וזהו.
|הולכת להיעלם בתהום הנשייה|
אני צריכה שמישו יבכה יחד איתי!!!!!
הם גנבים ארורים!! שימותו בדרך!!
(אני לא מדברת ככה בד"כ!!, היא מגעילה!)
וב"הצלחהשבת הייתה קשה
אני צריכה לזכור את זה תמיד...
תודה נשמה!! בהצלחה לך!!![]()
אם את רוצה את מוזמנת לדבר איתי!
אצלי הבעיה היא דווקא שחסר לי רצון 
בס"ד
הוא גם ככה לא מועיל.
אני כל כך אוהבת אנשים שכותבים יומן.
אולי אני אתחיל גם אחד כזה..
בס"ד
אני לא אצליח בפסיכו' לפי המצב כרגע.
מה שאומר שאני לא אתקבל לאוניברסיטה.
מה שאומר שאני אצטרך ללמוד משהו שאני לא רוצה.
עדיף כבר להיעלם בתהום הנשייה.
אה ואם כבר נכשלים אז נזכרים בעוד כמה כשלונות.
וגם החצי שנה מלפני חודש הייתה כשלון.
אז אם אני סתם נכשלת תמיד לא עדיף כבר להפסיק להשקיע אנרגיות בלהיאבק?
אני פשוט אמשיך לחיות חיים תפלים כמו עכשיו וזהו.
ואפסיק לנסות להפוך אותם למשהו שהם כנראה לא יכולים להפוך אליו.
אני אגדל חתולים.
זה הפתרון.


)בס"ד
היא קידמה אותי בדברים מסוימים.
אבל נכשלתי במה שרציתי לעשות בה.
רציתי לעשות בה טוב באופן מסוים, ונכשלתי בזה.
עשיתי רע.
אז זהו.
שומדבר שניסיתי לא הלך טוב.
וליפול לתהום זה אולי כשלון,
אבל אם גם ככה הכל מלא כשלונות אז מה הבעיה בעוד אחד אחרון?
אם לא עכשיו, מתישהו הכשלון האחרון יגיע.
חיים רצופי כשלונות.
בס"ד
זה נכשל.
אני נכשלתי.
עם זה שזה לא הלך לפי התוכניות שלי עוד יכולתי להסתדר.
עם זה שנכשלתי וזה היה חלק ממה ששיבש את התוכניות אני פחות יכולה להסתדר.
ושיפסיק להסתובב. הגיע הזמן שיהיה לי קצת שקט.
ממש מתאים לי איזה ספר יונה כזה רק בלי כל הקטע עם הקב"ה.
רק הלברוח.
*בננית*עם הרבה עבודה נראה לי שהמצב יכול להשתנות.
הלוואי שתצליחי! הרבה ס"ד!! ![]()
(ואני בעד לבכות. זה משחרר ומאפשר להתחיל מחדש)
ממש תנסי להשקיע כל הזמן ותגידי לעצך שאת מצליחה לעשות את זה לאמשנה מה...
תחשבי עלזה ברצינות...
ענבלזה באמת מטריד משהו...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)