עזרה באמהותאנונימי (פותח)

שלום לכן, אני קוראת קבועה פה בפורום וגם מגיבה מדי פעם, אבל מעדיפה להישאר באנונומי..

מקווה מאוד שתוכלו לעזור לי.

כתבתי את זה גם בפורום השכן, אבל אולי פה יהיה עוד קצת רעיונות..

 

 

אני ב"ה אמא לארבעה קטנטנים, כחודשים אחרי לידה, אבל משהו לא הולך..

וזה התחיל כבר הרבה לפני הלידה, כך שאני לא יכולה "להאשים" את הלידה.

 

אני מרגישה שאני אמא נוראה לילדים שלי, ואולי עדיף שתהיה להם אמא אחרת.

זה בא לידי ביטוי שאני צועקת עליהם הרבה, יכולה לזלזל בהם, לצחוק עליהם או לחכות התנהגויות מוזרות שלהם.

 

כל כך קשה לי לכתוב את זה, אפ פעם לא חשבתי שאגיע לכזה מצב. אם שני הקטנים הייתי ממש אמא רגועה, וכל מילה ומשפט היו שקולים אצלי. אבל לאט לאט המצב השתנה והגעתי למצב שאני אפילו יכולה להפליק להם סטירה (לא מאוד חזקה..) כשאני ממש משתגעת. לא ככה תכננתי לגדל את הילדים שלי. אני מרגישה שאני הורסת להם את הילדות ומקלקלת אותם. הם כאלו נשמות טהורות, וכבר יש להם כול מיני התנהגויות מוזרות, וקצת הפרעות קשב ואני בטוחה שזה בגלל ההתנהגות שלי אליהם..

 

נכון, אני לא לבד בעסק, גם בעלי פה. והוא גם מתנהג כמוני, כועס עליהם וצועק (לפעמים אפילו יותר ממני) ואני חושבת שזה שהתחלתי להפליק להם קצת, זה בעקבותיו. כשהוא כועס הוא יכול לתת להם סטירה בישבן. שוב, לא מכות ח"ו, אבל כן מעשים ודיבורים שיוצאים ללא מחשבה וללא שליטה.

 

 

כבר כל כך הרבה פעמים אני מחליטה שמהיום אני לא אתנהג אליהם ככה, אבל זה לא ממש הולך.. דווקא פה בפורום קראתי להחליט על זמן מסויים שבו פחות תתרגזי, והחלטתי ללכת על הבקרים. ואחרי שבוע שהצלחתי, צ'יפרתי את עצמי.. אבל זה לא מצליח לי יותר מדי זמן....

 

גם אני וגם בעלי רוצים ומעוניינים להשתנות ולשנות את המצב, רק לא יודעים איך.

כי ברור לי שאני לא יכולה לתת לילדים לעשות מה שהם רוצים ולא יכולה גם לומר להם כל היום לא. בקיצור קצת מסובכת רגשית ושכלית.

 

קניתי כבר כמה ספרי חינוך, אבל אין לי הרבה סבלנות לקרוא אותם, ובעלי בכלל לא מסתכל לכיוונם.

 

מה אפשר לעשות?

אולי אתן מכירות מנחת הורים טובה וחכמה ועדינה (או גבר) באזור השרון/המרכז שיוכלו לעזור לנו?

 

תודה למי שעקבה עד כאן.. לפחות פרקתי מהלב.

כמה בכיתי אתמול בלילה על המצב, שלו הייתי יכולה הייתי בורחת להונלולו, קמתי היום עם עיניים נפוחות מדמעות.

אבל עם אמונה חזקה שה' שם אותי במצב הזה, כדי שאצא ואתקדם. השאלה איך?

 

כן, אני מכירהבהתהוות

 

יום שישי ואין לי זמן לכתוב לך את כל המילים החמות שהייתי רוצה. דעי שאת בכלל לא לבד, והתחושה הקשה מוכרת - ויש מה לעשות.

