לאורך? לעומק?
זה כמו עכשיו למול כאילו-עתיד
אז לא כזה?
(מיאו'ים על כל העולם, מותר להאבד בלי להודיע
מה גם שלא חשוב)
לאורך? לעומק?
זה כמו עכשיו למול כאילו-עתיד
אז לא כזה?
(מיאו'ים על כל העולם, מותר להאבד בלי להודיע
מה גם שלא חשוב)
הלהודיע הוא לא נושא בכלל. הנושא הוא אם כדאי להיאבד, ומה תהיה התועלת.
כלומר, למה שהתכוונתי אחרי שמציבים את זה
(ואם יש תועלת גם וגם?)
(גם וגם מה.)
שורדתתתאבל כאן התכוונתי שהבחירה בלעומק סותרת את ההחלטה להאבד או לא. לפי מידת היעילות שנמצאה
(יעילות גם בלהאבד וגם בלא)
(אה! מניחים על מאזניים ובודקים איזו כף כבדה יותר.)
שורדתתת(אין. את גאון. תמיד אמרתי.
אבלאבל! אין לי מאזניים! איזו בעייתית אני)
אבל באמת.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)