אבל אצלי ישנו ככה גם בגיל שנתיים וחצי והלכו לישון ב7 בערב.

אבל הן היו ישנות בין 11 ל2 בערך. אם משכיבים ב12 או אחרי- הגיוני שזה כבר מפריע לשנת הלילה.

הם מנסים להחזיר אותם רק אם הם ממש לא רוצים אז עוזבים.

האם זו בקשה לא לגטימית לבקש העיר לפני?

עובדה שבסוף שבוע היא ישנה פחות בצהריים ובלילה הרבה יותר טוב. היא גם ישנה מאוחר בלילה ומשלימה ביום

אם היא תהיה בחדר אחר אין מי שישגיח עליה

גם במעון של הבן שלי ישנים צהריים

וגם שם כשזה קורה המטפלות מנקות ומסדרות, וזה נראה לי לגיטימי

אבל

שנת צהריים זה לא 3 שעות!! שעתיים מקסימום (מ-12 עד 2). מי שקם קודם אז פחות

וקרה כבר שהילד לא נרדם בכלל- אז הוא נשאר ער. ומשחק. ויש מטפלת שנשארת עם הילדים הערים

הן קודם כל שם בשביל הילדים, אחר כך בשביל לנקות ולסדר.. זה סדר עדיפויות ברור

ואגב יש אמא שביקשה שהבת תישן פחות ומעירים לה את הילדה עוד לפני שתיים.

להורים האחרים זה לא מפריע העניין הזה של ה-3 שעות שנת צהריים לא משנה אם הילד רוצה או לא?

זכותה של המטפלת להשכיב שעתיים וזכותה לא להעיר (אל הכללים של מעון תמ"ת)

אם המטפלת שלכם מעירה - היא עושה לכם טובה

מי שזה לא מתאים לו - או שיתפלל למטפלת שתעשה לו טובה ותעיר את הילד או שלא ישים במעון

אי אפשר לרשום ילד למסגרת ולהחליט מה יהיו גבולות וכללי המסגרת

זה מעון - מתאים לך, תרשום. לא מתאים לך, תשלח למטפלות/למעון פרטי

בזמן שהמטפלות מנקות הן לא יכולות לשלוח את הילדים שהתעוררו לג'ימבורי/לחדר תנועה/לחצר/למשרד של המנהלת. כי הן עסוקות.

כמו שמעיד שורש המילה

ויש כמה מטפלות. ככה שאפשר גם לטפל בילדים שנשארו ערים וגם לנקות

כשילד לא מצליח להירדם, או מתעורר ח"ו אחרי שעה וחצי ולא אחרי שעתיים- מה עושים איתו? שישכב בכח במיטה ויבהה בתיקרה?

ומי אמר בכלל שזה מעון של התמ"ת?

ותבקשי להיכנס לכיתת בוגרים (גיל 2.5)

חמודה את לא מחוברת למה שקורה שם! פשוט לא!

במעון יש מ-ל-א עבודה בהפסקה. אם את חושבת שמטפלות יושבות שעתיים, שותות קפה ומפטפטות, תשכחי מזה!

עד שכולם נרדמים לוקח איזה חצי שעה

ואז נשארת לך חצי שעה:

לעשות כלים של ארוחת צהרים (22 סועדים)

לנקות את השולחנות של ארוחת צהרים עם סקוטצ', סבון ומטלית (כי השולחנות מלאים בלכלוך מרוח)

לנקות קצת את הכיסאות (כן, גם עליהם יש אוכל)

להרים את כל הכסאות על השולחנות

לנקות את כל הלכלוך והג'יפה שנדבקו לריצפה (את הרי יודעת איך אוכלים ילדים בני שנתיים, כן?)

