וכפיים לייי, הסכמתי לרקוד בריקוד של האולפנה!
שתדעו לכם שבוקסה בכיתה זה כיף חיים.
היום לאף מורה לא היה כח ללמד, אז פשוט לא למדנו, זה נחמד דפקא.
מזוכיזם?
נאאא. אולי.
עשיתי שטויות היום.
וכיפלי, אני יודעת לשחק נפלא! (את משחק החיים).
חסד זה דבר מיוחד, רק חייב שהוא יהיה מרצון. אחרת זה פשוט לא עובד.
האולפיזמון מחר, משומה הרגשתי את זה רק מאתמול.
(זה די באשמתי).
היא אמרה לי שאח״כ אני אתחרט על זה שאני ישנה הרבה. אבל אני לא רואה סיבה שזה יקרה. היא צודקת?
רות אמרה שכן, אני חושבת שלא.
זה לא יעיל לדבר בלי ששומעים אותך.
אני חושבת שהאהבה בעולם התקלקלה. נהייתה גשמית מידי.
זה כ"כ קשה לתת במישהו אמון, ופתאום, בשניה, האמון מתנפץ בפרצוף. זה כואב.
אני צכה להיות באולפנה עכשיו מלאן זמן, אני לא אחזיק מעמד.
לא קיבלתי ממנה חיבוק המון זמן. זה פתאום חוזר לדקור.
זה לא החיבוק, זה חוסר התקשורת.
מתי אלמד להיות נאמנה למה שאני? מתי?
היא סגרה שירות במקום אחר, אוף איתה.
באלי עולם אחר, לא העולם שאני נמצאת בו. הוא בועתי מידי. צריך איזור אחר בארץ..
שבוע הבא הולך להיות עמוס מידי. זה לא יהיה טוב.
פפ.
מישהו מוכן להסביר לי מה עושים כששורפות העיניים, וזה לא מעיפות?
אל תרכשו ידע במה שלא נצרך. זה יציל אותכם, מאד.
אני הפכתי לכתובת שבאים אליה בכמה נושאים.
אוף אני בכלל לורצה את זה. זה לא פיר.
מכירים תאנשים האלה שיודעים הכל על כולם? אני שונאת אותם.
יש לי המון חברות שהם בכלל גדולות ממני במלאן שנים, אני בתאדם תקועה.
יש אנשים שאני מתגעגעת אליהם, ואני לא אומרת להם את זה.
ויש אנשים, שאני מתגעגעת אליהם ואני אומרת להם
את זה, אבל זה לא אכפת להם בכלל.
אני יודעת להתעלם מאנשים, ולמצוא לזה את התירוצים הכי לא אמינים שיש, אבל בסוך הם עובדים..
אוי טעטעע.
יש לי יציאות של זקנים בני מאתיים ממאה שערים.
אני צכה ירושלים דחוף דחוף. עם אלירז. ועם עוד אנשים.

אני חושבת שאלך לי,
היו שלום.