יום שישי ואין לי זמן לכתוב לך את כל המילים החמות שהייתי רוצה. דעי שאת בכלל לא לבד, והתחושה הקשה מוכרת - ויש מה לעשות.

אני ממליצה על המנחה הזאת: https://basmatez.wordpress.com/%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/

סיפרת את כל מה שיושב לך על הלב, ובשורה התחתונה ביקשת המלצה למנחה. את מעדיפה להתמקד כרגע בהמלצות, או שהיית רוצה גם התייחסות שלנו המגיבים פה למה שאת מעלה, הצעות לדרכי פעולה?

מה שעדיף לך, רק תכווני אותי 

היא כתבה, "השאלה איך"...

אז כנראה שחוץ מהמלצות לייעוץ, גם רעיונות טובים שלך - לפחות לבינתיים - לא יזיקו...

אם יהיה רצון לעוד, אוסיף בע"ה.

שצריך בכל תוקף להתאמץ לא להגיע למצב ש"מזלזלים, צוחקים, מחקים" ח"ו.. בוודאי שלא. בפרט שהם קטנים, ויכולת העמידה שלהם מול זה מוגבלת.

בוודאי שאין דבר כזה ש"תהיה להם אמא אחרת" - אמא יש רק אחת.. זו את. ובעלך האבא.

וגם, נכון שלפעמים קורה שיש לאנשים דחפים של "יציאות מהכלים". וזה לא כ"כ ענין של לקרוא בספרים איך צריך להיות - כי הם מבינים יפה מאד שלא כך צריך להיות.. זה יותר ענין של הדרכה איך להשתלט על עצמם ולנתב את כחותיהם; וגם - איך להתנהל מול הילדים בצורה שלא תביא למצב כ"כ לחוץ. לשנות זוית, באופן שהעיסוק עם הילדים יהיה נינוח יותר, מחוייך, לא לוקח ללב מידי כל שטות שלהם.

ולכן, המסקנה שלכם היא נכונה.

וזה הצד הגדול שבכם ופתח התקוה. שאתם מבינים שלא יתכן שזה יימשך כך - ויש לכם הענוה לבקש עצה והדרכה נכונה כדי לצאת מזה ולעלות על דרך אחרת. וממש טוב להזדרז בכך.

תשתדלו בינתיים מאד להתאפק, בהבנה שאכן אפשר לקבל הדרכה נכונה וממש לעלות על מסלול אחר - ובמקביל כמה שאפשר לשדר יחס נינוח, להוסיף טוב עם הילדים.

וגם, כדאי אולי שתאמרו לעצמכם: עד שנמצא מי שיעזור לנוף בינתיים עדיף "להחמיר" לכיוון של לא לפגוע ולא לכעוס, מאשר על כל מיני פרטים שאנו רוצים שהילדים יתנהגו לפיהם.

אולי מה שאכתוב יעזור לך:

א. את חייבת למצוא זמן שאת מקדישה רק לעצמך- זה יכול להיות לישון, לקרוא, לטייל, לעשות קניות, ללכת לחוג שאת אוהבת, להיפגש עם חברה. משהו. ואל תשכחי שאת חודשיים אחרי לידה!! זה נתון משמעותי- את עייפה, את כל הזמן נדרשת לטפל בתינוק שלא יכול לחכות, ובכלל- אני מניחה שהבית עוד לא נכנס לשגרה אחרי הלידה. יכול להיות שהמצב שאת מתארת הוא חלק מההתאוששות של הבית כולו מהלידה. אחרי לידה לרוב יש מין תוהו ובוהו כזה, כל אחד צריך למצוא שוב את מקומו, ועד שזה קורה- זה קצת קשה לפעמים...

ב. אם את ובעלך שניכם ביחד בסירה הזו, וטוב שכך, אז כדאי שתקדישו זמן מיוחד לשיחות בירורים בנושא הזה. בירור לגבי: מה בדיוק מקשה עליכם, מתי יותר קשה, איזו התנהגות של איזה ילד הכי "מדליקה" אותכם ואיך הייתם רוצים להתייחס להתנהגות הזו.

