אבל אני אחרי לידה. כבר התחלתי 7 נקיים, ולא חשה שום געגוע מיוחד, שום רצון מיוחד להיפגש...
כאילו לא אכפת לי כ"כ אם יהיה כתם או לא, אם יאסור או לא.
ובכלל- מעדיפה שידחה בכמה ימים מאשר להסתבך איך טובלים במוצאי פורים.
גם ערב שבת זה מורכב, ומוצ"ש, אז מבחינתי אפשר ביום ראשון....
בחיים לא הייתי ככה...
כל תקופה של איסור הייתי סופרת את השניות שלא לדבר על אחרי לידה שזכור לי תמיד כהמתנה מורטת עצבים ומלאת ציפיה....
מה קורה לי?
זה מעציב אותי
