יש בזה משו לא מוצא חן בעיני של איבוד הדעת.
\ה לא יפה.
יש בזה משו לא מוצא חן בעיני של איבוד הדעת.
\ה לא יפה.
זה קורה ל*** שלי כל שנה.
היא מבטיחה לי שהיא לא תשתה יותר מדי ואני מנסה לעצור אותה והיא שותה אפילו קצת והיא מתחילה להיות שתויה...
היא חושבת שזה נחמד שיהיה קצת שמייח אבל היא לא מבינה שזה ממש לא נעים ומלחיץ אנשים.
הבנת?
אח שלי מספר שכשהוא למד בנו"ש היה תלמיד שהיה ממש ממש ממש שיכור (הוא כמעט קפץ מהחלון....
)
הוא שכב על הכביש ליד הישיבה ואחד הרבנים כמעט דרס אותו...
בסוף הוא יצא מזה בחיים ;)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)