בירור כזה יכול לעזור לכמה דברים:

קודם כל- לנטרל מצבים "נפיצים". אם יש משהו שמדליק אותך ולא אותו- אז אפשר להסכים מראש שברגע שאת מרגישה על סף פיצוץ- את מעבירה לו את השרביט והוא מטפל בזה ברוגע.

שנית- אם תתבוננו בהתנהגות הילדים מן הסתם תוכלו לזהות דפוסים חוזרים אצל כל אחד מהם. אם מראש תחליטו על התנהלות שמוסכמת על שניכם מול ילד שמתנהג בצורה X ' אז יהיה לכם קל יותר להגיב מהשכל ולא להאבד את העשתונות כשמצב X מגיע.

דבר שלישי- אם יש זמנים "מועדים" (כמו ארוחת ערב, מקלחות והשכבה)- אז אפשר לתכנן אחרת את הזמן הזה ולהיערך אליו מראש כך שיהיה פחות בלגן ויותר שליטה שלכם, וממילא יותר רוגע ופחות עצבים. אפשר גם לקבוע כללים לילדים בזמנים כאלה. (יךדים שיודעים מראש מה הולך להיות הם יותר רגועים בדר"כ)

ג.תשתדלו לתת לכל ילד זמן פרטי עם אחד מכם, כמה שאפשר באופן קבוע. זה מאוד חשוב, וגם מאוד מפחית מתחים.

ד. אם שניכם לא בענין של לקרוא ספרי חינוך- באמת אל תכריחו את עצמכם. אתם גם יכולים לגדול עם עצמכם מהסיפור הזה. אבל כן כדאי להתייעץ עם מישהו מנוסה ששניכם מעריכים.

בהצלחה רבה!

גם אני וגם בעלי לפעמים מאבדים סבלנות (ואנחנו רק עם שניים בינתיים..)

ויש לנו שיטה לא ממש מתוחכמת

כשאחד מאיתנו מרגיש שהוא עומד לאבד את זה הוא פשוט עוזב את החדר ויוצא להתאווררות

ואם אני מרגישה שבעלי עומד לאבד את זה אני אומרת לו "ממי קח 10 דקות חופש" וכנ"ל אם הוא מרגיש שאני עומדת לאבד את זה. 

ואם רק אחד מאיתנו בבית- כבר קרה לי שפשוט השארתי אותם בסלון ויצאתי החוצה (הייתי מעבר לדלת) ישבתי על המדרגות ונשמתי קצת. אז לקח לי עוד 3 דקות להגיע לעבודה..

הקטע המגניב זה שכשאת חוזרת גם לך יש יותר כוחות וגם הם פתאום הרבה יותר "נחמדים" (כאילו הם מבינים שהם התישו אותי ומקבלים עליהם להתנהג נחמד יותר)- ככה שיש מצב שה-3 דקות האלה החזירו את עצמן, כי הייתי מבלה אותן גם ככה בלהתווכח עם הילדים לשים נעליים או מעיל או שטות כלשהיא אחרת

לא השיטה הכי מתוחכמת, אבל אצלנו זה עובד יופי. 

בהחלט צריך ליווי של מנחה הורים במצב כזה. לא כדי ללמד אלא כדי לתמוך ולעזור ולמצוא את הרצון הפנימי שלך שרוצה חינוך ילדים בצורה אחרת...

ארבעה קטנטנים זה מאד מאתגר.

וזה מאד יכול להיות קשור ללידה ז או אחרת העצבנות והכעס...

אבל גם לעובדה שלא קל לגדל ילדים צפופים.

תתמקדו יחד במטרה שאתם רוצים יותר נחת בבית.

תמצאו מנחה הורים.

אם יש לך ילד בגן אפשר לבקש גם לפנות לשרות הפסיכולוגי החינוכי.

יש מקומות שמופעל בהם פרוייקט שנקרא" דלת פתוחה" שזה הדרכת הורים כמעט בחינם ע"י איש מקצוע.

שלום לפוחת ולכל המגיבות (שאמרו שהן עברו דברים דומים .....)

אני ממש מזדהה אתך, גם אני מרגישה כך אם הילדים שלי .(אני רואה שאני לא לבד בעסק הזה ....).

צועקת עליהם שהם מעלי לי ת/'סעיף , לפעמים עושה דברים קצת בכח

ואז הבת אומרת אמא הכאבת לי , קבלתי מכה ממך .