אני ממליצה על המנחה הזאת: https://basmatez.wordpress.com/%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/

 

 

ושאלה אלייך:בהתהוות

 

סיפרת את כל מה שיושב לך על הלב, ובשורה התחתונה ביקשת המלצה למנחה. את מעדיפה להתמקד כרגע בהמלצות, או שהיית רוצה גם התייחסות שלנו המגיבים פה למה שאת מעלה, הצעות לדרכי פעולה?

מה שעדיף לך, רק תכווני אותי פרח

 

בשורה הממש-אחרונה,ד.

היא כתבה, "השאלה איך"...

 

אז כנראה שחוץ מהמלצות לייעוץ, גם רעיונות טובים שלך - לפחות לבינתיים - לא יזיקו...

תודה נראה לי שבינתיים קיבלה כבר שפע רעיונות טובים בהתהוות

 

אם יהיה רצון לעוד, אוסיף בע"ה.

 

אולי את זקוקה ליותר זמן עם עצמך ועם בעלךלשם שבו ואחלמה
אולי את קצת בדכאון?
סך הכל את בתקופה מאוד קשה ולחוצה בחיים
אולי תתאמצי לא לרסן את עצמך
אלא להוסיף גם אהבה חיבוקים ומיחים טובות בצד המילים הקשות,
מעט מן האהבה דוחה הרבה מהמריבה....
בוודאי נכון,ד.

שצריך בכל תוקף להתאמץ לא להגיע למצב ש"מזלזלים, צוחקים, מחקים" ח"ו.. בוודאי שלא. בפרט שהם קטנים, ויכולת העמידה שלהם מול זה מוגבלת.

 

בוודאי שאין דבר כזה ש"תהיה להם אמא אחרת" - אמא יש רק אחת.. זו את. ובעלך האבא.

 

וגם, נכון שלפעמים קורה שיש לאנשים דחפים של "יציאות מהכלים". וזה לא כ"כ ענין של לקרוא בספרים איך צריך להיות - כי הם מבינים יפה מאד שלא כך צריך להיות.. זה יותר ענין של הדרכה איך להשתלט על עצמם ולנתב את כחותיהם; וגם - איך להתנהל מול הילדים בצורה שלא תביא למצב כ"כ לחוץ. לשנות זוית, באופן שהעיסוק עם הילדים יהיה נינוח יותר, מחוייך, לא לוקח ללב מידי כל שטות שלהם.

 

ולכן, המסקנה שלכם היא נכונה.

 

וזה הצד הגדול שבכם ופתח התקוה. שאתם מבינים שלא יתכן שזה יימשך כך - ויש לכם הענוה לבקש עצה והדרכה נכונה כדי לצאת מזה ולעלות על דרך אחרת. וממש טוב להזדרז בכך.

 

תשתדלו בינתיים מאד להתאפק, בהבנה שאכן אפשר לקבל הדרכה נכונה וממש לעלות על מסלול אחר - ובמקביל כמה שאפשר לשדר יחס נינוח, להוסיף טוב עם הילדים.

וגם, כדאי אולי שתאמרו לעצמכם: עד שנמצא מי שיעזור לנוף בינתיים עדיף "להחמיר" לכיוון של לא לפגוע ולא לכעוס, מאשר על כל מיני פרטים שאנו רוצים שהילדים יתנהגו לפיהם.

שילדים גודלים הצרות גם גדלות..המלך!!!!
את לא היחידה.. שפתאום מגיעה לשלב בחיים שפתאום מתעוררת וחושבת.. לא הייתי כך..
פתאום הסבלנות לשמוע, והסבלנות להתעניין מתחיל גם לרדת.. לפי דעתי.. צריכה לקחת קצת חופש עם בעלך או לבד ולנסות להתנתק קצת.. אפסקה מהבית ילדים וכו.. ואולי גם לקחת איזה כדורים מרגיעים (כמובן מרופא)
הו, כמה שאני מבינה אותך.בת 30

אולי מה שאכתוב יעזור לך:

א. את חייבת למצוא זמן שאת מקדישה רק לעצמך- זה יכול להיות לישון, לקרוא, לטייל, לעשות קניות, ללכת לחוג שאת אוהבת, להיפגש עם חברה. משהו. ואל תשכחי שאת חודשיים אחרי לידה!! זה נתון משמעותי- את עייפה, את כל הזמן נדרשת לטפל בתינוק שלא יכול לחכות, ובכלל- אני מניחה שהבית עוד לא נכנס לשגרה אחרי הלידה. יכול להיות שהמצב שאת מתארת הוא חלק מההתאוששות של הבית כולו מהלידה. אחרי לידה לרוב יש מין תוהו ובוהו כזה, כל אחד צריך למצוא שוב את מקומו, ועד שזה קורה- זה קצת קשה לפעמים...

ב. אם את ובעלך שניכם ביחד בסירה הזו, וטוב שכך, אז כדאי שתקדישו זמן מיוחד לשיחות בירורים בנושא הזה. בירור לגבי: מה בדיוק מקשה עליכם, מתי יותר קשה, איזו התנהגות של איזה ילד הכי "מדליקה" אותכם ואיך הייתם רוצים להתייחס להתנהגות הזו.

בירור כזה יכול לעזור לכמה דברים:

קודם כל- לנטרל מצבים "נפיצים". אם יש משהו שמדליק אותך ולא אותו- אז אפשר להסכים מראש שברגע שאת מרגישה על סף פיצוץ- את מעבירה לו את השרביט והוא מטפל בזה ברוגע.

שנית- אם תתבוננו בהתנהגות הילדים מן הסתם תוכלו לזהות דפוסים חוזרים אצל כל אחד מהם. אם מראש תחליטו על התנהלות שמוסכמת על שניכם מול ילד שמתנהג בצורה X ' אז יהיה לכם קל יותר להגיב מהשכל ולא להאבד את העשתונות כשמצב X מגיע.

דבר שלישי- אם יש זמנים "מועדים" (כמו ארוחת ערב, מקלחות והשכבה)- אז אפשר לתכנן אחרת את הזמן הזה ולהיערך אליו מראש כך שיהיה פחות בלגן ויותר שליטה שלכם, וממילא יותר רוגע ופחות עצבים. אפשר גם לקבוע כללים לילדים בזמנים כאלה. (יךדים שיודעים מראש מה הולך להיות הם יותר רגועים בדר"כ)

ג.תשתדלו לתת לכל ילד זמן פרטי עם אחד מכם, כמה שאפשר באופן קבוע. זה מאוד חשוב, וגם מאוד מפחית מתחים.

ד. אם שניכם לא בענין של לקרוא ספרי חינוך- באמת אל תכריחו את עצמכם. אתם גם יכולים לגדול עם עצמכם מהסיפור הזה. אבל כן כדאי להתייעץ עם מישהו מנוסה ששניכם מעריכים.

 

בהצלחה רבה!

כתבת ממש יפה^^ונכוןפופקוו
מכירה את זה + עצה לא מתוחכמתאמא_מאושרת

גם אני וגם בעלי לפעמים מאבדים סבלנות (ואנחנו רק עם שניים בינתיים..)

ויש לנו שיטה לא ממש מתוחכמת

כשאחד מאיתנו מרגיש שהוא עומד לאבד את זה הוא פשוט עוזב את החדר ויוצא להתאווררות

ואם אני מרגישה שבעלי עומד לאבד את זה אני אומרת לו "ממי קח 10 דקות חופש" וכנ"ל אם הוא מרגיש שאני עומדת לאבד את זה. 

ואם רק אחד מאיתנו בבית- כבר קרה לי שפשוט השארתי אותם בסלון ויצאתי החוצה (הייתי מעבר לדלת) ישבתי על המדרגות ונשמתי קצת. אז לקח לי עוד 3 דקות להגיע לעבודה..

