ובכן טאדאם!
אני נפעמת להציג:
החיים יפים יותר בלי\עם פלאפון?
*פרט, נמק והבא סימוכין מהמקורות
ניתן להעזר באמצעים רטוריים להשגת יתר- הסכמה קולקטיבית
שורדתתתובכן טאדאם!
אני נפעמת להציג:
החיים יפים יותר בלי\עם פלאפון?
*פרט, נמק והבא סימוכין מהמקורות
ניתן להעזר באמצעים רטוריים להשגת יתר- הסכמה קולקטיבית
אבל יש יתרונות...
בלי. אין לי מספיק רטוריות בבטן כרגע לנסח,
אבל בערך שתי נקודות בעיקר:
1. הפלאפון מתפיח את נפח הקשרים החברתיים עד שהם מכסים כל מילימטר מהחיים שלנו. (וזה רע גם כשזה לא מציק.)
2. הוא מסיט אותנו מהחיים עצמם. כל הזמן חיים בריבוע קטן ומכוער ושוכחים איך לחייך,
איך נראה פרח שצומח לו בין המרצפות, איך להיות לבד.
(אז פיתרון הביניים הגאוני שלי: פון כשר!
)

מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)