בעלי לאר סובל שאני מתעצבנת כך , מנסה לעזור לי .... עזבי על תעני , לא להתיחס ל"שטוית " שלהם .

כשה ממש קשה לי בערב בהשכבה במיטות , זוזי ואני יחליף אותך ( כשהוא יכול לעזור )

אני רק אם שניים ומקבלת "חם " מדי פעם בסוף היום בארוחת ערב , מקלחות ....

לאחרונה זה סביר , כי למדתי תוך כדי איך להשתלת על המצב הזה .

עכשיו עוד חורף (עוד מעט מחליפים שעון ... אז אולי זה פחות רלוונטי).

והם במלה בבית , קר וגשום לא תמיד יוצאים לחברים /גינה ......

אז אני מתחילה ארוחת ערב מקדמת סביב חמש וחצי -עד שש ואז מקלחות .....

כאשר התחלתי ארוחת ערב בשש -שש ורבע כבר היה  בלאגן

הקטן כבר מחוק רוצה מקלחת הגדולה באמצע האוכל .... אחר כך (כשאני מסיימת אתו )

לגדולה אין כח סבלנות למקלחת - מלחמה על מקלחת , פיז'מה ...

למדתי שאני צריכה יותר לשם לבל לשעון ולעשות סדר , בזמן הזה .

קשה לי אין השעון אז בעלי עוזר לי בזה , הכנת ארוחת ערב , תכיני שהיה מוכן ....

שבשעה שש וברע -חצי כבר יהיו אחר האוכל ולא באמצע-התחלה ....

מקווה שעזרתי , מהניסיון שלי . ו

גם כמו שאמרו קודמי מנחה רק שלך, חוג יציאה עם /בלי הבעל , משהו לנפש שלך

זה עוזר מאוד.

נתנו לך הרבה עצות טובות פה.אז רציתי רק להוסיף נקודה חשובה תשמחי שאת ובעלך ביחד בעסק.לפעמים רק אחד מבני הזוג רוצה להשתנות. והרבה יותר קשה לבד! אז קחו את זה בתור מטרה בתור פרוייקט תעזרו אחד לשני ובעזה תצליחו ויהיה לכם בית מדהים רגוע וכיף! ותזכרי שזה רק תקופות חולפות יש תקופות שהרבה יותר קשה ותמיד מגיעה גם תקופה יותר קלה אחכ. במיוחד שאת אחרי לידה! המון המון הצלחה!! מעריכה!

קודם כל לבדוק שציפיות שלך מילדים מתפקוד הבית ראליות. 

לרשום לעצמך בצורה ברורה מה כן ומה לא. רשימה שתחייב גם אותך - קראתי בספר אחד עצה חכמה הזאת

כשילדים מתחילים להשתולל אז לעצור ישר מהתחלה. למה לא להבליג? כי אם לא מתערבים אז זה יכול לגדול למשהו גדול ובסוף יהיו צעקות.

ועוד משהו - אם ברירה בבית בין חוסר גבולות מוחלט לגמרי לבין תגובה קצת מוגזמת אז עדיף תגובה מהורים. כמובן שאני לא מתכוונת להורים מתעללים ומרביצים ומוציאים תסכול על הילדים ומאשימים אותם במצב רגשי לא טוב של ההורים או בכל דבר אחר. 

ולנסות להוריד עומס. 

ובקשר להנחית הורים - יש לי סיפור איך אני הלכתי כדי ללמוד קצת יותר. אז מנחה סיפרה שהיא גידלה ילדים בבית וכשהם קצת גדלו אז היא הלכה ללמוד הנחית הורים. אז יוצא שחלק ניכר ממה שהיא לימדה היא לעולם לא יישמה בעצמה.  בעצם יש היום כמה שיטות ידועות ובאופנה ומלמדים אותן. האם מנחים באמת מגדלים ככה ילדים? האם זה עובד אצלם? אף אחד לא יודע 

על ההבנה, התמיכה, הרעיונות

רק לקרוא זאת זה מחזק, מעודד ונותן תקווה.

רואה שוב שעבודה עצמית זה ה-דבר..! בעזרת ה' שיתן לנו כוחות.

בהתהוות, תודה על ההמלצה למנחת הורים.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.