הקטע המגניב זה שכשאת חוזרת גם לך יש יותר כוחות וגם הם פתאום הרבה יותר "נחמדים" (כאילו הם מבינים שהם התישו אותי ומקבלים עליהם להתנהג נחמד יותר)- ככה שיש מצב שה-3 דקות האלה החזירו את עצמן, כי הייתי מבלה אותן גם ככה בלהתווכח עם הילדים לשים נעליים או מעיל או שטות כלשהיא אחרת

 

לא השיטה הכי מתוחכמת, אבל אצלנו זה עובד יופי. 

זו שיטה טובה. אני אם אני מרגיש כעסלשם שבו ואחלמה
אני מזכיר לעצמי שחז"ל אמרו שכל מי שכועס
בהכרח שיטעה,
בד"כ זה מספיק כדי לסתום את הפה
כי אני יודע שכל מה שאעשה תהיה טעות בהכרח.
כל הכבוד על הרצון לשינויבטוב

בהחלט צריך ליווי של מנחה הורים במצב כזה. לא כדי ללמד אלא כדי לתמוך ולעזור ולמצוא את הרצון הפנימי שלך שרוצה חינוך ילדים בצורה אחרת...

ארבעה קטנטנים זה מאד מאתגר.

וזה מאד יכול להיות קשור ללידה ז או אחרת העצבנות והכעס...

אבל גם לעובדה שלא קל לגדל ילדים צפופים.

תתמקדו יחד במטרה שאתם רוצים יותר נחת בבית.

תמצאו מנחה הורים.

אם יש לך ילד בגן אפשר לבקש גם לפנות לשרות הפסיכולוגי החינוכי.

יש מקומות שמופעל בהם פרוייקט שנקרא" דלת פתוחה" שזה הדרכת הורים כמעט בחינם ע"י איש מקצוע.

 

אני כ"כ מבינה אותך. את מחזירה אותי כמה שנים אחורנית..א..א..
שהגדולים היו קטנים. כמה חוסר סבלנות היה לי. כל דבר הייתי מתעצבנת היו יכולים להוציא אותי מהכלים לגמרי. גם אני חשבתי אז איזה אמא אני. מסכנים הילדים.
אבל כשהם גדלו עוד קצת ונולדו עוד ילדים. החלטתי שאני משתלטת על עצמי. עבדתי על זה כמה שנים להיות אמא סבלנית. לא להתייחס באותו רגע לכל דבר. יותר לחבק לנשק. וגם אל תשכחי שאת חודשיים אחרי לידה!!
זה כלום את עדין תשושה. לוקח זמן עד שאת והבית מתרגלים לעוד תינוק.
תפני לעצמך זמן. אולי תצאי לנופש קצר. חוג. את צריכה התאווררות.

אז את לא לבד. אני מאמינה שכמעט כל אמא עוברת את זה כשהילדים קטנים.
אני כל כך מבינה אותך ומתחברת גם ....אבני חן

שלום לפוחת ולכל המגיבות (שאמרו שהן עברו דברים דומים .....)

 

אני ממש מזדהה אתך, גם אני מרגישה כך אם הילדים שלי .(אני רואה שאני לא לבד בעסק הזה ....).

צועקת עליהם שהם מעלי לי ת/'סעיף , לפעמים עושה דברים קצת בכח

ואז הבת אומרת אמא הכאבת לי , קבלתי מכה ממך .

בעלי לאר סובל שאני מתעצבנת כך , מנסה לעזור לי .... עזבי על תעני , לא להתיחס ל"שטוית " שלהם .

כשה ממש קשה לי בערב בהשכבה במיטות , זוזי ואני יחליף אותך ( כשהוא יכול לעזור )

אני רק אם שניים ומקבלת "חם " מדי פעם בסוף היום בארוחת ערב , מקלחות ....

לאחרונה זה סביר , כי למדתי תוך כדי איך להשתלת על המצב הזה .

 

עכשיו עוד חורף (עוד מעט מחליפים שעון ... אז אולי זה פחות רלוונטי).