אח"כ לטאטא את כל הכיתה (מקום שמאכלס 20 ילדים)

לשטוף את כל הריצפה 

לייבש היטב היטב (כי הילדים עוד שניה קמים וחייבים שיהיה יבש היטב. זה אומר שיש מצב להעביר ניגוב עוד פעמיים על כל הכיתה, מה שאת לא תעשי בבית כשאת שוטפת)

לסדר את החצר (גרוטאות/בימבות/ג'ימבורי/חדר תנועה - תבחרי מה את הכי אוהבת ;)

לנקות את כל האסלות עם אקונומיקה

לשטוף את הרצפה של השירותים

לפנות את הפח של הטיטולים

אי אפשר לעשות את כל זה לבד. תוך שעה וחצי. כל יום מחדש. אי אפשר.

אחרי שכל הנקיונות האלו נגמרים, את מתיישבת על הכסא גמורה (!) עם גב שבור, ויושבת להכין סנדויצ'ים לילדים שעומדים להתעורר עוד 15 דקות.

אחרי כל הנ"ל נשארות לך כמה דקות לשתות משהו, דרך אגב בזמן הזה כבר רבע מהילדים כבר ערים במזרונים ואת צריכה להשגיח שהם לא יעירו את כל הכיתה. אז אין לך באמת מנוחה לעצמך. אין באמת זמן שאת יושבת ונחה וכל הילדים ישנים.

וכן, במעון של תמ"ת ילד שמתעורר באמצע יושב במזרון ובוהה בתקרה עד שכולם מתעוררים.

שוב, מתאים לך - תרשום למעונות של התמ"ת. לא מתאים לך - תמצא מסגרת חלופית.

אחרי שעבדתי במעונות של תמ"ת אני מאוד משתדלת לא לרשום לשם. אמנם הם נותנים הנחה, אבל לדעתי ההנחה לא שווה את זה.

המטפלות מקסימות, אבל הן נמצאות בתנאי עבודה מטורפים, עם משכורת של 21 ש"ח לשעה. עבדות ממש!

אני לא מצפה מהן לעשות מעבר למה שדורשים מהן. אם הכללים הם להשכיב שעתיים, אני לא אבוא ואדרוש שיעירו את הילד שלי לפני כולם.  

למטפלות40 ש"ח לשעה...לפחות ועוד הן מנקות לבד את המעון ממש ניצול

א"א להכריח ילדה לישון רק כדי שלא תפריע לאחרים.

מי שנרדם, לא מעירים אותו.

יש לך זכות לדרוש שלא ישכיבו אותה לפני 12 וחצי ושיעירו אותה ב 2 וחצי

דברי עם המנהלת

טוב לדעת שיש מקומות שזה ככה.

ויש הורים שמבקשים להעיר ממש מוקדם, ואנחנו מעירות

קחי בחשבון שבמעון הן עובדות מאד קשה וחייבות את החופש והשקט הזה לכמה שעות.

שעתיים לא מספיק?

בכל מקרה נראה לי שעדיפות הילד קודמת לעוד שעת מנוחה שלהם, עם כל ההערכה שיש לי אליהם..

שהתלוננו שזה הרבה הם אמרו שזה לפי התמת.

תבדקי עם התמת אם מותר להם 3 שעות.

וגם תנסי לדבר עם הגננת בעדינות אם היא יכולה להתחשב ולתת לה לישון הכי מאוחר ולהעיר ראשונה אצלי עם קצת התחנפות זה עזר.

והגדולים יותר פחות ברבע שעה..

אפילו הפיצים מתחילים 12:30 ואחרי כמה זמן מרבע לאחת עד 3 לא נראה לי הגיוני מ12 עד 3 (המעון המדובר הוא של התמת) תבדקי את הנחיות התמת לגבי שינה ותדברי גם עם המנהלת מעון..

העיקר שהכל יעשה ברוגע ולא בתקיפות ובלחץ..מנסיון גם כאמא וגם כמטפלת ככה מקשיבים יותר ברצון..

בהצלחה!

אצלי גם בגיל שנתיים ישנות שעתיים- שלוש.

וגם ילדה בת 3 וחצי יכולה לישון שעתיים כשחוזרת מהגן.

האמת שזה לא מפריע לי, כי או שהיא במיטה רגועה, או שבאה לשכב על הספה בסלון ומדברת איתי קצת.

אני אפילו נהנית מזה לפעמים...

שאומרים שישנים שעתים. אבל בתכלס זה שעתים שלוש.

וגם לי היה חגיגות בלילה עם הילדה..

לא יודעת מה להגיד לך..:-*

זה של התמת. עכשיו אוכל להגיד להם שלפי החוק אסור יותר משעתיים. ואם זה לא יעזור אנסה אולי לחשוב על מסגרת אחרת...

והוא לא רוצה לקום מנסיון...

כך שאם תדברי תדעי מה קורה...

תנסי להגיע בשעות של הקימה ולראות מה קורה שם

יש לך אפשרות?

אצלנו הם ישנים שעתיים, ויש אפשרות גם שלא יישנו בכלל.

גם אצלנו הבן שלנו בן השנתיים וחצי היה מתקשה להרדם מוקדם, אז ביקשנו שיעירו אותי אחרי שעה בערך - וזה ממש שיפר את המצב.

מקווה שיסתדר לך

כך לדברי המטפלת שכל הזמן מנסה לשכנע אותי שאין קשר בין זה שהיא לא רוצה לישון בלילה למס' השעות

תראי, יש ילדים ויש ילדים

כמובן שיש ילדים שיכולים לישון 3 שעות בצהרים ואח"כ לישון ב 19:00 כל יום.

אבל רוב הילדים שישנים צהרים ילכו לישון הכי מוקדם ב 20:30

הבת שלי היתה ישנה ממש מעט במעון (היא היתה מהילדים שקשה להם מאוד להירדם) ובכל זאת היתה הולכת לישון כל יום ב 21:30-22:00

וגם זה היה אחרי מלחמות ותחנונים ויציאות מהמיטה שוב ושוב. כל לילה מחדש.

אבל הייתי חייבת את המסגרת של המעון, אז לא אמרתי כלום. כי ככה זה במעון. אם בחרתי במעון, אין לי זכות לבוא ולהתלונן על סד היום המונהג שם.

היום, כשהיא בגן, היא לא ישנה צהרים וב 19:00 היא יכולה כבר להירדם...

את הבת הקטנה כבר שמתי במשפחתונים, ואני מאוד מקווה שכך יהיה בע"ה עם כל ילדי.

ולגבי הזמן של השינה. המטפלת לא צריכה להתווכח איתך האם את צודקת או לא. את האמא, את החלטת שלא מתאים לך שהבת שלך תישן יותר משעתיים, זה החוק במעון, אז זהו זה! אין ויכוחים! כמו שזכותן להשכיב את הבת שלך כל יום שעתיים, זכותך לבקש שלא תישן יותר משעתיים.

כלל זה כלל. והוא לא צריך להשתנות לא לרעת המטפלת ולא לרעת ההורים. (לא פחות משעתיים ולא יותר משעתיים)

ואם הן לא מעירות אותה בזמן, תפני למנהלת.

ולראות מה דעתם בעניין ואם גם להם זה מפריע.

במעון שלנו כשיש בעיה שהיא לא פרטנית אנחנו בדר"כ מדברות אחת עם השניה ואז עם המנהל

וזה מתקבל אחרת כשזה מגיע מכמה הורים יחד

(אפילו כשמישהי אחת מתקשרת ואומרת שזה מפריע לכמה הורים, ואז יותר מנסים למצוא פיתרון..)

נשמע לי ממש לא סביר לצפות מילד שישן 3 שעות בצהריים. אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לישון 3 שעות בצהריים, ואני נמצאת במצב של עייפות מתמדת

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)

לא בנטפים ממש לא

אבל לחשוב על הפלא בפנים

ולהעמיק במודעות לתהליך הנפשי של ההיריון חיבר אותי והקל עלי את הפיזי..

חוץ מזה הפיזי משפיע על הנפש

אז לנסות לצאת לנשום אוויר נקי ומרענן

ללכת עם נעלי ספורטץלאכול אוכל מזין שנותן כח

מוחטיויטמין

כל אלה השפיעו על הנפש והגוף ביחד

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.