ממי?

את לא יכולה פשוט להגיד 'מאה עשרים פעם ברוך מרדכי' ולצאת יד"ח?

לא חייבת סתם מסקרן הרקע.

אז העצה שלי בוודאי תועיל לצאת ידי 'חובה'.

ה'בדיחה' היא לא בין אלא מאחורי המילים.

והיא - 

לדברים לא רציניים אפשר להתייחס בחוסר רצינות.

אין לי כוונה לפגוע בכבוד הרבנית, אבל אם דבר כזה נאמר ברצינות אז זה היחס שמגיע לו.

הוראות תמוהות ומגוחכות שאין להם שום מקור לא צריך לקחת ברצינות, גם אם מי שאמר אותן מאמין בהן. זו דעתי.

מה שכן יש לו מקור זה שצריך להיות שמחים בפורים ובטח שלא מבואסים, אז אם ההוראה הזאת מבא😐ת אותך עדיף לוותר עליה...

ואני שוב מדגיש - אני לא יודע מי הרבנית ואין לי כוונה לזלזל בה, התייחסתי רק להוראה הספציפית הזאת. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אגב אני חייב לומר שההוכחה מכתבי היד ומנוסח תימן

היא הרבה יותר טובה מההוכחה שזה על שם האל מרדוך

כי למרות שזה הגיוני

זה לא בהכרח נכון. 

הוכחה ראשונה:

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל.

בתנ"ך האל הזה נקראמְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון'):

"אִמְרוּ: נִלְכְּדָה בָבֶל ­– הֹבִישׁ בֵּל, חַת מְרֹדָךְ; הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ" (ירמיהו נ, ב).

הוכחה שניה:

אמנם ניקוד השם מרדכי בכתבי היד הטובים ביותר של התנ"ך

(כגון כתב יד לנינגרד) משמר את גוֹן התנועה u שבשם האל מַרדוּך. הדל"ת מנוקדת בחטף קמץ: מָרְדֳּכַי(ההגייה: mordokhay), וכידוע התנועות o ו־u קרובות זו לזו.

הוכחה שלישית:

זאת גם מסורת הקריאה של בני תימן במגילה.

עובדה שלא סותרת את ההוכחות:

עם זאת בדפוסי תנ"ך רבים ובדפוסי חומשים מצויים שנדפסות בהם גם חמש המגילות השם מנוקד מָרְדְּכַי בשווא בדל"ת, וניקוד זה עולה בקנה אחד עם מסורת הקריאה הרווחת ברוב קהילות ישראל – אשכנזים וספרדים כאחד.

מורדוכי (קמץ קטן) או מרדכי? - צעירים מעל מטר עשרים

[מופיע בהקדמה או בנספחים של תנ"ך מוסד הרב קוק].

שברור שהד' בשווא [נע], ולא בקמץ קטן.

הוא כותב שהסימון של חטף קמץ בד', נועד רק להדגיש שזה שווא נע ולא נח.

עד כמה שאני זוכר, הוא כותב את זה לגבי כל החטפים באותיות לא גרוניות, וכותב שזה קשור גם להגייה שהבדילה בין שוואים נעים לפי המקום בו הם נמצאים, אבל בהגייה שלא מבדילה בין שוואים נעים שונים, צריך לקרוא אותם כמו כל שווא נע.

הדברים שלו עשו לי רושם שהם מבוססים, אבל אני לא מבין בזה.

הוא מדגיש במפורש שמדובר על חטפים שמקורם במסורת הטבריינית (שהיו קוראים כל שווא נע כחטף ולכן כתבו חלק מהשוואים כחטפים), דהיינו חטף פתח וכן פתח קמץ או פתח סגול שלפני אות לא גרונית קמוצה, אבל לא בחטפים מקוריים כמו "קדשים" שקוראים 'קודשים' או "כתנת" שקוראים 'כותונות" וכדו' וכן "מרדכי" שנקרא 'מורדוכי'.

בהוצאת חורב (שיצאה אחרי מוסד הרב קוק) הוא השמיט את אותם חטפים אבל את האמיתיים שנהגים כחטף הוא השאיר, ביניהם יש את מרדכי שהשאיר חטוף.

תסתכל בסוף התנ"ך במהדורת חורב.

מה שזכור לי, הוא ממהדורת מוסד הרב קוק.

והוא תיקן בה הרבה תיקונים ושינה את דעתו בכמה עניינים, כדאי לקרוא את ההסבר שלו בסוף התנ"ך של חורב כדי להבין את ההבדלים.

רוב עם ישראל אינם קוראים כך. כולל מדקדקים ובעלי קריאה מובהקים. וכך רוב הנוסחאות דומני.

[ולמה לחשוב שהיה קרוי על שם איזה ע"ז.. חז"ל רומזים מ"מור דרור" שהתרגום הוא "מר-דכי"]

מישהו מבין

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.