנקה היא הרבה פעמים משקיעה גם בשאר הדברים שהזכרתי. אבל זה לא אומר שמי שלא מניקה, לא יכולה להשקיע בדברים האלה אותו דבר...

ואשמח מאוד לשמוע ממישהי שהניקה חלק מהילדים וחלק לא, אבל חינכה בדיוק אותו דבר, שראתה הבדל מובהק. אני בינתיים לא ראיתי כאלה בסביבתי... לא אצל ילדי וגם לא בדור שלי או של הורי.

חייבת להעיר משהו..אמא_מאושרת

יקרה,

קראתי אתמול בערב את מה שכתבת על ה"חוויה" שעברת בניסיון להניק ובכיתי.

היינו בדרך חזרה משבת אצל אח שלי ובעלי נהג והסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. קוראת דברים מהפלאפון ובוכה.

אז מה שאני כותבת כאן לא בהכרח מיועד אלייך, שעברת הרבה מעבר למה שאני הייתי מוכנה אולי לעבור ע"מ להניק. אבל זה גם קול שחשוב לי שיישמע.

נכון שגם חלב אם היא תעשייה- יש חזיות הנקה ויש מדריכות הנקה (מעט מדי כיום לדעתי), וכו וכו

אבל התעשיה הזאת מפותחת משמעותית פחות מאשר תעשיית תחליפי החלב.

כאשר בכל מקום רואים פרסומות למטרנה או תחליף אחר

כשהאחיות בבתי החולים ממהרות לדחוף לתינוק הפעוט סימילאק או כל דבר שהוא שמחולק שם בחינם, כדי ליצור אצלו הרגלים בריאים לכיס של מי שמממן את זה

כשכל הכנסים של האחיות של טיפת חלב ממומנים ע"י תחליף חלב כזה או אחר

באמת שקשה להתחרות במערכת כל כך משומנת ומתועשת של רווחים

 

ואני אישית מכירה בנות שבתיק לידה שלהן לילד הראשון (והשני) ארזו גם כדורים להפסקת חלב

למה? כי לא מתאים להן להניק. הן ניסו? לא.. פשוט לא מתאים (אפילו שמעתי "איכס, למה להניק? תודה רבה באמת, בימינו יש מספיק תחליפים..")

ואגב דווקא אצל אחת שאני מכירה היא סיפרה לי איך האחות התחננה כמעט שתניק לפחות פעם אחת כי זה ממש חשוב לתינוקת. אבל מטרנה זה הכי קרוב לאמא אז הקטנטונת לא זכתה אפילו לא בהנקה אחת מאמא שבחרה אפילו לא לנסות.

 

אני חושבת שלכל אחת יש מצפון אימהי קצת אחר. אז הילדים שלך קיבלו במתנה אמא עם מצפון אימהי מאוד מפותח, שהיתה מוכנה לעבור המון (הרבה מעבר למה שאני הייתי מוכנה לעבור) כדי להעניק להם את הטוב ביותר. אבל לא כולן כאלה..

אז לטובת אלה שאולי קצת פחות כאלה- לטובת אלה שבוחרות אולי אפילו לא לנסות, כי יש תחליפים שהם "הכי קרובים לאמא", חשוב שישמע הקול שיגיד שזה הדבר הכי בריא וטוב לתינוק. וכמובן שזה פחות חשוב מכך שתהיה שם אמא שפויה עם פנאי ואורח רוח לטפל בבית ובעצמה.  אבל זה גם חשוב..

אז שוב, זה ממש תלוי סביבה ותלוי החוויות שלךאנונימי (פותח)

כי, כמו שראית, אני, ולא רק אני, חווינו חוויות אחרות. גם מהאחיות. מעולם, חוץ מכשהגענו לצהבת 22.5, לא אמרו לי שאני חייבת לא להניק כרגע. הרבה יותר חוויתי את השאלות של "למה את לא מניקה? לא רצית? זה הרבה יותר בריא" וחיטוט בסיבות שהביאו לכך. מגורמים מקצועיים, כמו אחיות טיפת חלב ומגורמים פחות מקצועיים כמו המשפחה, השכנות וכו וכו.

 

ואתן עוד דוגמא, מהלידה האחרונה. לידי היתה מישהי שעברה בפעם השנייה לידת ואקום די טראומטית, גם לה וגם כנראה לתינוק. בפעם הראשונה, היא לא הצליחה להניק את הילד במשך יומיים, כי הוא לא ינק כמו שצריך, אחר כך הניקה אותו במשך שנה.

כל אחות כמעט שנכנסה אליה, התעניינה בהנקה והיא היתה צריכה להסביר לה את זה. הגדילה האחות "האהובה" עלי, שהגדילה והדגישה לה עד כמה ההנקה של הקולסטרום היא חשובה, ועד כמה זה פוגע בייצור החלב ושגם אם קשה לה ולתינוק היא חייבת לנסות יותר, ושהיא רוצה לראות וכו. 

זו לא היתה לידה ראשונה שלה, היה לה כבר נסיון בהנקה, בנתונים מאוד דומים. אז למה לשגע אותה ולהוריד לה את הבטחון במה שהיא עושה?

 

אז אולי זה בית חולים מיוחד וספציפי, או אזור מיוחד שאני גרה בו. אבל גם זו תופעה. ואני לא שוללת בכלל את התופעה ההפוכה, רק לפעמים תרופת הנגד פוגעת באנשים אחרים.

קודם כל שתדעי שאת אמא מעולה.mshlomo

אני שומעת מהקול שלך הרבה רגשות אשמה ובאמת שזה לא מגיע לך.

את יודעת שהנקה זה חשוב, עשית את המקסימום, לא הלך לך ובחרת לתת תחליף. מה הבעיה בזה?

יכול להיות שגם היה הולך לך מצויין והיית בוחרת לעבור לתחליף

יכול להיות שגם היה הולך לך מצויין והיית חייבת לתת תחליף כדי לחזות לעבודה.

וזה בסדר. כל אמא היא האמא הכי טובה לתינוק שלה, אחרת הקב"ה לא היה שם אותו אצלה.

 

הנקה זה לא תורשתי (ויעידו על כך אלפי נשים שלא ינקו בעצמן אבל כן הניקו)

הנקה מאוד מושפעת מהדרכה נכונה (בדור של אמא שלי/של חמותי כמעט אף אחת לא היתה מניקה. בטיפת חלב מאוד זלזלו בהנקה ולא היתה שום הדרכה לגבי הנקה. פשוט לא היה דבר כזה יועצת הנקה. ומפה ועד להפסקת הנקה הדרך מאוד קצרה)

 

מחקרים הם תמיד מוטים (גם אלו שמעודדים את תעשיית ההנקה וגם אלו שמעודדים את תעשיית התמ"לים). מה אכפת לנו מהמחקרים?. כמו שאמרה מישהי פה, יכול להיות שהמחקרים יגידו משהו והילד שלך יצא אחרת לגמרי. אני לא מניקה בגלל מחקרים, אלא רק מהסיבה שהנקה זה יותר בריא מתמ"ל.

 

לדעתי הנקה זה לא בכל מחיר. מסתדר? סבבה. לא מסתדר? נותנים תמ"ל בלב שלם.

 

ואם מה שמפריע לך זה האנשים שמציקים עם שאלות, אז ברוכה הבאה לעולם הגדול.

 

תמיד יש את הנשמות הטובות שיחטטו "מתי תתחתני? הזמן עובר" "את בהריון?" "זה מטיפולים?" "למה את לא מניקה?" "אין לך חלב!" "החלב שלך לא מזין"..........(בכל שלב בחיים יהיה להם מה להגיד)

 

את אמא מעולה, והכל בסדר!

אני מתנצלת, לא רציתי לפגועl666

אני אישית חושבת ששכל וגם נטיות למחלות אנחנו מקבלים בתורשה

מכירה את אלה שלא ינקו והם חכמים ואלה שכן ינקו והם לא

אותו דבר גם עם מחלות. גם אם מחקר בכללי נכון ברור שזה לא אומר שילדים שלך יהיו פחות מוצלחים. 

כמו שיש מחקר שאנשים שיש להם מ2 עד 4 ילדים חיים הכי הרבה. ואלה שיש להם פחות משתיים או יותר מארבע חיים פחות. מן הסתם אף אחת לא תתכנן משפחה לפי מחקר הזה אלא לפי נתונים אישיים שלה.

אני גם חושבת שהיום הנקה זה תעשייה. ואולי אותן נשים שיועצת הצילה להן הנקה היו מסתדרות אחר כך בעצמן.

ובטח שיש נשים שלא יכולות להניק. הייתי באחת הלידות בחדר עם מישהי שבכלל לא היה חלב.

אבל יש כאלה שמטח הורס להן. גם הייתי עם מישהי בחדר והיא הייתה בלחץ ובעלה היה בלחץ כי לדעתו הנקה שווה בריאות. וברגע שאישה בלחץ אז הלך על הנקה. רציתי להגיד לה אבל התביישתי.

וגם לדעת היסטוריה משפחתית זה לא טוב. לאימא שלי היו קשיים ומלחמה בהנקה, סבתא פעם אחת הניקה עד חודשיים ופעם שנייה לא הניקה בכלל, סבתא רבה לא הצליחה להניק וגם אימא שלה לא הצליחה. אז אימא שלי ישר הסבירה לי שלא יהיה מספיק חלב וזאת תורשה. והייתי צריכה פשוט להשתחרר מזה. רק אנחנו בסופו של דבר יודעות אם אנחנו כן יכולות או לא אבל תנאי שקודם מנסים לבד ומשתחררים מכל העולם עם לחץ בעד או לחץ נגד. 

והנקה זה תחום אישי. מותר לנו להחליט מה שנוח לנו. בכל תחום.   

לא נפגעתי בכלל, ואני דווקא די מסכימה או לפחות לא שוללתאנונימי (פותח)

הרבה מהדברים שכתבת...

ברור שיש כאלה שלא יכולות להניק!rivkiאחרונה
לא יודעת מה האחוז שלהן, אבל כמו שיש נשים שלא יכולות להרות או ללדת בלי ניתוח קיסרי...

להגיד שכולם ותמיד יכולות- זה דמגוגיה.
גרמת לי ממש לדמעותmp3
מעריצה אותך על הכח לא לוותר כשרצית ועל הכח לוותר כשצריך.
מדהימה!סדר נשים

אני רוצה רק לדייק ולומר שלדעתי זה לא נקרא שאת לא מניקה מבחירה, מי שלא מניקה

מבחירה זאת מי שלא מנסה ואף פעם לא ניסתה להניק, את המצב שלך הייתי מגדירה יותר

כמי שלא מצליחה להניק לא מתוך בחירה

מסכימה לגמרי..אמא_מאושרת
הפותחתאנונימי (פותח)

תודה רבה לכולן, ותודה גם לך.

אבל זו לא נכון שלא היתה לי בחירה. היתה לי.

יכלתי לבחור, כמו אחותי הגדולה, שבלידה החמישית והשישית  בחרה להניק חלקית, כדי להרגיש שהיא סוף כל סוף מצליחה אחרי 4 "כשלונות", ולסבול מפצעים במשך 8 חודשים, אבל להרגיש שהיא נותנת לפחות ויטמינים, ולהרגיש את ההקרבה הזו שרק אמא מניקה מרגישה... ובחרתי שלא.

יכלתי לנסות גם שוב את הכל, כי אולי הפעם ילך אחרת, למרות שהוא פצע אותי ממש כבר בבית החולים (נולד ממש בריון וינק בהחלט חזק), וגם הזהירו אותי שחייב לאכול הרבה כי מפחדים שיהיו לו נפילות סוכר בגלל המשקל וגם לו היתה צהבת גבוהה, כך שההתחלה לא היתה משהו ונתתי הרבה תוספות, אבל אולי יקרה נס והפעם יצליח? והלשון שלו לדעתי פחות אחורית, אז אולי יש סיכוי...

ואולי ננסה שוב פטמות סיליקון? כי מאז הלידה הראשונה לא ניסיתי, ואולי הן התקווה שלי, אפילו שאז הן ממש לא התאימו לי?

 אולי?

ואולי? ואולי ואולי? אבל בחרתי שלא להכנס לזה. בידיעה ברורה שזה לא עושה לי טוב.

ורציתי כל כך שיבינו אותי ויתנו לי "אישור" שזה בסדר לא לנסות.

ואז הגיעה האחות "הנחמדה" עם המשפטים שהזכרתי מקודם. שלא הניחה לי.

וכשהיא התחלפה, שמעתי אותה אומרת מאחורי הוילון לזאת שאחריה, שהיתה לי יועצת שממש ייאשה אותי בפעם הקודמת והיא לא מבינה את זה.

ואז האחות השנייה אומרת לי את זה, ועליה כבר ממש התפרצתי, כאילו, באיזה זכות אתן נדחפות לי ככה לחיים? ובסוף היא הודתה שהן קצת דוחפות את ההנקה יותר מדי ולא לכולן זה מתאים.

 

וזהו. תודה על המקום לפרוק. יש כאלה שצריכות לכתוב סיפור לידה. אצלי, לא כל הלידות היו קלות, ותמיד היו חלקים פחות נחמדים, אבל את הלידות עברתי בסדר. כאמור, אני לא אחת שנשברת בקלות.

אני הייתי צריכה לכתוב את סיפור ההנקה שלי...

(והיום, יצאתי עם העגלה, וזו פעם ראשונה ששמתי את הבקבוק למעלה ולא החבאתי אותו למטה בסל...)

חיבוק. את נשמעת מקסימה. שהקב"ה יתן לך כוחות להמשךאנונימי (11)


אני לא אגיד לך שכן יכולת אבל יש גישה רווחת ומעצבנתl666

של יועצות הנקה שלא רואות אותך ואת הילד והורסות את ההנקה.

אני אישית בשלושה ימים ראשונים אחרי לידה נותנת בקבוק אחרי כל הנקה. כי אין לי מספיק וילד רעב. ואם אני אניק בלי הפסקה אז יהיו פצעים מטורפים - מה שהיה עם ילד ראשון. וכדי שחלב יתאזן אני חייבת כמה שעות של שינה ורק בקבוק יכול לעזור בזה. ואז תוך כמה ימים עוברת להנקה מלאה. שום יועצת הנקה לא תייעץ לעשות ככה. למה? כי רב התינוקות פחות רעבים. ולרב הנשים יש יותר חלב. אני מאלה שאם לא מניקה אז תוך יומיים אין חלב ובחיים לא היה גודש - שישה ילדים. 

ויועצת הנקה לא מוכנה לראות שיש מציאות אחרת ולייעץ אחרת.

במקום להכיר את עובדות הן מבלבלות עם תנוחות וסיפורי לשון קשורה. עם אחרונה אמרו לי שהיא לא יכולה לינוק. אמרתי שהיא יונקת. והיא הייתה בשוק. אז היא אמרה שבטח יש לי פצעים.

אגב גם רב העצות של אימא שלי התבררו כלא נכונות למרות שגם לה כמעט לא היה חלב.

וגם גישה של להתאבד על הנקה רק פוגעת בהנקה  

צודקת במאה אחוזאנונימי (פותח)

ויכול להיות שבאמת יכלתי.

ואולי הטוטאליות שלי והרצון כל כך להצליח רק הפריעו לי, גם כשניסיתי להיות רגועה.. ואולי היועצות.

ודווקא לסיפור של הלשון אני כן מאמינה, לפחות אצל הבת, כי אצלה אפילו מבקבוק לא אכלה טוב, אלא רק אחרי ניתוק נוסף שעשינו בגיל חצי שנה. אבל אולי אצל הבן לא היה הכרחי.  ואולי.

אבל בכל מקרה, אצלי, ההנקה כבר לא מתקשרת למשהו חיובי. אני נהנת לעשות לבן שלי עיסויים, מקלחות, לשיר לו, להתכרבל איתו בידיים או במיטה. בהמשך אהנה מדברים נוספים. ההנקה - מתקשרת לי לכאב, לדחייה ולחוסר הצלחה. האם אצליח לצאת מזה? אני בספק.

אז טוב שיש אפשרויות אחרות.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')