זה יאפשר לי להיות פתוח יותר מול הילדים... 

אני מצטט: "כשהאישה יותר 'דוסית' מהבעל"

ואני עניתי: "אני מקווה שאשתי תהיה יותר 'דוסית'". ואז גם הבאתי נימוק. 

אם יש משהו לא קשור אני אשמח לערוך, אבל קשה לי לראות את חוסר-הקשר...

בואי נגיד שאני לומד מדעי היהדות באוניברסיטה. האם זה מבהיר מספיק איפה אני ממוקם על ציר ה"דוס-פתוח" (מבחינה מחשבתית)? אז אני מחפש מישהי שנמצאת קצת יותר קרוב ל'דוס', כי אני חושב שאת הצד של ה'פתוח' אני יכול לספק... 

אם אשתי תהיה כמוני - אז אני אצטרך בעצמי כל הזמן אחרי כל משפט שיוצא לי מהפה בענייני אמונות ודעות והלכה וכדו' לסייג את עצמי, ולומר לילדים שלי "וצריך לזכור שיש גם דעות אחרות; ושאני מציג תמונה חד צדדית" וכו' וכו' וכו'. ואני מקווה שאם אשתי תהיה כמוני אז שגם היא תעשה את זה. 

אבל - אם אני אתחתן עם בחורה יותר 'דוסית', אז באופן טבעי הילדים יראו את זה. אני אוכל לומר מה שאני רוצה לומר, והיא תגיד מה שהיא חושבת שנכון, והילדים יספגו את זה שישנם חילוקי דעות וש"אלו ואלו דברי א-להים חיים" (לפחות עד גבול מסוים). 

יותר מובן? 

עדיין יש לך צורך להצדיק את הצד השני (למרות שאת לא מסכימה איתו!), כדי שיהיה קצת מעניין וכדי שאפשר יהיה לראות ולהציג את התמונה המלאה.

אז הוא מנסה למנוע את זה (אה"נ) ומראש לא להגיע למצב שיש רק דעה אחת ואז צריך לסייג כל הזמן.

זה לא שאני לא מסכים עם הצד השני. זה שקשה לי הרבה פעמים לראות את הצד השני, אע"פ שאני חושב שיש בו מן האמת. לצורך העניין, חונכתי על ברכי הוריי, שהם הרבה יותר שמרנים ממני בהרבה דברים, ואני לא חושב שהם 'טועים' ("לא מסכים עם הצד השני"), גם אם יש דברים שלגביהם אני לא לגמרי מסכים איתם. 

זה חשוב לי כי אני חושב שאני צודק (סליחה אם זה נשמע מתנשא). אבל במקביל אני גם חושב שלא רק אני צודק (או, יותר נכון: שלמרות שיש מידה של אמת במה שאני חושב - צריך לקחת את זה בפרופורציות). 

אע"פ שבפועל יש מגוון של דרכים להגדיר את ה'יהדות' - את הילדים שלי אני רוצה לחנך באופן מסוים. ואני חושב שיהיה לי פשוט יותר להיות 'אני'-אותנטי כמחנך שלהם, אם יהיה מי שיאזן את זה, כך שהם באמת יחונכו באותו אופן מסוים... 

הסבר יותר מפורט מזה כבר עלול לגרום חשיפת פרטים שאני מעדיף שלא תתבצע באינטרנט.

זה הכי פתוח שלך?

סתם, זה היה לשם המחשה. 

אני אכן עוד לא נשוי... 

מחפש את זאת שלא מטריד אותה שבעלה פחות 'דוס' ממנה

יצויין שאני נחשב לדי-דוס מבחינת הפרקטיקה. פשוט מבחינת דעותיי אני נמצא בשמאל ההלכתי (ובימין הפוליטי). ואני לא בטוח שאני רוצה שהילדים שלי ייחשפו ר-ק לתפיסות שלי (זה עשוי להיגמר לא טוב). אז כן, אני מעדיף שתהיה גם מישהי שמרנית יותר כדי לאזן את התמונה. 