והם במלה בבית , קר וגשום לא תמיד יוצאים לחברים /גינה ......

אז אני מתחילה ארוחת ערב מקדמת סביב חמש וחצי -עד שש ואז מקלחות .....

כאשר התחלתי ארוחת ערב בשש -שש ורבע כבר היה  בלאגן

הקטן כבר מחוק רוצה מקלחת הגדולה באמצע האוכל .... אחר כך (כשאני מסיימת אתו )

לגדולה אין כח סבלנות למקלחת - מלחמה על מקלחת , פיז'מה ...

למדתי שאני צריכה יותר לשם לבל לשעון ולעשות סדר , בזמן הזה .

קשה לי אין השעון אז בעלי עוזר לי בזה , הכנת ארוחת ערב , תכיני שהיה מוכן ....

שבשעה שש וברע -חצי כבר יהיו אחר האוכל ולא באמצע-התחלה ....

 

מקווה שעזרתי , מהניסיון שלי . ו

גם כמו שאמרו קודמי מנחה רק שלך, חוג יציאה עם /בלי הבעל , משהו לנפש שלך

זה עוזר מאוד.

 

 

 

סליחה על האורך ... הילדים שלי גם קטנים (7 - כיתה א , 3וחצי )אבני חן


מזדהה אותך לגמרי!אנומימית

נתנו לך הרבה עצות טובות פה.אז רציתי רק להוסיף נקודה חשובה תשמחי שאת ובעלך ביחד בעסק.לפעמים רק אחד מבני הזוג רוצה להשתנות. והרבה יותר קשה לבד! אז קחו את זה בתור מטרה בתור פרוייקט תעזרו אחד לשני ובעזה תצליחו ויהיה לכם בית מדהים רגוע וכיף! ותזכרי שזה רק תקופות חולפות יש תקופות שהרבה יותר קשה ותמיד מגיעה גם תקופה יותר קלה אחכ. במיוחד שאת אחרי לידה! המון המון הצלחה!! מעריכה!

מבינה אותך וכמה נקודות נוספותl666

קודם כל לבדוק שציפיות שלך מילדים מתפקוד הבית ראליות. 

לרשום לעצמך בצורה ברורה מה כן ומה לא. רשימה שתחייב גם אותך - קראתי בספר אחד עצה חכמה הזאת

כשילדים מתחילים להשתולל אז לעצור ישר מהתחלה. למה לא להבליג? כי אם לא מתערבים אז זה יכול לגדול למשהו גדול ובסוף יהיו צעקות.

ועוד משהו - אם ברירה בבית בין חוסר גבולות מוחלט לגמרי לבין תגובה קצת מוגזמת אז עדיף תגובה מהורים. כמובן שאני לא מתכוונת להורים מתעללים ומרביצים ומוציאים תסכול על הילדים ומאשימים אותם במצב רגשי לא טוב של ההורים או בכל דבר אחר. 

ולנסות להוריד עומס. 

ובקשר להנחית הורים - יש לי סיפור איך אני הלכתי כדי ללמוד קצת יותר. אז מנחה סיפרה שהיא גידלה ילדים בבית וכשהם קצת גדלו אז היא הלכה ללמוד הנחית הורים. אז יוצא שחלק ניכר ממה שהיא לימדה היא לעולם לא יישמה בעצמה.  בעצם יש היום כמה שיטות ידועות ובאופנה ומלמדים אותן. האם מנחים באמת מגדלים ככה ילדים? האם זה עובד אצלם? אף אחד לא יודע 

 

 

 

תודה רבהאנונימי (פותח)אחרונה

על ההבנה, התמיכה, הרעיונות

 

רק לקרוא זאת זה מחזק, מעודד ונותן תקווה.

 

רואה שוב שעבודה עצמית זה ה-דבר..! בעזרת ה' שיתן לנו כוחות.

 

 

 

בהתהוות, תודה על ההמלצה למנחת הורים.

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך