"חג פורים חג פורים, חג גדול לילדים (נוסח אחר: ליהודים), מסכות רעשנים שירים וריקודים, הבה נרעישה (יש גורסים: נרישה) רש רש רש ברעשנים"
הנה כבר העירו על מדרש זה כי הוא משובש ולא התקבל ברוב קהילות ישראל מקהיר ועד סיביר, שכן רעשנים מאן דכר שמייהו עתה, דכל חד וחד נקיט בידיה חפצא אחרינא ואינשי דלא נקיטו חפצא בידיהו מסתפקי בהרעשה ומחייה בידיהון על שולחניא וברגליהון על רצפתא, ויש להם על מה שיסמוכו כמו ששנינו במדרש יום הולדת ברצועה רביעית: "בידיים טאח טאח טאח, וברגליים טאח טאח טאח".
ועוד, דלא שמעינן להו לרעשנים דעבידי "רש רש רש". קשיא.
והמהדרין מחמירים בקול נפץ ועליהם נאמר: "וכל העם רואים את הקולות" - תרי קולות: חדא דנפצים וחדא דגבאים דמשתיקין להו לדרדקי ולנפצייהו.
"ריקודים" - מאחר דנחלשו הגופות בדורות אחרונים ומתקשים להזיז ישבניהם מכסאותיהם לא חזינן לחייב בריקודים ויש להם על מי שיסמוכו [הגהה: כוונתו שיסמכו עצמם וכרסיהם על היושבים לצידיהם- על שכן או קרוב], והמהדרין בריקודין בסעודה תבוא עליהם כוס נוספת של יין. וריקודין עדיפי טפי לפני הסעודה ולא אחריה מפני הצרבת.
השותה יתר על המידה חייב מיטה מדברי סופרים, וכל החייב מיטה מתכפר לו בתיקון כרית.