הבנתי מה זה "שמאל הלכתי", אבל בגדול מסכימה עם זה שצריך להיות איזון.

קצת כמו שיש הורה שהוא יותר קשוח מהשני וכו'.

לגבי ה-פחות דוס ממנה ---> אני חושבת שזה משהו שלא פשוט לראות במבט ראשון או שני, כי מאוד תלוי במה זה מתבטא. ביומיום אנחנו רואים בעיקר את הפרקטיקה.

אבל כשיוצאים לדייטים מניחים שהבחור כנראה מתפלל שלוש פעמים ביום במניין ושומר שבת כהלכתה (במקרים של הבחורות שמציעים לי, אני מניח שהן מניחות את זה מראש), ומדברים על דברים נוספים... 

וילדים שומעים את הדעות של ההורים שלהם. וזה עניין חשוב מאד בבחירת בן/ת-זוג, לדעתי. 

בפרקטיקה אני אכן עונה לכל ההגדרות ה'קלאסיות'. אני פשוט חושב (יודע) שרבות מדעותיי אינן נמצאות ב-mainstream החינוכי של הציבור הד"ל. 

בדרך כלל בגיל 16-24 הבנות יותר מחוברות לקב"ה, ועל זה הגמרא אומרת "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מווה ועושה". הבנים בגיל הזה מאד מוטרדים הן מיצרם והן מהחובות הדתיות שלהם. אמנם יש מיעוט של בנים שמצליחים להתרומם אבל הרוב לא,

כך שסביר שהבת תהיה יותר דוסית. עם זאת, המבחן להצלחת הקשר היא מודעות של הבן שהמשבר הוא בר חלוף. אם הבן מדבר בכנות וחושף שהוא בחולשה, סימן שהוא מודע והוא יתרומם אחר כך, אם לא- זה אומר שהקשר יתקל בבעיות בהמשך.

בהצלחה, מאבא זקן.

צריך שיהיו מכוונים לאותו מקום.

באופן כללי, עדיף שהבעל יהיה יותר כי ברוב המקרים אישה מעריכה זאת יותר בגבר 

מאשר שגבר מעריך באישתו.

אני חושבת שזו תכונה ששני הצדדים יכולים מאוד להעריך.

לאיודעת.

ככה ראיתי שזה ברוב המקרים,

לגבר די מפריע שאשתו יותר "צדיקה" ממנו ולעומת זאת האישה מתלהבת.

שאם האישה היא ברמה דתית גבוה- אין שום בעיה! הוא כבר יחבור...

כשזה הפוך זה יותר בעייתי! ושמעתי את זה גם מכמה רבנים... 

אבל כמובן שכל מקרה לגופו וצריך עיון וחשיבה יותר פרטנית ומעמיקה מאשר ככה בפורום.. (מחילה מכבוד האנשים כאן כן..)

 בהצלחה!!

דווקא אני רוצה שבעלי לעתיד יהיה ברמה דתית-רוחנית יותר גבוהה ממני, מאשר להפך

כי אם זה יהיה להפך, שאני יותר גבוהה ברוחניות, זה ייצור מצב מעצבן שאני כל הזמן מנדנדת לו ללמוד יותר, שיתעורר בבוקר למניין, שיקפיד יותר, ואז הוא יתעצבן עליי וזה יקלקל את השלום בית

אבל אם הוא יהיה ברמה דתית גבוהה יותר, לי יהיה יותר קל להתגמש וללכת לקראתו, כי "נשים דעתן קלה",

ואני בעקרון גם כן בשאיפה של כל הזמן לעלות ולהתעלות, אז אם בעלי יהיה יותר רוחני ממני זה ייצור בשבילי דרבון לזה,

וגם ששמעתי איפושהו שהרמה הדתית של הבית נקבעת לפי הבעל, אז אני מעדיפה רמה דתית גבוהה יותר ולא נמוכה יותר.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים