שלום לכן, אני קוראת קבועה פה בפורום וגם מגיבה מדי פעם, אבל מעדיפה להישאר באנונומי..
מקווה מאוד שתוכלו לעזור לי.
אני ב"ה אמא לארבעה קטנטנים, כחודשים אחרי לידה, אבל משהו לא הולך..
וזה התחיל כבר הרבה לפני הלידה, כך שאני לא יכולה "להאשים" את הלידה.
אני מרגישה שאני אמא נוראה לילדים שלי, ואולי עדיף שתהיה להם אמא אחרת.
זה בא לידי ביטוי שאני צועקת עליהם הרבה, יכולה לזלזל בהם, לצחוק עליהם או לחכות התנהגויות מוזרות שלהם.
כל כך קשה לי לכתוב את זה, אפ פעם לא חשבתי שאגיע לכזה מצב. אם שני הקטנים הייתי ממש אמא רגועה, וכל מילה ומשפט היו שקולים אצלי. אבל לאט לאט המצב השתנה והגעתי למצב שאני אפילו יכולה להפליק להם סטירה (לא מאוד חזקה..) כשאני ממש משתגעת. לא ככה תכננתי לגדל את הילדים שלי. אני מרגישה שאני הורסת להם את הילדות ומקלקלת אותם. הם כאלו נשמות טהורות, וכבר יש להם כול מיני התנהגויות מוזרות, וקצת הפרעות קשב ואני בטוחה שזה בגלל ההתנהגות שלי אליהם..
נכון, אני לא לבד בעסק, גם בעלי פה. והוא גם מתנהג כמוני, כועס עליהם וצועק (לפעמים אפילו יותר ממני) ואני חושבת שזה שהתחלתי להפליק להם קצת, זה בעקבותיו. כשהוא כועס הוא יכול לתת להם סטירה בישבן. שוב, לא מכות ח"ו, אבל כן מעשים ודיבורים שיוצאים ללא מחשבה וללא שליטה.
כבר כל כך הרבה פעמים אני מחליטה שמהיום אני לא אתנהג אליהם ככה, אבל זה לא ממש הולך.. דווקא פה בפורום קראתי להחליט על זמן מסויים שבו פחות תתרגזי, והחלטתי ללכת על הבקרים. ואחרי שבוע שהצלחתי, צ'יפרתי את עצמי.. אבל זה לא מצליח לי יותר מדי זמן....
גם אני וגם בעלי רוצים ומעוניינים להשתנות ולשנות את המצב, רק לא יודעים איך.
כי ברור לי שאני לא יכולה לתת לילדים לעשות מה שהם רוצים ולא יכולה גם לומר להם כל היום לא. בקיצור קצת מסובכת רגשית ושכלית.
קניתי כבר כמה ספרי חינוך, אבל אין לי הרבה סבלנות לקרוא אותם, ובעלי בכלל לא מסתכל לכיוונם.
מה אפשר לעשות?
אולי אתן מכירות מנחת הורים טובה וחכמה ועדינה (או גבר) באזור השרון/המרכז שיוכלו לעזור לנו?
תודה למי שעקבה עד כאן.. לפחות פרקתי מהלב.
כמה בכיתי אתמול בלילה על המצב, שלו הייתי יכולה הייתי בורחת להונלולו, קמתי היום עם עיניים נפוחות מדמעות.
אבל עם אמונה חזקה שה' שם אותי במצב הזה, כדי שאצא ואתקדם. השאלה איך?
